בית גורביץ' ברחוב יהודה הלוי 16 בתל אביב נבנה ב-1913 כווילה בת שתי קומות בסגנון אקלקטי, סגנון שמאפיין את שרשרת בתי המידות הוותיקים בתחילת הרחוב, בואכה נווה צדק. את הבניין ההיסטורי, שהוכרז לשימור, רכש יזם פרטי, שמתגורר בעיקר בחו''ל. הוא לא ביקש להקים בו עוד מלון בוטיק מעוצב עבור קהל מעודכן של זוגות או בודדים, אלא דירות פאר להשכרה עבור משפחות - קונספט אירוח חדש שאפשר לכנות home-tel - וכך עשה.
כך נראה המבנה המקורי:
The Levee, הקרוי על שם הרחוב, נפתח לפני חודשים אחדים כמלון הבוטיק הראשון למשפחות. עם מחירי לינה שנעים מ-800 עד 3,000 דולר ללילה, לא כולל ארוחת בוקר, המשפחות האלה חייבות להיות בעלות אמצעים. "קהל היעד ברובו אינו מקומי", מעידים מנהלי המלון. "מדובר במשפחות אמידות מאוד, אמנים ואנשי ציבור שמגיעים עם כל הפמליה שלהם, ולא רוצים להתאכסן בסוויטה במלון רגיל".
המלון אינו מגיש ארוחות, אך מספק מענה לכל דרישה, כמו שף פרטי למשך שבוע. אחת האורחות האחרונות, למשל, היתה בלוגרית האופנה רוזה סינייסקי:
8 דירות של 100-280 מ''ר
שימור המבנה בן 106 השנים ותכנון התוספת החדשה הופקדו בידי בר אוריין אדריכלים. הבניין המקורי הורחב כלפי החצר האחורית, נוספו לו מרפסות אחוריות קטנות, ובחזיתות החדשות שובצו "חלונות קופצים" המאפיינים את בנייני המגורים של בר אוריין.
מעל שתי הקומות ההיסטוריות נבנתה תוספת אולטרה מודרנית, ששומרת במידותיה (ורק בהן) על קווי המתאר של הבניין הישן. התוספת מורכבת מקומה בנסיגה, שיוצרת ניתוק חזותי בין הבניין המקורי לבין התוספת, ומעליה נבנתה קומה עטופה במערכת רפפות אופקיות. "הניגוד בין שני החלקים של הבניין - הישן והחדש - הוא לא רק החלטה אסתטית", מסביר האדריכל, "אלא אמירה אידיאולוגית שמצהירה שאדריכלות מתקופות שונות צריכה להיות נאמנה לרוח ולעקרונות של אותה תקופה".
ההבדל בעיצוב, בחומרים ובטכנולוגיה ניכר בין הישן לחדש, ועם זאת, השמירה על גבולות המבנה מדגישה את המקור, ובו בזמן נותנת ביטוי לאדריכלות העכשווית. בכל קומה תוכננו שתי דירות אירוח: בקומת הקרקע אלה שתי דירות גן (247 מ''ר כל אחת, עם מרתף חדש); בקומה הראשונה שתי דירות בנות 120 מ''ר, עם מרפסת הפונה אל אתר הרכבת הקלה; בקומת הניתוק נהנות הדירות ממרפסת קדמית מוצלת; ובקומה העליונה יש דירה ופנטהאוז של 280 מ''ר, עם מרפסת היקפית.
לכל קומה עיצוב משלה
מעצבת הפנים של הדירות, יעל סיסו, נבחרה בדרך יוצאת דופן: מנהלי הפרויקט ערכו תחרות מוזמנים, שבה השתתפו משרדי אדריכלים מוכרים לצד מעצבים צעירים. "לישון במלון אורבני ולקבל שירות של מלון בוטיק מפואר", מסבירה סיסו את הקונספט, "אבל להרגיש בבית ולא במלון". את עיצוב הפנים היא התאימה, עם ניואנסים - ובהתייעצות עם בר אוריין - לכל שתי דירות, לפי מיקומן במבנה. אך לכולן משותפת שפה סגנונית המבוססת על חללים אווריריים ופתוחים, חומריות מעודכנת, ריהוט עכשווי אלגנטי של מותגים מוכרים (כמו קסינה, מוי, מורוסו ומולטני), ומקום מכבד לאדריכלות - ההיסטורית והחדשה.
"דירות הגן בקומת הכניסה", אומרת סיסו, "מיועדות לנופש משפחתי קליל עם גינה". הסלון נמצא בחלק החדש, האחורי, של הבניין, והוא פתוח אל הגינה. תקרת הבטון, בגובה של כ-4 מטרים, נשארה חשופה. הרצפה כוסתה בפרקט אלון, והריהוט הוא של חברות איטלקיות. סוויטת השינה נמצאת בחלק ההיסטורי, שפונה לרחוב, וגם בה תקרת הבטון חשופה. הקירות המקוריים גורדו כאן משכבות הצבע שהיו עליהם, והותקנו בהם חלונות חדשים כדוגמת המקוריים, מעץ לבן על אדני אבן קררה. בקומת המרתף יש בכל דירה עוד שני חדרי שינה זוגיים עם חדרי רחצה צמודים ומרפסות אנגליות.
גם הסלונים בדירות שבקומה הראשונה מחברים בין ישן לחדש, ופתוחים כעין לופט. התקרה, שגובהה שלושה מטרים וחצי, והקורות הקונסטרוקטיביות של התוספת החדשה, נותרו בבטון חשוף, ועליהן רצה מערכת תאורה שחורה, שמדגישה את האלכסוניות של הקונסטרוקציה החדשה. קירות אבן החול המקוריים קולפו ולא נצבעו מחדש, ואת המעטפת המחוספסת הזו מעדנים חלונות עץ לבנים ששוחזרו ברוח המקור, רצפת פרקט, חומריות עשירה של שיש, קטיפה ועץ מושחר, ורהיטים בהשראת אר-דקו. בחלקה האחורי והחדש של הקומה יש שני חדרי שינה עם חדר רחצה משותף, ומרפסת מעל אתר הרכבת הקלה.
קומת הניתוק החדשה אינה נראית מהרחוב, בשל הנסיגה שלה כלפי פנים. ויטרינת זכוכית במסגרות אלומיניום שחור מקיפה כל דירה מרצפה עד תקרה, ונפתחת כלפי מרפסת קדמית, המוצלת על ידי הקומה שמעליה. סלון ומטבח פתוח מוקמו בתיבת הזכוכית השקופה, ובחלק האחורי, הסגור יותר, יש שני חדרי שינה עם אמבטיה משותפת. "אלו דירות צנועות יותר", אומרת סיסו, "חומרי הגמר והרהיטים פשוטים באופן יחסי, והן מכוונות לקהל צעיר יותר" (ועדיין בעל יכולת כלכלית).
הקומה העליונה, שנראית כתיבת רפפות, נחלקת לשתיים - דירה ופנטהאוז. בדירה פלטת חומרים כהה ואלגנטית, בהתאם למעטפת השחורה שמקיפה אותה. הסלון פונה אל ויטרינת הרפפות, שנפתחת כמו "פקמן" כלפי העיר. במטבח הפתוח אי מרכזי באפור כהה, התחום מהצד בספרייה כהה הנשענת על קיר בטון חשוף. גם כאן, כמו בכל דירה במלון, על הקירות המעטים שנצבעו בלבן מוצגות עבודות של יוצרים ישראלים, שנרכשו ב"רֵע - בית מלאכה לצילום".
הפנטהאוז משתרע על פני קומת הרפפות וקומת הגג שמעליה, שגם בה קשה להבחין מהרחוב. בקומת הכניסה לפנטהאוז סלון קטן (הכל יחסי) ושלושה חדרי שינה עם שני חדרי רחצה. קומת הגג מוקפת ויטרינות זכוכית שנמתחות מפרקט האלון עד תקרת הבטון החשוף. בחלקה הקדמי של הקומה סלון רחב ופינת אוכל רשמית, מול מרפסת קדמית מרוצפת דק. המטבח, עם אי לעבודה וישיבה, מוצנע מעט מאחורי גרעין המבנה, שכוסה כולו ארונות אפורים. האזור הפרטי, בחלקה האחורי של הקומה, הוא סוויטה שקופה אל הנוף, עם אזור שינה שבו פינת משרד נחבאת, מקלחת זוגית שממנה ניתן להשקיף על העיר ואמבטית "פרי סטנדינג".
על השאלה כמה משפחות יכולות לשלם 3,000 דולרים ללילה (עם דרישת מינימום של שני לילות) יש תשובה: הפנטהאוז מוזמן בתפוסה כמעט מלאה עד החגים.
-----------------------------------
לחצו על התמונה ועקבו אחרי Xnet עיצוב ואדריכלות באינסטגרם:
- קבלן מבצע: שגראוי ליבוביץ
- חברת ניהול ופיקוח: אייל שריג
- נגרות: גיא עופר
- מטבחים: Dada
- משטחים: פרביטל
- תאורה: יאיר דורם, קמחי, ST OR , EXCLUSIVE
- מיזוג אוויר: אקלים ליין
- כלים סניטריים, ריצוף וחיפויים: חזי בנק
- דלתות: סטאטו
- זיגוג: א.א. מראות
- וילונות: רוכב
- ריהוט ואקססוריז: טולמנ'ס
