בדקי את עצמך: עד כמה את מכירה את גיל המעבר?

מה הקשר בין כאבי פרקים לגיל המעבר והאם יכול להיות שאת בכלל בדיכאון ולא במנופאוזה? ביקשנו מהמומחית ד"ר מרב פרייברג להרכיב שאלון, שיעשה לכן סדר בראש

כל אישה צריכה לדעת על גיל המעבר  (צילום: Shutterstock)
כל אישה צריכה לדעת על גיל המעבר (צילום: Shutterstock)

כל אחת מאיתנו שמעה על גיל המעבר והתופעות שלו. אבל האם אנחנו באמת יודעות מה זה אומר ויודעות להבדיל בין המונחים השונים? ביקשנו מד"ר מרב פרייברג (מומחית ברפואת נשים וחברה בוועד הישראלי לגיל המעבר) להרכיב בשבילכן שאלון שיעשה לכן סדר בנושא.


 

שאלות

1. מה ההבדל בין גיל המעבר למנופאוזה?

א. אין הבדל, שניהם שמות שונים לאותה אבחנה רפואית. 

ב. גיל המעבר מוביל למנופאוזה – הפסקת הווסת.
 ג. מנופאוזה מובילה לגיל המעבר, שזהו הגיל שבו נפסקת הווסת.

 

2. מה הם המצבים הרפואיים שעלולים להיחשב בטעות תופעות גיל המעבר, ויש לשלול אותם לפני התחלת טיפול בתסמיני גיל המעבר?

א. תת-פעילות בלוטת התריס, דיכאון, מחלות ממאירות.

ב. סרטן השד.

ג. מחלה שגרונית ויתר פעילות בבלוטת התריס.

  

3. אילו בדיקות רפואיות יש לבצע לפני התחלת נטילת הורמונים?
א. פרופיל הורמונלי.

ב. שלילת מחלות נוספות; בדיקת רופא נשים; ממוגרפיה.

ג. פרופיל הורמונלי וממוגרפיה.

 

4. מה הם התסמינים הנפוצים של גיל המעבר?

א. גלי חום, צריבה במתן שתן וירידה במצב הרוח.

ב. גלי חום, כאבי ראש, כאבי בטן.

ג. גלי חום, הזעת לילה, דפיקות לב.

 

5. החלטת ליטול הורמונים. האם יש משמעות לגיל שבו את מתחילה את הטיפול?

א. כן, ככל שתתחילי מוקדם יותר כך תפחיתי את הסיכון הקיים בגיל המעבר לפגיעה בלב, בעצמות ולסרטן המעי הגס.

ב. לא, אפשר להתחיל בכל גיל וליהנות מיתרונות הטיפול.

ג. כן. מגיל מסוים הטיפול ההורמונלי כרוך בסיכונים מוגברים.

 

6. האם טיפול הורמונלי מעלה את הסיכון לחלות בסרטן השד?

א. כן, מחקר רחב היקף גילה את זה.

ב. לא. המחקר שגילה את זה היה שגוי והיום יש הסכמה בין כל העוסקים בתחום שאין סכנה בטיפול הורמונלי בשבע השנים הראשונות.

ג. עוד אין מספיק מחקרים כדי לקבוע.

 

גלי חום. גיל המעבר ותסמיניו  (צילום: Shutterstock)
    גלי חום. גיל המעבר ותסמיניו (צילום: Shutterstock)

     

    תשובות

    1. ההבדל בין גיל המעבר למנופאוזה

    התשובה הנכונה: ב.

    גיל המעבר מתחיל בירידה בפריון ומסתיים במנופאוזה – הפסקת הווסת, כאשר אין יותר פעילות שחלתית במשך חצי שנה לפחות. גיל המעבר מתרחש בדרך כלל בגילאים 45 עד 55 , כשבמהלך הזמן הזה הווסת נפסקת בדרך כלל.

    ד"ר פרייברג מסבירה כי הפסקת הווסת לפני גיל 45 נחשבת למנופאוזה מוקדמת וזו מחלה ולא תופעה טבעית.

    חשוב להדגיש: את יכולה להיות עם וסת סדירה אבל לחוות תופעות לא נעימות כגון אי-שינה בלילה, גלי חום ועצבנות, וכדאי לקבל ייעוץ לגבי טיפול רפואי.

    2. לא לבלבל בין גיל המעבר למחלות אחרות

    התשובה הנכונה: א.

    לפני קביעת אבחנה של גיל המעבר יש לשלול תת-פעילות בלוטת התריס, מחלות על בסיס רגשי, כגון דיכאון, וממאירויות שונות (נדיר). בכל מקרה חשוב לא לעשות את האבחנה לבד אלא לגשת לרופאה.

    3. לשלול מחלות שונות

    התשובה הנכונה: ב.

    לפני התחלת הטיפול צריך לעשות את כל הבדיקות ששוללות מחלות אחרות, בדיקה גינקולוגית וממוגרפיה. פרופיל הורמונלי, מסבירה ד"ר פרייברג, הוא מדד למצב הפוריות ולא לאבחון גיל המעבר והוא אינו תנאי לקבלת טיפול הורמונלי.

    זאת ועוד: את יכולה להיות עם וסת סדירה ופרופיל הורמונלי תקין ועדיין להזדקק לטיפול הורמונלי לטיפול בתסמיני גיל המעבר.


    4. לא רק גלי חום

    התשובה הנכונה: ג.

    התסמינים הקלאסיים והנפוצים של גיל המעבר הם גלי חום, הזעות לילה ודפיקות לב. עם זאת, יש תסמינים לא קלאסיים, שנשים רבות אינן מייחסות אותם לגיל המעבר: תחושה שאינך במיטבך; תחושה ש"אינך את"; כאבי פרקים; יובש בעיניים; יובש בנרתיק; שינויים במצב הרוח; הרגשת חוסר אנרגיה; עייפות. אם את סובלת מחלק מהתסמינים הללו כדאי שתתייעצי עם הגינקולוגית שלך.

    5. זה לא יעבור מעצמו

    התשובה הנכונה: א.

    יש נשים שחושבות שאם יחכו מספיק זמן תסמיני גיל המעבר יחלפו מעצמם. אבל היום ידוע שהתסמינים עשויים להימשך בין שבע ל-14 שנה, וחשוב להתחיל את הטיפול ההורמונלי עם הופעת התסמינים. הרווח בהתחלה מוקדמת של הטיפול הוא מניעת תחלואה מכל סיבה ובעיקר מחלות לב, בריחת סידן, והסיכון לחלות בסרטן המעי הגס. התחלה מאוחרת של הטיפול תביא להקלה בתסמינים, אבל לא תגן מפני המחלות השונות.

     

    6. שבע שנים בטוחות

    התשובה הנכונה: ב.

    טיפול הורמונלי בשבע השנים הראשונות לטיפול, אינו גורם לסרטן השד, וזוהי קביעה מוחלטת המקובלת על כל האיגודים וניירות העמדה העוסקים בתחום. מעבר לשבע שנים נמצא במחקרים סיכון מסוים אך נמוך. יוצאות מהכלל הזה הן נשים בקבוצת סיכון לסרטן השד, אז תלוי באיזה סוג הורמונים נוטלים, אבל אפילו אישה שיש לה בת משפחה מדרגה ראשונה שחולה, יכולה לקבל את הטיפול. לנשים שאינן יכולות או חוששות מטיפול הורמונלי, קיימים כיום מגוון רחב של טיפולים נוספים וכדאי להתייעץ עם הרופא המטפל.

     

     

     

     

    הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: מזל חסון)
    הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: מזל חסון)
     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד