כמה טוב שיש חברים, ועוד מעצבים. בשבוע שעבר חנכו בועז ומיי קאהן את Kahn – הגלריה החדשה שהקימו בקדמת הסטודיו שלהם ברמות השבים, עם תערוכה ראשונה שבה משתתפים קרוב ל-40 אמנים ומעצבים ממעגל חבריהם, ביניהם גיל ריבה, טל גולני, נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן (סטודיו Reddish), מיקה בר, תמר ברניצקי, נדב ראוכוורגר וגילי אילן (Davka), מאור אהרון, המאיירות ג'ני פוקריבאילו ולנה רבנקו, דני גסנר (OTOTO) ושחר פלג (Peleg design).
נקודת המוצא שקיבלו כולם אחידה – מעין דמות קרמית קטנה ללא תווי פנים, ודקאלים (מעין מדבקת טאטו לקרמיקה) עם שלל דוגמאות גרפיות ומשטחי צבע. התוצאות המגוונות חוגגות את תהליך היצירה וטביעת יד היוצר. אפשר לראות מי התייחס לפסלון כאל קנווס דו ממדי והתרכז בפרטים איוריים, ומי התייחס אליו כאל חפץ בעל נפח, כשהוא רותם את צורתו לעיצוב; מי נשען על דוגמאות הדקאלים המאוירות, ומי יצר גרפיקה חדשה מהיסוד.
את ה''פונים'' (פנים ביידיש) הציגו בועז ומיי לראשונה לפני ארבע שנים ב"צבע משפחתי". יפעת גוריון, יוזמת ואוצרת יריד ''צבע טרי'', הזמינה אותם להעביר סדנה למשפחות. המשימה נשמעה להם בלתי אפשרית, והם ענו בשלילה. אלא שדווקא אז מצאו את עצמם, במהלך ניסויים שגרתיים בעבודה, יוצרים סקיצה תלת ממדית פשוטה, "משהו בין קקטוס לדב", הם אומרים בחיוך. כשהתבוננו ביציר כפיהם העקום-מתוק, הבינו שילדים יוכלו לצקת אותו ללא קושי, ואחר כך גם לעטר אותו בקעקועים ולקבל דמות מקורית פרי יצירתם.
בדמיונם הפרוע ביותר לא יכלו לשער ש-700 ילדים והורים יישבו בהתלהבות ויכינו לעצמם פונים מקרמיקה; שהדמויות הבוהקות יצרו באזז ברשתות החברתיות; ושהם עצמם כל כך ייהנו מהכנסת אנשים זרים לעשייתם.
כך החל הרומן של הקאהנים עם הפונים ועם אחדים מהמאיירים הצעירים הבולטים בתחום – לנה רבנקו, אסנת פייטלסון, אביאל בסיל, עינת צרפתי ואיתן אלוא – שיצרו לפסלונים הגנריים איורים שובי-לב. מאז גדלו דמויות הקרמיקה, התפתחו והפכו לעבודות עיצוב הפונות לאספנים מצד אחד, ומצד שני להורים וילדים, שמגיעים לסדנאות בסטודיו. "הפונים הם נקודת חיבור בינינו לבין הקהילה", הם אומרים, "אנשים מחייכים, והסטודיו מתמלא חיים".
במה שהיה מחסן ביצים ישן, שעמד שומם במשך שנים – חדר אפלולי בקומת המרתף בירכתי אזור התעשייה הזעיר של רמות השבים – בחרו בועז ומיי לסגור מעגל. בועז הוא דור שלישי למקימי היישוב, גרמנים משכילים שעזבו את גרמניה עם עליית היטלר, עלו לארץ והקימו בדרום השרון את הכפר השיתופי, שהתרכז בפיתוח לולים. גם היום, התעשייה העיקרית במרכז הקטן מתמקדת בביצים, וקומץ המבנים הישנים שמסביב קיבלו פנים חדשות הודות לכניסתם של עסקים חדשים, יצירתיים.
כאן בועז גדל, כאן – בבית קטן עם חצר, תרנגולות ועצי פרי – הוא ומיי מגדלים את ילדיהם, וכאן הם בחרו להקים את הסטודיו. הרעיון להקים גלריה משלהם מלווה אותם עוד מתקופת הלימודים במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל. "מאז שהיינו בחילופי סטודנטים בגרמניה, וראינו את המודל הזה, שאנשים יוצרים באטלייה מאחור ומציגים בגלריה שבחזית. בארץ זה מודל נדיר למדי אצל מעצבי מוצר".
ליוותה אותם בתהליך ההתרחבות והמיתוג החדש המעצבת דפנה בלוך, והיא זו שהכירה להם את מעצבת הפנים קרן אופנר, שעיצבה חלל בהיר, נעים ומזמין, שאינו מתחרה בעבודות הסטודיו מבחינה חזותית.
את הכניסה החדשה עוטפת קובייה של משרביות, שעיצבו בני הזוג ויצקו בעצמם. הן מחדירות פנימה אוויר ואור ומהדהדות את האסתטיקה של תבניות היציקה – אלמנט מרכזי בעבודתם. החלל השקוע וגבה-התקרה משיק לפינת ישיבה קטנה ונעימה, שמוקמה במפלס ביניים. בעומק הגלריה ומאחוריה נמצא הסטודיו המאובזר ורחב הידיים.
בבית המלאכה מייצרים בועז ומיי את הפריטים המבריקים שלהם, וגם את חלקם בפרויקטים אדריכליים, כמו קיר המשרביות שעיצבו למשרדי ישראכרט בשיתוף פעולה עם האדריכלית אסתי אחימאיר, קיר במשרדי מייקרוסופט עם סטודיו BA, וקיר בגובה שישה מטרים בווילה בסביון, בתכנון גיא וליקסון. במקרים מיוחדים, כשמגיעים אליהם עם פרויקט שמעניין אותם ומסתדר עם שגרת יומם, הם נותנים שירותי ייצור למעצבים אחרים. בנוסף מתקיימות בסטודיו סדנאות וקורס ערב מקצועי ללימוד יציקות קרמיקה.
בימים שבשגרה מציגה הגלריה את חפצי הנוי שהם מעצבים, ופעמיים בשנה מתכננים בועז ומיי לארח תערוכה קבוצתית באוצרות חיצונית. הפונים היא הראשונה, והיא תהיה פתוחה עד סוף השבוע הקרוב, 12.7. המבקרים יזכו להכין פון משלהם במתנה (מוגבל לפון אחד למשפחה).
- איפה: המייסדים 27, רמות השבים
- מתי: א’-ה’ 9:00-14:00, 16:00-19:00, ו' 9:00-13:30
- לפרטים נוספים
