את האפלה וחוסר הסדר שאפיינו עד לאחרונה את הכניסה הראשית בבניין הוותיק של מוזיאון תל אביב לאמנות, מחליפים מעתה אור, פתיחות וסדר. אל מוסד התרבות הוותיק, שנחנך במשכנו הנוכחי לפני קרוב ל-50 שנה, הצטרף בתחילת העשור הנוכחי אגף חדש ועדכני, אגף שהדגיש אמנם את איכויותיו של האגף הוותיק ממנו, אך במקביל סימן את הצורך הדחוף בארגון מחודש של חלקים ממנו.
לקראת סיום המהלך, נכנס ערוץ האדריכלות של Xnet לאזור המחודש, שהוא תוצר עבודה של שני דורות, בניצוחו של האדריכל המקורי דן איתן, חתן פרס ישראל השנה. את חידוש החזית ותכנון השינוי בפנים תכנן איתן עם בת זוגו האדריכלית רות להב, ועיצוב הפנים הופקד בידי המעצבת רעות עירון והאדריכל אדר אופנהיים (ממשרד האדריכלות והעיצוב גריל-אופנהיים), שניהם בשנות ה-40 לחייהם.
הפרויקט עלה כ-15 מיליון שקל, כשמחצית המימון התקבלה מתרומות (ובראשן קרן תד אריסון, יונס וסוראיה נזריאן, נורית ואלן יגלום), ומחציתו השנייה מתקציב עיריית תל אביב-יפו – תמיכה משמעותית ולא מובנת מאליה, במדינה שבה רוב העיריות מעדיפות להשקיע בבידור ולא בתרבות.
התוספת שלא תופסת
הבניין המקורי שתכננו האדריכלים דן איתן ויצחק ישר הורכב מסדרה של גופים קופסתיים אופקיים ואנכים. בשנות ה-80 נוסף לחזית מסך זכוכית משופע שכיסה על גלריית פיסול תת-קרקעית. התוספת נוצרה בין השאר מתוך כוונה לעדכן את חזות הבניין הברוטליסטי, בהשראת פירמידת הזכוכית שיצר האדריכל איי אם פיי מעל מבואת הכניסה למוזיאון הלובר בפריז.
אלא שבמקרה הישראלי, זה היה נטע זר לא מוצלח. כעת הוסרה התוספת, ובמקומה נוצקו בחזרה משטחי הגרנוליט של הרחבה. גם האבן בקירות החזית חודשה בהתאם למקור, ורק כרזת הענק הנמתחת מעל הכניסה ומפרסמת את התערוכה המרכזית נותרה. למוזיאון יש כעת חנות חדשה (160 מ"ר), הפונה גם לרחבה הציבורית הגדולה, כך שהיא תוכל לפעול גם בשעות שבהן המוזיאון סגור.
הוויטרינה שסוגרת על מבואת הכניסה הראשית מורכבת מזכוכית כהה. היא מאפשרת לנכנסים להשקיף מבפנים אל הרחבה, ולא להיפך, וכך אבדה ההזדמנות ליצור שקיפות מזמינה. אולי אין כאן שגיאה תכנונית, אלא הזדהות מכוונת עם רוח הזמן: בעיר שבה מאפשרים לכל יזם כוחני ואדריכל גרוע לתכנן מגדלים שלא מתייחסים לסביבתם, המוזיאון העירוני משקף בדרכו את המציאות שסובבת אותו.
מרכז חווייתי למשפחה
כאשר נכנסים לאולם המבואה, משמח לגלות את היעדרו של דלפק הקופאים והמידע שהיה תקוע במרכז האולם. כעת האולם רחב וריק, למעט עמדת הביטחון עם מכשיר המגנומטר המכוער ומושבי המתנה בעיצוב צ'רלס וריי אימס ("ויטרה"), שדומיהם ממוקמים גם באגף החדש. בקצה האולם נמתח דלפק מוארך ובוהק בלבן, שמשולבים בו שבע עמדות ומסכי מידע. בצמוד נוספה מלתחה ובה תאי אחסון למבקרים וחדר ישיבות. שניהם היו גם בעבר - אך תוכננו מחדש ועודכנו.
עמודי הבטון עברו רסטורציה ונראים חדשים. רצפת האבן המבהיקה שעיצב בשעתו האדריכל דוד דה מאיו, מעצב המוזיאון המקורי, כוללת שילוב של אבן צהבהבה שנחצבה בהר עצמון שבגליל עם פסי אבן בזלת שחורה. הרצפה שוחזרה בכל שטח אולם המבואה, וחוזרת ומופיעה גם בחנות החדשה. דה מאיו הכישרוני והמגוון עדיין פעיל, ומעציב שהנהלת המוזיאון לא טרחה לשלב אותו בעיצוב המחודש – אם לא כמעצב ראשי, אז לפחות כיועץ.
בקומה התחתונה נעשה שיפוץ נוסף, המשתרע על פני 1,100 מ"ר. האולם הקטן ששימש לתערוכות לילדים ולנוער ישמש מעתה לאחסנה, ובמקומו הוקם "המרכז החווייתי למשפחה ע"ש יונס וסוראיה נזריאן" בשטח של 250 מ"ר, המוקדש לגלריה ולזוג אולמות לסדנאות. ברצפת הגלריה שולבה עבודתו של מיכה אולמן. עבודה זו, שאופיינית לאמן, נחפרה ברצפת האולם, מכוסה בזכוכית משוריינת ומהווה תרומה נאה שמפגישה באופן מפתיע בין התערוכות המתחלפות לבין יצירתו הקבועה של האמן המוערך.
יש קפה חדש בעיר
שינוי ניכר עובר על הקפיטריה, שהייתה חוליה חלשה במוזיאון תל אביב, ומעכשיו תיקרא "סטודיו קפה". במקום משכנה הקודם במעבר דחוס וסגור, כעת נהנית הקפיטריה משטח נכבד של 160 מ"ר במקום שבו שכנה בעבר "גלריית אסיא" שבוטלה.
בית הקפה ממוקם בין שני מסכי זכוכית רחבים, הנמתחים לכל אורכה. דופן אחת פונה אל המבואה הפנימית המקשרת לגלריות, והשנייה פונה אל גן הפסלים שהיה נסתר ומנותק. הקפיטריה לא רק מוארת היטב ונהנית מיופיו של הגן, אלא מעניקה אפוא מבט מעומק המוזיאון אל החוץ.
האלמנט הבולט בקפיטריה הוא קיר בטון המעוטר באיור מופשט. באופן תמוה, אין זו יצירה של אמן שמוזיאון תל אביב בוחר להתהדר בה, אלא החלטת מיתוג שמעצבי השיפוץ כלל אינם שותפים בה.
מה אוכלים ושותים כאן? מדובר באותו זכיין שמפעיל את מסעדת "פסטל", זו שממוקמת באגף החדש של המוזיאון, והוא יציע למבקרים מאפים, עוגות ופאים מתוצרת בית, כריכים ומגשי גבינות. בהמשך ישולבו בתפריט ארוחות בוקר וצהריים. מבטיחים כי התפריט יתחשב באוכלוסיות השונות וייתן מענה לאנשים רגישים ללקטוז, סוכר או גלוטן; שומרי הכשרות יגלו כי בהם התחשבו פחות.
המוזיאונים מחפשים ערוץ הכנסה נוסף
המהלך הנוכחי, של רענון המבואה והקפיטריה, מאפיין מוזיאונים ותיקים רבים בעולם. בהנהלות שלהם מוצאים חשיבות בהפניית משאבים משמעותיים לפיתוח ההכנסות בשטח המוזיאונים, ובראשם החנות והקפטריה, כמו גם חלון הראווה של הבניין הכולל את המבואה.
אך אין צורך להרחיק אל מעבר לים; אל אותה רחבה גדולה פונה גם ספריית "בית אריאלה", זו שנחנכה לפני כ-40 שנה בתכנון האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן, וגם היא עוברת בימים אלה חידוש משמעותי. המבואה של הספרייה עוברת טיפול יסודי, שנותן דגש לפתיחות כלפי הרחבה, חידוש המבואה ופתיחת בית קפה בחזית הדרומית לשדרות שאול המלך, תוך ביטול הקיר לטובת חלונות ויטרינה.
"עכשיו, כשגם המוזיאון וגם ספריית בית אריאלה משדרגים באופן רציני, אני מקווה שהעירייה תעשה משהו עם הכיכר", אומרת סוזן לנדאו, עד לאחרונה מנכ"לית המוזיאון ומי שהובילה את הפרויקט, והיא מפרטת את הצרכים: "בכיכר צריך לעשות הצללה כדי שאנשים יוכלו לשבת בה, צריך לחדש בה את התאורה. שתהיה כיכר מזמינה ושתהיה מחוברת לרחוב, כי היום יש מחסום לכיוון המדרכה. יכולים לעשות בה אירועי תרבות בשיתוף פעולה עם האופרה והתיאטרון ולא רק הפגנות".
לנדאו הגתה את רעיון חידוש המבואה כבר כאשר נכנסה לתפקיד ב-2012. מאז פרישתה היא מלווה בהתנדבות את הפרויקט. "באתי ממוזיאון ישראל בירושלים, שם הייתי אוצרת אגף האמנויות", היא מזכירה, "ותהליך החידוש שהתרחש שם היה בעבורי בית ספר מצוין. אני גם נוסעת ורואה הרבה מוזיאונים בעולם, ורציתי שמוזיאון תל אביב יהיה ברמה בינלאומית". השראה לחידוש המבואה היא קיבלה מהמוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MOMA) , ומהמתכננים ביקשה כי העיצוב החדש יהיה פונקציונלי ומינימלי, ויצמח מתוך "הנתונים של הבניין הקיים".
השיפוץ במספרים
- סך השטח ששופץ בקומת הכניסה: 810 מ"ר (מבואת כניסה, חנות, קופות, מלתחה, חדר ישיבות, משרדים וחלל טכני).
- סך השטח ששופץ בקומת המרתף: 1,100 מ"ר (מבואות, גלריות וקפיטריה).
- שטח החנות: לפני השיפוץ 100 מ"ר, אחרי השיפוץ 160 מ"ר.
- שטח הגלריה לכל המשפחה: 250 מ"ר.
- שטח הקפיטריה: 160 מ"ר.
איך תוכנן המוזיאון? דן איתן חושף את הסיפור המלא והתוכניות:
