כשאיורים ממלאים מבנים היסטוריים: ביקור בפסטיבל ''אאוטליין'' בבירה

במדרגות אל הכספת שבקומת המרתף עלו וירדו בעבר בנקאים חרוצים; כיום דלת הכספת, שניצבת במרכז האולם, היא השריד האחרון לקיומו של "בנקו די-רומא", בנק איטלקי שפעל כאן לפני 80 שנה. בגלל התאורה החלשה והלא ממוקדת קל לפספס את הדלת הגדולה.

במשך שנים ארוכות עמדה נטושה, וכיום הכספת מארחת בליינים, ירושלמים ותיירים, שבאים לסיים את הלילה בהופעה או במסיבה עד אור הבוקר. היום זו קומת המרתף של אכסניית "הפונדק" (The Poündak), שנפתחה לפני חצי שנה בחלק קטן משטחו של אחד הבניינים הגדולים והוותיקים שהוקמו לאורך רחוב יפו בשנות ה-30 של המאה שעברה. את הבניין הפינתי תכנן האדריכל ראובן אברם (אברמוביץ) בסגנון הבינלאומי, האופייני לירושלים של אותן שנים, עם חזית מעוגלת במפגש הרחובות יפו והסורג.

זה היה משכנו הראשון, ההיסטורי, של בנק רומא, בסמוך לשער יפו. מכאן עבר מערבה, לחלק המודרני יותר של רחוב יפו(צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

כעת מארח ה"פונדק" תערוכת איורים, במסגרת "פסטיבל אאוטליין לאיור ומלים", המתקיים בכמה מוקדים במרכז הבירה עד 11 ביולי. התערוכה ב"פונדק" מורכבת מאיורים שנוצרו כמחווה לשירו המפורסם של מאיר אריאל, "טרמינל לומינלט". החודש לפני עשרים שנה מת אריאל מסיבוך של מחלה זיהומית, אך השיר שחיבר והקליט מתנגן כבר 41 שנה. בהתאמה, אצרה נעמה להב את התערוכה, שבה משתתפים 41 מאיירים (וגם אוצרות החנות, צופיה גלדור, שהיא מעצבת תכשיטים, ויעל וולך, שמתמחה בנפחות זכוכית).

תערוכת האיור באכסנית ''הפונדק''. 41 שנים מתנגן שירו של מאיר אריאל, ומהדהד בלבבות(צילום: משה צ'יטיאת)

התערוכה היא הזדמנות לגלות את האכסניה החדשה, שאותה הקימו עדי קטריבס (28) ועמרי רותם (27), שני יזמים עם רקע בתחום התיירות. "רצינו לעשות הוסטל ירושלמי ובינלאומי, כזה שנובע מחזון לעיר כבירה בינלאומית", מתארת קטריבס את החזון שגיבשו ל"פונדק". לדבריה, המקום פונה בעיקר לכאלה שמתעניינים באמנות, פוליטיקה ואקטיביזם, ונועד לארח טיילים מנוסים בני 18 עד 45. אחד החדרים הוא גדול במיוחד, ונועד לארח 12 אנשים זרים זה לזה, שמעוניינים להכיר ולחוות יחד את ירושלים.

העיצוב הכללי של האכסניה מבוסס על ליקוט פריטים צבעוניים, חלקם מפתיעים, כמו אמבטיה גדולה שמשמשת ככיור מרכזי. האווירה חופשית ולא מחייבת. למרות שנדמה כי יד מעצב או אדריכל לא נגעה במקום, מתברר שאת המקום תכננו בקפידה צמד האדריכלים יעקוב טונוס ושרון סיטון, בעלי משרד "סיטון פלוס טונוס", שהחל את פעילותו בתחילת העשור הקודם.

האדריכלים סיטון וטונוס הפכו את הבנק לשעבר להוסטל בעיצוב אקלקטי(צילום: משה צ'יטיאת)

השניים מספרים ששטח האכסניה מגיע ל-450 מטרים רבועים המחולקים בין שלוש קומות, ומתארים כעגום את המצב בו מצאו את המקום בביקור הראשון שלהם. במשך קרוב לעשרים שנה היה השטח נטוש, ורבות מהתשתיות נעקרו. 2.5 מיליון שקלים הושקעו כדי להביאו למצבו הנוכחי. "רצינו אקלקטיות, שהאנשים שמתארחים פה ישפיעו על מה שקורה", מסבירים האדריכלים. "משהו מההשראה בא גם מדרוקמן (האדריכל זאב דרוקמן, מבכירי המורים לאדריכלות בבצלאל, מ"י), אנחנו משאירים מקום ולא מתכננים הכל עד הסוף".

דלת הכספת בבר התת קרקעי(צילום: משה צ'יטיאת)

מיטה בחדר משותף עולה 75-120 שקלים ללילה. ומי שאין לו - יכול לעבוד 5 שעות בקבלה וליהנות מלילה חינם(צילום: משה צ'יטיאת)

בסך הכל יש בהוסטל 46 מיטות בחדרים משותפים, ויש גם חדרים פרטיים, לאירוח של עד ארבע אורחים. המחירים משתנים וכוללים ארוחת ערב על בסיס קארי אורז וכן מופע שמתקיים באולם הכספת התת-קרקעי פעמיים בשבוע. אורח בחדר משותף ישלם 75 עד 120 שקלים ללילה, וחדר פרטי עולה 250 שקלים. מי שהפרוטה אינה מצויה בכיסו יכול לעבוד חמש שעות בקבלה, וליהנות מלילה חינם. לדברי קטריבס, האורחים מגיעים בעיקר מגרמניה, צרפת, פולין וארה"ב.

"לא קל ליזום בירושלים", היא מסכמת, "אבל כשעובדים עם צמד אדריכלים צעירים, שמצד אחד מכירים את העירייה ומצד שני מוכנים להקשיב לשני יזמים כמונו – העסק מצליח". קטריבס ורותם מכוונים לטווח ארוך: כעת, משקיבלו תמיכה גם ממשרד התיירות, הם בונים תוכנית ל-15 שנה פעילות של ה"פונדק".

• ערב אמנים, מסיבה ומחווה לטרמינל יתקיים ביום שלישי, 9.7, מ-19:30 לתוך הלילה. את הערב ילוו חברי קבוצת "urban sketchers", שיבצעו רישומים מהירים של האירוע והמשתתפים בזמן אמת. הכניסה, כמו לכל שאר אירועי פסטיבל ''אאוטליין'', היא חופשית.
  

בין העיר והקיבוץ, בין ירושלים ותל אביב

בהמשך רחוב יפו אפשר למצוא את תוצאתו של מפגש בין שני מאיירים ומורים במחלקה לתקשורת חזותית ב"בצלאל". המפגש הוליד את התערוכה המשותפת "מדברים על גשם בחמישי", שנראה כי היא המוצלחת באירועי הפסטיבל, המתקיים זו השנה השלישית בירושלים. התערוכה מוצגת ב"גלריה ביתא" (רחוב יפו 155), השוכנת בסמוך לשוק מחנה יהודה ב''בית סיידוף'', מבנה היסטורי שהוקם בתחילת המאה הקודמת ועבר לאחרונה שימור.

את התערוכה מובילים מיכל בוננו, ילידת ירושלים ותושבת העיר, ועמית טריינין, יליד קיבוץ בית ניר ותושב תל אביב. יחד יצרו מיצב עשיר, שניתן למצוא בו היבטים אדריכליים, אך בעיקר צבעוניות מלאת שמחת חיים וקלילה. תהליך העבודה, שארך חצי שנה, מרתק לא פחות מהתוצאה. תחילה ניסחו השניים סדרה ארוכה של שאלות אישיות ומגוונות, עליהן הם בחרו לענות. לאחר מכן אספו שאריות של עצים שנותרו בסדנת העץ הפועלת בעורף הגלריה, ובשרשרת של מפגשים שבועיים יצרו תשובות לכל אותן שאלות. הם בחרו לאייר על גבי שאריות העץ, החלטה שהעניקה לתערוכה לא רק ערך של מיחזור אלא גם גיבשה את אופייה הצבעוני והמשחקי.

תשובות מאוירות לשאלות אישיות(צילום: משה צ'יטיאת)

התוצאה היא תערוכת איור תלת-ממדית (אוצרת: אביטל נאור וכסלר). הקיר המזרחי צבוע בירוק ומוקדש לירושלים. יש בו בין השאר פרשנות מלאת חיים והומור למקומות שבוננו אוהבת בירושלים, כמו אצטדיון טדי, בצלאל ושוק מחנה יהודה. בקיר שמנגד ופונה למערב מופיע קו החוף של תל אביב. ממנו פורץ מדף הנמתח לאורך מטרים ספורים, והוא מכוסה באוסף של בתים ודמויות מכל הסוגים והגבהים, כולל גרסה מוקטנת מעץ לפסל "התרוממות" של מנשה קדישמן, הניצב בכיכר התרבות בתל אביב.

גם מגירה ישנה היא קנווס. מיכל בוננו ועמית טריינין מאיירים את הסטודנטים שלהם(צילום: משה צ'יטיאת)

ביתר הקירות תמצאו תשובות לשאלות נוספות, כמו "איזה מקצוע היית בוחר.ת אם לא היית מאייר.ת?". בוננו ענתה שהיתה רוצה להיות בעלת חנות ספרים, ואיירה על גבי לוחות כריכות של ספרים כמו "אורה הכפולה" מאת אריך קסטנר או "סיפורים" מאת פרנץ קפקא. טריינין אייר את דמותו כשדרן רדיו. התשובה לשאלה "מה נותן לך הרגשה של בית?" באה בצורת לוחות שעל גבם איורים של דלת כחולה, ספל קפה מנוקד בצבעים, או מנורת שולחן. לשאלה "אילו יוצרים השפיעו עליך?" השיבו בדיוקנותיהם של הצייר אורי ריזמן, המחזאי סמואל בקט, האמן דייוויד הוקני והכוריאוגרפית פינה באוש.

• ביום חמישי 11.7 בשעה 21:00 יתקיים אירוע נעילת הפסטיבל, שיכלול מופע אקוסטי של שאנן סטריט. בשאר ימות השבוע תיפתח הגלריה בשעות 9:00–17:00 (הכניסה חופשית). סיורים בתערוכות הפסטיבל יתקיימו כל השבוע ויעלו 20 שקלים. יש להירשם באתר .