נודדת בין ארצות ומקצועות: "אני נאמנה לעצמי והולכת אחרי הלב"

לא מעט גלגולים ותחנות עברה ענבל טור-שלום עד שהגיעה לעיסוקה הנוכחי – צלמת ומנחה של סיורי צילום – ולחיים באמסטרדם, הולנד. "למדתי להקשיב, להסתכל פנימה ולהיות נאמנה לעצמי, לזהות מי ומה אני", היא אומרת. "כל התשובות נמצאות אצלנו בפנים. לפעמים הן מובילות אותנו לחיות אחרת ממה שמקובל, ומה שחשוב זה לבחור את מה שמתאים לנו באמת".

מי את?

"ענבל, בת 48, חיה בזוגיות באמסטרדם".

ומה את עושה?

"אני צלמת המתמחה בצילומי אדריכלות, עיצוב פנים, פורטרטים וצילום אורבני. אני גם מלמדת צילום ומדריכה סיורים באמסטרדם בפרט ובהולנד בכלל. בעבר עבדתי כמנהלת מחלקת שירות ותחזוקת לקוחות בחברת הייטק גדולה. יש לי תואר ראשון במינהל עסקים".

ענבל טור-שלום בילדותה. "היה לי ברור שהכיוון שלי זה אמנות"

שורשים, נופי ילדות – מה את זוכרת?

"נולדתי וגדלתי במזכרת בתיה, בת בכורה במשפחה של שני ילדים וכלב. אבי גבי ז"ל נולד בקיבוץ עין גב. אביו היה רופא, ובעקבות עבודתו עברה המשפחה לרחובות. לאחר שירות בצבא קבע ניהל אבי מחלקת תחזוקה בחברת אלקטרוניקה ולימים נעשה בעל חנות לאביזרי בית וגן. אמי דפנה היא ילידת רחובות, שגדלה צמוד לביתו של אבי. הם נישאו בגיל צעיר יחסית ועברו למזכרת בתיה. עד שנולדתי, אמי עבדה כטכנאית במכון ויצמן, ובהמשך היא עבדה בלשכה לשירותים חברתיים, שם סייעה לקשישים.

"אמא דאגה לבית מסודר ומאורגן עם שגרה קבועה, ואבא היה אחראי על מחשבה ותכנון לטווח ארוך. המשפחה הייתה חמה ושמחה. ההורים שלי אהבו מאוד בעלי חיים, ותמיד היה לנו כלב שאיתו טיילנו בשדות. בשבתות היינו מטיילים בארץ ומכירים אותה לאורכה ולרוחבה. אני גיליתי נטייה לאמנות מגיל צעיר: ציירתי מהיום שבו הצלחתי להחזיק עיפרון ביד; גם השתתפתי בחוגים למלאכת יד ולימדתי את עצמי טכניקות חדשות שבעזרתן יכולתי לגוון את היצירה שלי. כשחשבתי על העתיד, היה לי ברור שזה יהיה הכיוון שלי, אבל מהסביבה הבנתי שאמנות זה נחמד כתחביב, לא כמקצוע, וקודם כל חשוב שיהיה לי משהו ביד כדי להתפרנס".

עם אביה, גבי ז"ל. "החבר הכי טוב שלי"

אחרי שירות צבאי וטיול למזרח התחילה ללמוד בפקולטה לחקלאות ברחובות לתואר ראשון במדעי הצומח, "אבל בתוך זמן קצר התברר לי שזה ממש לא הכיוון שלי", היא אומרת. "עברתי ללמוד נטורופתיה במכללה לרפואה משלימה, מסלול שגם אותו זנחתי לטובת עבודה במרינה בתל אביב, שם גם גרתי על יאכטה עם בן זוגי דאז. בהמשך נדדתי לתפקיד עוזרת מנכ"ל וסמנכ"ל כספים בחברת מים מינרליים, ומשם למשרה של מנהלת שירות לקוחות בחברת הייטק. אהבתי מאוד את העבודה שלי, ובמקביל השלמתי תואר במינהל עסקים".

לצלם היא החלה בילדותה, ובמהלך השנים לימדה את עצמה צילום באמצעות קריאה ומידע מהאינטרנט. "הנטייה הטבעית והתשוקה לצילום, ביחד עם תרגול של שנים ושאיפה למצוינות, הביאו את הצילום שלי לרמה מקצועית", היא אומרת. זו גם הייתה התחנה המקצועית הבאה שלה. "כשהייתי בת 36, החברה שבה עבדתי התמזגה לתוך חברה אחרת, ואני החלטתי לעזוב ונסעתי לטיול בדרום אמריקה ובמרכזה", היא מספרת. "בהמשך חזרתי לארץ לתקופה קצרה, ואז נסעתי לטיול בניו זילנד. הכרתי הולנדי שחי שם, ומהר מאוד התפתח בינינו קשר רומנטי. אחרי כשנה של חיים משותפים בניו זילנד, שבמהלכה עסקתי בצילום עבור סוכני נדל"ן, החלטנו לעבור לחיות בהולנד, ולפני תשע שנים נחתנו יחד באמסטרדם. הניסיון למצוא עבודת ניהול בתחום ההייטק שבו עסקתי, לא עלה יפה: הייתי יותר מדי זמן מחוץ לתעשייה המתעדכנת על בסיס יומיומי, וללא השפה המקומית. מחקר שוק שעשיתי הצביע על כך שבהולנד לא קיים עדיין ענף של צילומי נדל"ן, אז פתחתי עסק עצמאי בתחום הזה, ובתוך תקופה קצרה כבר עבדתי באופן קבוע עם עשר סוכנויות נדל"ן וקצרתי הצלחה רבה.

"ב-2011 אובחן אצל אבי סרטן נדיר ואלים שהתגלה בשלב מאוחר. נסעתי להיות לצידו כשנותח, וגם כשמצבו הידרדר וידענו שזה הסוף. זכיתי לסעוד אותו בשבועות האחרונים לחייו עד לפטירתו ב-2012. מותו הביא אותי למשבר גדול: אבא שלי היה דמות משמעותית מאוד עבורי והחבר הכי טוב שלי. הוא לימד אותי המון דברים חשובים לחיים, והייתי קשורה אליו מאוד. כשחזרתי להולנד לאחר היעדרות של כמה חודשים, גיליתי שחלק גדול מהסוכנים שעבדו עימי קודם, מצאו צלמים אחרים במקומי. המשבר האישי שחוויתי הוביל גם לפירוק המערכת הזוגית שלי. עברתי לגור אצל ידיד הולנדי. לימים הוא התוודה על אהבתו אליי, והרגשתי שנפתחה לי דלת חדשה. מאז, כבר שש שנים, אנחנו חולקים חיים משותפים באמסטרדם. במקביל, העסק שלי התפתח והתחלתי לעסוק בצילום של אדריכלות פנים וחוץ לטובת אדריכלים ומעצבים. לצד זה אני עוסקת גם בצילום פורטרטים לצרכים עסקיים, צילומי זוגיות ומשפחה ואפילו הצעות נישואים. במהלך השנים למדתי את השפה ההולנדית, וכיום אני מנצלת את שליטתי בשלוש שפות ומדריכה סיורים בהולנד".

עבודה שלה. "העסק שלי התפתח"(צילום: ענבל טור-שלום)

מה לקחת עימך מבסיס האם וממסע חייך לענבל של היום?

"אמא שלי לימדה אותי סדר, אבא שלי לימד אותי תכנון ומחשבה אנליטית, ומשניהם למדתי משמעת עצמית, מיקוד, יכולת להסתדר עם מה שיש, יושרה ונאמנות. בדרך אימצתי את הרעיון של הגשמת החלומות של עצמי. בהמשך הזכירה לי הפואמה של בורחס 'רגעים' ללכת אחרי הלב, וכל זה בהתאמה למי ולמה שאני, תוך שאני משתמשת בכל המיומנויות והידע המקצועי שרכשתי לאורך השנים".

מסר לאומה?

"במעבר ממדינה למדינה חשוב לזכור להיות קשובים למה שנקרה בדרכנו, לשחרר את האגו ולקבל את העובדה שתהליכים לוקחים זמן. חלק מהעניין הוא להבין שהנכונות שלנו לרכוש את השפה המקומית וללמוד לעומק את הארץ ואת האנשים שבקרבם נחיה, היא מפתח מרכזי ליכולת שלנו להשתלב. זה דורש לא פעם מאמץ משמעותי, אבל הגמול שווה. אני מאמינה שהדרך הנכונה היא לתת כבוד למקום שבו בחרתי לחיות, לאנשים שחיים במקום ולדרך שבה הם חיים, תוך שמירה על הגרעין המקורי של מי שאני".

הכירו עוד ישראלית שמצאה אושר בעיר אירופית גדולה. הקליקו על התמונה:

"הבנתי שיש כאן מישהי שחיה את החלום שלי". הקליקו על התמונה (צילום: מתוך אלבום פרטי)