צבעים, חומרים ומרקמים משתלבים רבדים רבדים לא רק בתכשיטים שיוצרת תמרה גרטנברג, אלא גם בדירת הקרקע שלה באחת השכונות הצפוניות של תל אביב. כאן היא מתגוררת עם טליה, בתה בת ה-6, וכאן ממוקם הסטודיו שלה, שנושא את שמה. הבית משקף במדויק את סגנון תכשיטיה, ונראה כמו אחד הפריטים בקולקציה.
תשוקתה של גרטנברג (42) לעיצוב ניצתה בימי התיכון. "הייתי בחוגי ציור ופיסול במוזיאון תל אביב", היא נזכרת, "וידעתי שזה מה שאני הולכת לעשות בחיים". אחרי השירות הצבאי נרשמה ללימודי פיסול במחלקה לעיצוב קרמי ב"בצלאל", שם "נתנו לי חופש פעולה ליצור בכל מיני חומרים", ובהמשך נרשמה לתוכנית אישית במדרשה לאמנות בבית ברל. באותו זמן עבדה כמשחילה של אבני חן, וחיפשה אפיק לחדש בו. "אמא שלי תמיד אמרה, 'צריך להיות מיוחד'", היא צוחקת.
החיפוש אחר החדש והמיוחד הוביל לטקסטיל, שפתח לפניה עולם של חומרים, צבעים וצורות. "אין לזה סוף – קיץ, חורף, צמר, שיפון – אני יכולה לעוף על זה", היא מתלהבת, וכך נולדה קולקציה ראשונה ובה 12 תכשיטים. אמה למדה ממש באותו זמן צורפות, ומורתה סיפרה לה על שתי דוגמניות רוסיות שעומדות להגיע לארץ ממוסקבה, ויחפשו מתנות מיוחדות. "הראינו להן את הדברים של אמא שלי ואת הדברים שלי", מספרת גרטנברג, "והן התלהבו וקנו 10 מתוך 12 מהפריטים. אמרתי לעצמי, בואי ננסה".
שמחה ועצב – וצורך בשינוי
בגיל 30 החלה למכור את התכשיטים בירידים, עד שפתחה חנות בשוק הפשפשים היפואי במשך חמש שנים, שבהן ידעה תהפוכות אישיות שמחות ועצובות: היא הכירה את בעלה וטליה נולדה, אך איבדה קרובים אהובים, ואז גם באה הפרידה מהזוגיות ומעבר לעיר אחרת. "לא הבנתי איך אני יכולה להמשיך ליצור, להתמודד עם האובדן ולגדל ילדה", היא מספרת. "הייתי חייבת פסק זמן, להוריד את הקצב ולקחת פאוזה מהמרדף של החיים".
כעבור שנה חזרו השתיים לתל אביב, ותמרה מצאה דירת קרקע בת 80 מ"ר, עם שני כיווני אוויר. לתכנון הפנים שכרה את שירותיה של המעצבת אילת כהן, את בחירת החומרים והמטבח עשו יחד, ואת ההלבשה עשתה גרטנברג בעצמה.
שביל אבן בתוך גינה פורחת מוביל אל דלת כניסה מזכוכית, ממוסגרת בברזל, שמכניסה את הבאים ישירות לחלל המגורים. "רציתי חלל פתוח כמו לופט", מסבירה תמרה, "שהכל יהיה זורם – העבודה יחד עם החיים".
הדירה מחולקת לשניים. בצד אחד המרחב המשותף (סלון, מטבח וסטודיו), עם חזית שקופה שצופה לגינה ("אין לי בעיה שיסתכלו פנימה, אני חיה בתוך אקווריום, אפילו לא עשיתי תריסים"); בצד שני האזור הפרטי: שני חדרי שינה וחדר רחצה.
חדרה של הבת צמוד לסטודיו, ובאמצעות דלתות הזזה בסגנון "דלת אסם" יכול להיסגר או להצטרף להתרחשות הכללית. רצפת המטבח והסלון כוסתה בבטון מוחלק, ובסטודיו ובחדרים הפרטיים בפרקט עץ.
ההלבשה באה לידי ביטוי בשילובי החומרים, בצבעי הקירות, ברהיטים, בריפוד, בחיבור בין ישן וחדש, ובתצוגת החפצים שמפוזרים ברחבי הדירה. משחק המרקמים, החומרים והצבעים מעניק אופי לא שגרתי, ובכל חשים מגע אישי.
מראות ועוד מראות
במטבח ארונות נמוכים שחלקם פתוחים לתצוגה, עם משטח עליון מעץ. בקיר שלוש שורות של אריחים שחורים, שנותרו משיפוץ קודם. מדפים תלויים על קיר כחול בהיר, ועליהם כלי קרמיקה וזכוכית צבעוניים. מעל הכיור הלבן הוצבה מראה, שבה נשקף נוף הגינה. "זה כאילו שיש לי חלון במטבח", אומרת גרטנברג. במרכז המטבח פינת אוכל עם משטח עץ, על רגלי "חמורים" שחורים מברזל. לצידם ספסל וכיסאות.
בסלון ספת קטיפה כחולה עם כריות בצבעים והדפסים שונים, מול שידה במראה ישן. ביניהם שולחן עץ ו''כיסא טלאים", שגרטנברג עיצבה לו את הריפוד. "אני חולת טקסטיל ומאוד אוהבת לרפד. השלב הבא יהיה לרפד את הקירות", היא מבטיחה. על הקיר טלוויזיה ו - שוב - מראה.
בסטודיו שולחן עבודה ישן מעץ, עם כיסא וינטג' בריפוד עצמי. על הקיר טפט גיאומטרי בשחור-לבן ותמונות מקולקציית התכשיטים. לצד השולחן שידה מברזל שנמצאה ברחוב, נצבעה בוורוד פוקסיה ושולבו בה מדפי עץ. על המדפים קופסאות וסלסלות, שבהן מוצגים לראווה חומרי הגלם שמהם נוצרים התכשיטים. הבית, אחרי הכל, הוא גם חלון ראווה של הסטודיו: לקוחות מגיעות לכאן מאתר האינטרנט, כדי להתרשם מהעבודות באופן בלתי אמצעי.
בגב הסטודיו יש קיר בולט בכחול-אפור, שגם עליו מוצגים לראווה התכשיטים, ולידו ספת וינטג' שרופדה מחדש ("אני רוצה שאנשים ישבו איך ואיפה שנוח להם"). שולחן שתמרה יצרה מארגז מתכת ורגלי עץ עם פלטת זכוכית משלים את התמונה.
במרכז חדר השינה מיטת ברזל שחורה, ומאחוריה קיר אפור-ירקרק. מדף שניצב על רגל אחת הגיע מחלון הראווה של החנות ההיא בשוק הפשפשים, ועל הרצפה מונח ארגז אחסון מעץ, שאחותה הביאה מרומניה.
מיטתה של טליה צמודה לקיר, שחלקו ורוד וחלקו טפט תכול עם איורים. חלון פינתי, הצופה לגינה, מכוסה וילון בתכלת וכחול. מהתקרה משתלשלת מנורה שעיצבה האם. "החדר של טליה משמש גם לשינה וגם כחדר משחקים", מסבירות גרטנברג וכהן, "היה חשוב שיהיה בו הרבה אור ושיישאר פתוח, כדי שיהיה לה את כל הבית להתרוצץ בו".
עכשיו גרטנברג שוקלת לנסות גם הלבשת בתים. "שמעתי פעם את המשפט 'Less is bore'", היא מצטטת את האמירה המפורסמת של האדריכל רוברט ונטורי, שהלך לעולמו אשתקד. "אמרתי או.קיי, יש איתי מישהו בעולם. אני לא אוהבת כמו כולם, אני אוהבת להפתיע ולעשות חיבורים חדשים, להכין לבד דברים שאי-אפשר למצוא בשום מקום. אני חושבת שזה בא לידי ביטוי בבית".
-----------------------------------------
לחצו על התמונה ועקבו אחר Xnet עיצוב ואדריכלות באינסטגרם: