אמא היתה הראש. אבא האינדיאני. כשהתגרשו, קרסו גם החברה והרשת

מגיל צעיר סומנה קארן מזרחי כיורשת של אימפריית האופנה הבולטת של הניינטיז, שקרסה ברעש. היום, עם שלוש חנויות משלה, היא חושפת לראשונה מה גרם לנפילה

קארן מזרחי. "'ראש אינדיאני' לא היה מותג בשבילי, זה היה החיים והבית" (צילום: תומריקו)
קארן מזרחי. "'ראש אינדיאני' לא היה מותג בשבילי, זה היה החיים והבית" (צילום: תומריקו)
ביום האחרון לקיומה של חברת האופנה "ראש אינדיאני", אי שם באביב 2003, הסתובבה קארן מזרחי בין החדרים וידעה שמפעל החיים של משפחתה עומד להיסגר. "הבנתי שאנחנו משאירים הכל מאחור", היא נזכרת, "הדגמים מכל השנים, הבדים, המחשבים והקלסרים עם כל העיצובים, היסטוריית נתונים של 30 שנה. ואז עשו כיבוי אורות באולם הייצור הענקי עם כל שולחנות הגזירה שמילאו אותו מקצה לקצה. על כל שולחן השאירו הגזרנים את כלי העבודה שלהם: מכונת גזירה ומספריים של בדים. חשבתי לעצמי שזה מטורף שזה באמת קורה. רציתי לקחת איתי משהו למזכרת, כמו צדף מהחוף, כי הייתה פתאום תחושה כבדה שזה כבר לא שלנו יותר".

 

האזינו לכתבה (הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת)

 

מה לקחת איתך?

"עברתי משולחן לשולחן ואספתי את כל זוגות המספריים, שהיו כמו סכין של שף עבורם. חלקם היו עם שם או סימון מזהה. ידעתי שזה ילך לפח אז הרשיתי לעצמי, מתוך כבוד ענקי לאנשים מאחורי הקלעים שיצרו בידיהם את הבגדים. שמרתי את כולם 16 שנים, מתוך ידיעה ברורה שפעם עוד אעשה איתם משהו. לפני חצי שנה, כשפתחתי את הסטודיו החדש, זה הדבר הראשון שלקחתי איתי למשרד".

 

בשיאה מנתה הרשת 70 סניפים ומאות עובדים, ושורת מעצבים גדלו שם (צילום: מולה עשת)
    בשיאה מנתה הרשת 70 סניפים ומאות עובדים, ושורת מעצבים גדלו שם(צילום: מולה עשת)

     

    רגע לפני הקריסה: "זה היה אבוד מראש"

    בכניסה למשרד של מעצבת האופנה קארן מזרחי (44) בחנות המעוצבת בקניון שרונים בהוד־השרון, אכן מונחים כמה עשרות זוגות מספריים גדולים. כבר בחודש מאי 2003, חודשיים בלבד לאחר שנסגרה בקול ענות חלושה רשת "ראש אינדיאני" שהקים אביה נסים, היא תפרה חולצה אחת והחלה להסתובב איתה בין חנויות גדולות. "מאיפה היה לי אומץ? לא יודעת", היא מודה, "אבל עשיתי את זה. לא ראיתי בעיניים. הספינה הפכה לטובעת, וכשמצאתי את עצמי מחוסרת עבודה כמו שאר העובדים, זו הייתה פרשת דרכים, האם לעבוד כשכירה או להקים עסק משלי. ראיתי פה הזדמנות להוכיח את עצמי כמו שאבא רצה וכמו שאני רציתי. לקחתי את המשכורת האחרונה שלי מ'ראש אינדיאני', ייצרתי דגם של חולצה ובנחישות ידעתי שאני הולכת לעשות את זה".

     

    רגע לפני ש"ראש אינדיאני" קרסה, קארן נקראה לדגל על ידי אביה כדי להציל את העסק. היא הייתה בת 28, סטודנטית שנה רביעית להנדסת תעשייה וניהול בשנקר, ולא היה לה מושג מאיפה מתחילים. "כשאבא שלי התחיל לעשות מהלכי התייעלות וקיצוצים דרסטיים הוא קרא לי", היא משחזרת. "הייתה סביבו טבעת חנק של הבנקים והעסק היה בקשיים כלכליים אמיתיים. הייתי בשיא הלחץ של המבחנים האחרונים, ואז הוא אמר: 'אני צריך אותך איתי'. התחיל גל עמוק של פיטורים. המעצבת הראשית ומנהל השיווק הלכו הביתה, ואני הייתי אמורה לבוא ולעשות את כל הדברים האלה".

     

    פרסומת של ראש אינדיאני משנות ה-80'

     

     

    איך עושים את זה?

    "בחודשיים עברתי חפיפה של כל התפקידים והייתי צריכה לקחת המון על הכתפיים הקטנות שלי. מצאתי את עצמי עובדת לצד אבא ואשתו השנייה, ומנסה לעזור להם להציל את הספינה השוקעת. זה היה גדול עליי בכמה מידות. עד היום אני כועסת על עצמי שלא הצלחתי, אבל זה היה אבוד מראש. לא היה לי הניסיון שצריך לצבור בשנים של עבודה בשטח. יש בי תחושת החמצה".

    "מצאתי את עצמי עובדת לצד אבא ואשתו השנייה, ומנסה לעזור להם להציל את הספינה השוקעת. זה היה גדול עליי בכמה מידות. עד היום אני כועסת על עצמי שלא הצלחתי"

     

    ואז, רגע אחרי שהעסק המשפחתי פשט רגל, נכנסת כעצמאית לאותו תחום. לא חששת?

    "לא. אמרתי, אני עושה את זה בדרך שלי. רציתי קטן, חמוד ולהתפרנס בכבוד, כי ראיתי מה זה בנקים, 70 סניפים, אחריות גדולה ועובדים. מעבר לזה, הלכתי לספקים ולאנשי מקצוע שהכרתי מ'ראש אינדיאני' וכולם חששו לעבוד איתי. פחדו שאולי זה מותג אחר במסווה והעלו מחירים כדי לפצות על הפסדים. התמודדתי. המקצוע לגמרי בחר אותי. עד היום אני לא רואה את עצמי עושה משהו אחר, ולכן אני נלחמת על העסק ועל האופנה הישראלית - אני מייצרת הכל בארץ - ועל להחזיק מעמד".

     

    כמה קשה היה להתחיל מחדש?

    "את החולצה שעיצבתי מכרתי לחנויות בגדי מעצבים כמעצבת מן השורה. הייתה הצלחה גדולה ואז ייצרתי עוד שני דגמים. במשך שנתיים הייתי המעצבת, הסבלית, המשווקת והנהגת, ונהניתי מכל רגע. מתוך הקושי צמחתי".

     

    ואבא?

    "הוא היה עסוק בלאסוף את השברים ובפרוצדורות של פשיטת רגל ובתי משפט. הוא תמך, אבל רציתי לבד. התחבאתי מהתואר 'הבת של'. רציתי שיאהבו את הבגדים שלי ולא שיאהבו את הבת של נסים מזרחי".

     

    נסים מזרחי בפרסומת ל"ראש אינדיאני" (צילום: מולה עשת)
      נסים מזרחי בפרסומת ל"ראש אינדיאני"(צילום: מולה עשת)
       

       

      תקופת השפע: "אבא רצה שנעבוד קשה"

      קארן מזרחי היא בתו הבכורה של נסים מזרחי, מי שגדל בעוני ברחוב הירקון בתל־אביב, בן לעולים חדשים מטורקיה ואיראן, והיה לפורץ דרך באופנה הישראלית. מזרחי, היום בן 70, הקים בשנת 1975 את מותג האופנה "ראש אינדיאני", צירף אליו את ארבעת אחיו ואת אשתו, אם שני ילדיו (קארן ואחיה אור, 39, בנקאי), והתגאה בייצור מקומי כחול־לבן. בשיאה מנתה הרשת 70 סניפים ומאות עובדים, ושורת מעצבים גדלו שם: דורין פרנקפורט, יובל כספין, ירדנה זיו (מעצבת הבית של "הוניגמן" בהמשך), יעל נאמן (שהייתה מעצבת הבית של רשת "מתאים לי" שנסגרה) ודני מזרחי, האח שהקים סטודיו לשמלות כלה וערב.

      "הם היו חמישה אחים, יד אחת, חמש אצבעות. כל אחד הביא לעסק את הייחודיות שלו, ואי־אפשר היה להפריד ביניהם, עובדים ביחד ובסופי שבוע היינו נפגשים כולנו. זה היה סוד ההצלחה של 'ראש אינדיאני', המשפחה"

       

      "גם בתקופות השפע, כשאבא היה עשיר, היה חשוב לו שנישאר עם הרגליים על הקרקע ושנצליח לעמוד בזכות עצמנו", מספרת קארן. "הוא לא רצה לפנק אותנו, רצה שנעבוד קשה. מגיל חמש הייתי בישיבות עיצוב. הוא כיוון אותי לעסק המשפחתי ולרשת את מקומו ולא היה מוכן לעשות לי חיים קלים. התחלתי מלמטה, כמו בסיפורים. כילדונת סידרתי כפתורים, קיפלתי בדים ומיינתי תוויות, וחופש גדול שלם ישבתי ועשיתי ניקוי חוטים מיותרים מבגדים עם כל הפועלות. בקיץ אחר למדתי מהתדמיתנית איך עושים שבלונה. 'ראש אינדיאני' לא היה מותג בשבילי, זה היה החיים והבית".

       

      מה את יודעת על הרקע להקמת "ראש אנדיאני"?

      "אבא הוא נכה צה"ל שנפצע במלחמת יום הכיפורים. הגיוס לצבא הוציא אותו ממעגל העוני של המשפחה כי הוא אובחן כבעל יכולות גבוהות ושובץ כחובש בהנדסה קרבית. הוא נפצע באחד הקרבות מרסיסי פגז, רצו לכרות לו את הרגל, ואז אמרו שיהיה כל חייו על כיסא גלגלים. אבא נדר שאם הוא יוצא מזה הוא עושה משהו שהוא מקפיד עליו גם היום, מניח תפילין כל בוקר. הוא יצא מזה ונישא לאמא שלי, חברתו, שליוותה אותו בימי הפציעה. הבדיחה היא שאותי עשו כשהוא עם גבס על הרגל. לפני המלחמה הוא היה סטודנט להנדסת תעשייה וניהול בשנקר, וכששכב שנה וחצי בבית חולים ולא יכול היה לקום מהמיטה שלחו מרצים לבית החולים, כחלק מהמאמצים של עזרה לחיילים. הוא סיים את התואר, הקים את העסק בנחלת בנימין וכל הזמן הייתה התפתחות וגדילה.

       

      "הם היו חמישה אחים, יד אחת, חמש אצבעות. כל אחד הביא לעסק את הייחודיות שלו, ואי־אפשר היה להפריד ביניהם, עובדים ביחד ובסופי שבוע היינו נפגשים כולנו. זה היה סוד ההצלחה של 'ראש אינדיאני', המשפחה. ברגע שזה נשבר, הכל התחיל להתפורר. מה שרבים לא יודעים, ואני שמחה להיות הקול שאומר את זה: המנוע האמיתי והאחות השישית הייתה אמא שלי, רחל. היא שמרה על העסק ועל הכסף, היא ניהלה את מחלקת הנהלת החשבונות. היא באה מבית פולני. סבא שלי, אביה, דב חוסט, היה הגזבר הראשי של מכבי תל־אביב בכדורגל וכדורסל וזכה בתואר יקיר תל־אביב".

       

      עם כזה צוות, למה העסק כשל?

      "צונאמי של אירועים שהתרחשו לאורך תקופה".

       

      קארן עם הוריה ניסים ורחל (צילום: אלבום פרטי)
        קארן עם הוריה ניסים ורחל(צילום: אלבום פרטי)

         

        רעידת אדמה: "הגירושים ערערו את כל מה שחשבתי"

        תחילה היו אלה גירושי הוריה בשנת 1993. מזרחי הייתה בת 18 כשאביה בישר לה ולאחיה כי הוא עוזב את הבית לטובת יעל רון, שעבדה לצדו ונכנסה להיריון. "זו הייתה הנקודה שבה העוגן, היציבות המשפחתית, נהפך לרעידת אדמה. זה היה על רקע רומן שהיה לאבא שלי עם מי שלימים הייתה אשתו השנייה (מאז נישא בשלישית), וממנה נולדו לו שלושה ילדים. הגירושים של הוריי ערערו את כל מה שחשבתי שאני יודעת על העולם. אבא סיפר לי על זה, כי כל העולם ידע. הרומן שלו עם יעל היה ארוך וידוע. כאיש של ערכים ואיש משפחה, הוא לא חשב שזה יקרה לו ושהוא יתאהב שוב. אף אחד לא מייחל לפרק משפחה ונישואים. הוא נלחם בזה שנים, ניסה שזה יעבור, אני מאמינה לו שהוא רצה לשמר את הזוגיות ואת המשפחה ועשה המון מאמצים, אבל מה לעשות, הוא התאהב באישה מדהימה. בחוויה שלי, אבא לא עזב את הבית כלאחר יד, וזה היה בשבילו סוף העולם בדיוק כמו בשבילנו, אבל זה היה חזק ממנו.

        "כאיש של ערכים ואיש משפחה, אבא שלי לא חשב שהוא יתאהב שוב.אף אחד לא מייחל לפרק משפחה ונישואים. הוא נלחם בזה שנים,ניסה שזה יעבור, אבל מה לעשות, הוא התאהב באישה מדהימה"

         

        "אבא שלי היה אהבת חייה של אמא שלי. היא לא התחתנה בשנית עד היום ולא הייתה לה זוגיות. בשבילה זה באמת היה סוף העולם כי היא איבדה את כל עולמה, 'ראש אינדיאני' היה הבייבי שלה באותה מידה. לא עניין אותה להיות באור הזרקורים, מה שאבא שלי מאוד אהב אצלה. היא רק רצתה רק שכולם יהיו מאושרים. היא הייתה בת יחידה לניצולי שואה, וקיבלה יחד עם אבא שלי משפחה ואת החום המזרחי שהיה חסר לה, וגם את הקריירה שלה, שאותה היא איבדה מהיום להיום ובגיל מאוחר".

         

        בדיעבד, הגירושים של הורייך היו תחילת הסוף של המותג?

        "הגירושים לא פירקו את החברה, אבל זה היה הצעד הראשון לתחילת הסוף, בחוויה שלי. אבא היה ה'אינדיאני' עם התעוזה והיזמות, ואמא מחושבת ושמרנית ששומרת על המשפחה ועל הכסף ממקום מסודר. הרגשתי ביטחון גדול שיש לי גם מזה וגם מזה".

         

        קארן ואביה נסים מזרחי. "לא דיברתי איתו שנתיים" (צילום: אלבום פרטי)
          קארן ואביה נסים מזרחי. "לא דיברתי איתו שנתיים"(צילום: אלבום פרטי)

           

          איך צלחת את התקופה?

          "כשאמא הייתה צריכה לעזוב את החברה לאחר גירושיהם, ואבא עזב את הבית, זה היה שבר עבורי. הייתי היחידה בשכבה שההורים שלה התגרשו. זה גם היה מתוקשר. כולם ידעו וריכלו על זה, ואני ואמא היינו האחרונות שידעו. אבא שלי סיפר לי כשיעל כבר הייתה בהיריון, היה מצב אל־חזור, כבר לא הייתה אופציה לנסות להמשיך לעבוד על הנישואים עם אמא. הכי מצחיק שהוריי אף פעם לא רבו, אף פעם לא היו צעקות בבית. הייתה חברות טובה ושותפות אמיתית וצחוקים, ואמא שלי נתנה לאבא המון חופש.

          "אבא היה מחכה לי באוטו ערב־ערב ליד הבסיס שבו שירתי. הייתי עולה לאוטו ולא מדברת איתו, אבל הוא המשיך להגיע, לא ויתר ולא נתן לי צ'אנס לריב איתו. זה בסוף המיס אותי"

          "הקשר של אבא ושל האחים שלו עם אמא התנתק אחרי הגירושים. לאבא הייתה אישה חדשה וילדים ולפחות מהצד שלי נראה שהם מקבלים אותה בברכה. כילדה שחוותה את הכאב של אמא, זאת הייתה בשבילנו עוד בגידה. אמא איבדה לא רק את האהבה והקריירה, היא גם איבדה חמישה גיסים. היום אני לא שופטת אותם. הם לקחו את הצד של אבא, שהיה גם אח וגם העוגן שלהם מבחינות רבות, אז אני באמת מבינה את הקושי שלהם".

           

          איזה קשר היה לך עם אביך באותן שנים?

          "כעסתי מאוד ולא דיברתי איתו שנתיים. בשירות הצבאי פשוט ברחתי, הייתי מד"סית בחיל האוויר, ביקשתי בסיס מרוחק ויצאתי הביתה אחת לשלושה שבועות. אבא היה מדהים ונלחם עליי. הוא כל הזמן התקשר וביקש להיפגש ולא ויתר עליי לשנייה. בסוף השירות קיבלתי אות הצטיינות מיוחד ובחרתי בסיס קרוב לבית. הייתי צריכה לסגור את חדר הכושר של הבסיס בעשר בלילה, והוא היה מחכה לי באוטו ערב־ערב. תחשבי, הבעלים הגדול של 'ראש אינדיאני', שעובד משש בבוקר בפרך, היה מחכה במשך חצי שנה מחוץ לבסיס. הייתי עולה לאוטו ולא מדברת איתו, אבל הוא המשיך להגיע".

           

          מתי חזרתם לדבר?

          "לא היה רגע אחד שבו פתאום דיברנו. העובדה שהוא לא ויתר, נדבק ולא נתן לי צ'אנס לריב איתו, זה בסוף המיס אותי. הכוונות הטובות שלו ניצחו".

           

          הוא הזמין אתכם לחתונתו השנייה?

          "כן, והלכנו. כשאבא ואמא שלי התגרשו רשמית, אבא שלי ויעל התחתנו בטקס צנוע בבית והזמינו המון חברים ובני משפחה. אבא הזמין אותנו, ואור, אחי, אמר שהוא הולך. אני לא הכרתי את יעל, פגשתי אותה ב'ראש אינדיאני' פעם אחת, ומהרגע שהסיפור התפוצץ לא התראינו. בהחלטה של אותו יום אמרתי, 'אני לא משאירה את אבא שלי לבד בחתונה שלו'. אז הוא כבר היה מסוכסך עם האחים והם לא היו בחתונה".

          "ראיתי את האחים שלי בפעם הראשונה בכתבה בעיתון, בריאיון של אבא שלי עם אשתו השנייה, שכללה פרטי פרטים על איך הם הכירו. עם כל הקווץ' בבטן שזה עשה לי, ראיתי שלושה ילדים חמודים שלא אשמים בכלום"

           

          כמה משונה זה היה?

          "כולם הסתכלו עליי ועל אחי בחוסר נוחות, אבל עמדנו שם, לבושים יפה, רקדנו קצת ואמרנו 'מזל טוב'. ניסיתי לשמוח בשבילו, אבל זו הייתה שמחה מהולה ברגשות מעורבים כי ידעתי שאמא שלי לא במקום הזה. את רוצה לראות את שני ההורים שלך מאושרים. אחר כך לא היה לי שום קשר עם יעל במסגרת החדשה של אבא, שמתי את זה בצד".

           

          מתי פגשת את שלושת האחים שנולדו לו מנישואיו השניים?

          "ראיתי את האחים שלי בפעם ראשונה בכתבה ב'עולם האישה', שכבר לא קיים. עשו ריאיון זוגי, לאבא וליעל, שנכנסה לחברה בתור יועצת יחסי ציבור ושיווק אחרי שאמא פינתה את השטח. כבר הייתי אחרי צבא ועם חבר, והיה קשה לחוות את זה עם כל עם ישראל. זה היה ריאיון מאוד לא סטרילי, פרטי פרטים של איך הם הכירו והתאהבו ופתאום תמונה של הילדים. זה קיבל מוחשיות. להגיד לך משהו? עם כל הקווץ' בבטן שזה עשה לי, ראיתי שלושה ילדים חמודים שלא אשמים בכלום.

          "יעל ואבא כל הזמן הזמינו אותנו אליהם הביתה, ויום אחד אחי, שהיה לו חשוב שנהיה שם בשביל אבא, אמר 'בואי נלך'. באנו לארוחת צהריים, הם גרו בכפר־שמריהו עם שלושת הילדים והיה נורא נחמד. רציתי לראות למי הילדים דומים. אחי שיחק איתם כדורגל. אני ישבתי ובהיתי, לא הייתה כל כך שפה משותפת. אבל ראיתי שיש לאבא שלי תיקון, כי כשאנחנו היינו קטנים אבא שלי עבד ועבד וכמעט לא היה בבית. אבל היה לנו זמן איכות, שעות של רק אני והוא, בשבתות היינו עושים הליכה, ופתאום בגיל יותר מאוחר, ובמקום מבוסס יותר כלכלית, היה לו זמן לילדים הקטנים. לא הרגשתי קנאה, כי קיבלתי את המנה האיכותית מאבא שלי במשך שנים לתוך הווריד".

           

          את בקשר היום עם האחים הצעירים שלך?

          "כן. ככל שאנחנו גדלים הפערים מצטמצמים. הם מדהימים. לא גדלנו באותו בית, לא ראיתי אותם עד גיל מאוחר ואין לי איתם את ההווי, אבל יש אהבה. אנחנו מאותו דם. מה שכל הזמן עומד לנגד עיניי הוא שהם לא אשמים, הם פרי אהבה".

           

          חנות של קארן מזרחי בקניון רננים בהוד השרון (צילום: גדעון לוין)
            חנות של קארן מזרחי בקניון רננים בהוד השרון(צילום: גדעון לוין)

             

            להתחיל מחדש: סטודיו צמוד לחנות בקניון

            קארן מזרחי, שמתגוררת ברמת־השרון, התגרשה בעצמה מבעלה טל שחר לפני שנתיים, לאחר 12 שנות זוגיות ושני ילדים (בן עשר ובת שמונה). שחר עבד איתה בעסק תקופה ממושכת, אבל הם התפצלו כעבור כמה שנים. כיום הוא מאמן ספורט בכיר. "היה נראה לי טבעי בזמנו שנעבוד יחד", היא אומרת, "אבל זה לא הלך טוב". בשנה האחרונה מזרחי בזוגיות עם מיקי זגורי, מאמן מנטלי לנוער.

             

            גירושי הורייך השפיעו על האופן שבו נפרדת מבעלך?

            "כן. החלטתי לא לריב, והיום אנחנו מאושרים שהיינו ביחד כי הייתה לנו אהבה גדולה ונולדו שני ילדים מקסימים".

             

            יש גירושים שמחים?

            "אין דבר כזה. זה משבר קשה וכואב. למרות שהגירושים שלנו היו בהסכמה הדדית אחרי כמה שנים שניסינו, להתגרש זה החלום ושברו. רציתי להוכיח, לי זה לא יקרה, ולא הצלחתי".

             

            אביה חי היום בקיסריה עם לובה, אשתו השלישית. "כולנו אוהבים אותה, גם אמא שלי. היא פגשה אותו כשהוא כבר לא היה נסים מזרחי הגדול והמוצלח, אלא ביום שאחרי, בקשיים וההתמודדויות כמו הזדקנות הגוף, כי כנכה צה"ל עולות כל מיני בעיות פיזיולוגיות מהפציעה. היא שם בשבילו".

             

            האחים מזרחי מעולם לא שבו להיות קרובים כבעבר, אבל לפני כמה שנים, כאשר נפטר ראש המשפחה, אביהם, אברהם מזרחי, מצאו את עצמם יושבים שבעה באותו בית. "הכעס זז הצדה לשבוע ופינה מקום לזיכרונות הילדות שלהם. זה היה אושר גדול לראות אותם ככה, שוב ביחד בלי הכעס והטינה. הקשר לא חזר לעוצמות והקרבה של פעם, אבל לתחושתי, יש שם אהבה, דאגה, עצב וחרטה על מה שקרה".

            "ללקוחות שלי אין מושג מאיפה באתי. הן קונות כי הן אוהבות את הבגדים שלי. אני יודעת מאיפה באתי ומי אני, וחייבת לאמא ולאבא שלי את כל מה שאני יודעת. אחרי שנים שהתחבאתי בחרתי לצעוק, כן, אני דור ההמשך של 'ראש אינדיאני', שתורמת לייצור מקומי"

             

            קארן מזרחי לא שוכחת את העבר המפואר של משפחתה, ובקיץ הנוכחי החליטה לצאת עם קולקציה שהיא מחווה לימי הזוהר של "ראש אינדיאני": חולצות מעוצבות, שמלות נעימות לגוף, "בייסיק עם בדים של הביוקר". את החנות שלה בקניון שרונים בהוד־השרון פתחה מחדש לפני שנה בעיצוב חדש, וכללה בתוכו את הסטודיו שלה מאחורי פרגוד הבגדים. זו הפעם הראשונה בעולם, לדבריה, שנפתחה חנות בקניון שהיא גם סטודיו. העיצוב הייחודי הכניס את המעצבות של החנות, OMY סטודיו (רותם ברודאי, עפרי דנון ומאיה שלף) לרשימת המועמדים לפרס אות העיצוב הישראלי 2019.

             

            "הסטודיו שלי היה במשך 16 שנה במרתף אצל אמא שלי ברמת־השרון, כדי לחסוך בעלויות ולהיות צמודה אליה, והרגשתי שזה קטן ועוצר אותי מלצמוח. אמרתי, יאללה, אעשה סטודיו בחנות. הראיתי למעצבות קופסת כפתורים שקופה שאפשר להסתכל לתוכה, ואמרתי, כך ארצה את החנות שלי, כזו שאפשר לראות את מאחורי הקלעים, הבדים, החומרים והעשייה, ושהלקוחה תוכל להיכנס ולטעום מתוך הסירים".

             

            הלקוחות מכירות את העבר שלך?

            "ללקוחות שלי אין מושג מאיפה באתי. הן קונות כי הן אוהבות את הבגדים שלי. אני יודעת מאיפה באתי ומי אני, וחייבת לאמא ולאבא שלי את כל מה שאני יודעת. אחרי שנים שהתחבאתי בחרתי לצעוק, כן, אני דור ההמשך של 'ראש אינדיאני', שתורמת לייצור מקומי".

             

            מה למדת מסיפור עלייתו ונפילתו של העסק המשפחתי?

            "בשנת 2005 פתחתי שלוש חנויות, ולא גדלתי מאז. יכולתי להיות כבר חצי קסטרו, פנו אליי משקיעים, רצו שאפתח עוד חנויות, אבל אני מפחדת מהגודל. המחיר הוא ליפול בגדול. אני רוצה לשמור על הבוטיקיות ועל הקשר עם הלקוחות. יצאתי מהמשחק של הרשתות".

             

            היום היית מצליחה להציל את "ראש אינדיאני"?

            "אולי זו פנטזיה, אבל אני רוצה להאמין שכן. אז זו הייתה משימה בלתי אפשרית. כמו 'הישרדות, הדור הבא'".

             

            הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
            הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
             
            הצג:
            אזהרה:
            פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד