הצלם לא זז ממנו - וג'ון לנון יצר את אחד השירים הגדולים בהיסטוריה

החודש לפני 48 שנה הקליט המוזיקאי שירים חדשים מול מצלמה שתיעדה אותו במצבים אינטימיים. את ההשראה ל"Imagine" קיבל מאשתו, אבל לא נתן לה קרדיט

עופרה עופר אורןפורסם: 16.06.19 03:45
ג'ון לנון. "בחייך, זה רק עוד שיר רוק" (צילום: AP)
ג'ון לנון. "בחייך, זה רק עוד שיר רוק" (צילום: AP)
לנון עם פול מקרתני ויוקו אונו. "את השיר הזה ישמעו גם בעוד עשר שנים" (צילום: AP)
לנון עם פול מקרתני ויוקו אונו. "את השיר הזה ישמעו גם בעוד עשר שנים" (צילום: AP)

זה קרה לפני 48 שנה, ביוני 1971. ג'ון לנון, ששנה קודם לכן פרש מהביטלס, עסק בהקלטה של שירים חדשים באחוזה כפרית עצומת ממדים בדרום-מזרח אנגליה - טיטנהרסט פארק שמה. לנון רכש אותה עם אשתו דאז, יוקו אונו, הקים בה אולפן שהיה צמוד לבית המגורים והזמין אליה את טובי המוזיקאים, ידידיו, כדי שישתתפו בהקלטות. לנון גם הזמין לאחוזה צלם שנלווה אליו ואל אשתו במשך שעות וימים ויצר את הסרט התיעודי "ג'ון ויוקו, רק שמיים מעל", שהוקרן בארץ בפסטיבל דוקאביב האחרון: המצלמות ליוו את לנון בחיי היומיום ובאולפן ההקלטות ואפילו תיעדו אותו בעת שישב בשירותים.

 

אחד השירים החדשים שלנון כתב, הלחין והקליט באותם ימים היה "Imagine" (דמיין), כאן בתרגומה של סמדר שיר:

 

דמיין שאין גן עדן

וגם לא גיהינום

שרק שמיים תכלת

פרושים שם במרום

דמיין עולם של שקט

אין זה כבר חלום

 

דמיין אדם בלי פחד

חופשי מדאגות

ואנשים ביחד

זורמים ללא גבולות

פשוט חיים בנחת

עם אותן המשאלות.

 

אולי תגיד שרק חלמתי

אך זה כוחו של החלום

אם נדמיין אותו ביחד

נגשים אותו עכשיו, היום.

 

דמיין עכשיו את שנינו

באהבה טובה

האופק לפנינו

מקרין חום ושלווה

תנשום את מה שבינינו

נכון שיש תקווה

 

אולי תגיד שרק חלמתי

אך זה כוחו של החלום

אם נדמיין אותו ביחד

נגשים אותו עכשיו, היום.

 

צפו בגרסה המקורית של לנון:

 

 

צפו בגרסה העברית:

 

 

 

הדמיון של יוקו אונו

 

האנשים הראשונים שזכו לשמוע את השיר המוקלט סיפרו כי חשו מיד בגדולתו. אחד מהם העיד כי אמר ללנון: "את השיר הזה ישמעו גם בעוד עשר שנים" - ולנון השיב לו בחביבות מצטנעת: "בחייך, זה רק עוד שיר רוק". נראה כי איש לא העלה בדעתו עד כמה "Imagine" יצליח. ב-2004 הוא דורג במקום השלישי ברשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים של מגזין המוזיקה האמריקאי "רולינג סטון", וב-2017 בחרה בו האגודה הלאומית האמריקאית של מפיקי המוזיקה כ"שיר המאה ה-20", ויוקו אונו, אלמנתו של לנון, שנרצח ב-1980 בפתח ביתו שבניו יורק, זכתה להכרה כשותפה לכתיבת השיר.

 

אונו, שנולדה ב-1933 למשפחה יפנית אמידה שאיבדה את כל רכושה במלחמת העולם השנייה, סיפרה שבימי המלחמה נהגה להרגיע את רעבונו של אחיה הקטן בדמיונות על האוכל שאליו התגעגע כל כך. שנים רבות לאחר כן, כשכבר הייתה אמנית מולטימדיה, מוזיקאית ופעילת שלום, היא כתבה ספר בשם "אשכולית", ובו כמה שירים קצרים שמרמזים על קשר ל"דמיין". הנה שיר שכתבה אונו באביב 1963 (כאן בתרגומי):

 

דמיין את העננים נוטפים

חופרים בור בגנך,

לשם תוכל להכניסם

 

ועוד אחד, גם הוא בתרגומי, שכתבה באביב 1964:

 

דמיין אלף שמשות

בשמיים בה בעת,

תן להן לזרוח שעה

ואז, הנח להם להינתך

לתוך השמיים

ואז הכן כריך של טונה ואכול

 

לנון ואונו, דצמבר 1969. ניסיון נוסף להביא שלום עולמי (צילום: Frank Barratt/GettyimagesIL)
    לנון ואונו, דצמבר 1969. ניסיון נוסף להביא שלום עולמי(צילום: Frank Barratt/GettyimagesIL)

     

     לנון סיפר לימים כי המילה "דמיין" המופיעה בשיריה של אשתו העניקה לו השראה לשירו המפורסם. הוא גם הודה שהיה צריך להעניק לה מלכתחילה קרדיט כשותפה לכתיבת השיר, אבל לא עשה זאת משום שלא היה עניו די הצורך. מילות "דמיין" עוררו השראה לאורך עשרות שנים בקרב אנשים רבים. הן קוראות לשינוי, לקיומו של עולם אחר, כזה שאין בו עוד גבולות וגם לא דתות (בגרסתה של סמדר שיר הפרט הזה חסר), ולכן גם אין בו מלחמות. לנון קורא לנו, השומעים, לדמיין עולם כזה, לחלום עליו ולהאמין באמונה שלמה שאם מספיק אנשים יצטרפו לחלום, הוא יתגשם.

     

    בני הזוג לנון ואונו הטיפו לשלום בעוד דרכים. במרס 1969, לדוגמה, חגגו את ירח הדבש שלהם במה שכינו "שביתת מיטה": במשך שבוע שלם שהו במיטה בחדר 702 במלון הילטון שבאמסטרדם, הזמינו לשם אנשי תקשורת ודיברו על שלום כשמעל ראשיהם תלויות סיסמאות כמו "שיער שלום" ו"מיטת שלום". פעילויותיהם השונות לא ממש סייעו בהבאת שלום עולמי, אבל השיר "דמיין" נותר חקוק בתודעה, וזאת בזכות המנגינה המופלאה, המילים רבות העוצמה והביצוע החד-פעמי של אחד מטובי היוצרים במוזיקה הפופולרית העולמית.

     

     

       

      איך ניסתה להקת הנח"ל לעשות שלום? הקליקו על התמונה:

       

      "הביאו את היום". הקליקו על התמונה (צילום: דוד רובינגר)
      "הביאו את היום". הקליקו על התמונה (צילום: דוד רובינגר)

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      עופרה עופר אורן
      |
      |
      נולדתי בתל אביב, אבל מעולם לא חייתי בה. אני סופרת, עורכת ומתרגמת. כתבתי תשעה ספרי פרוזה - האחרון שבהם: "רצח בבית הספר לאמנויות" - וספר שירה אחד, "מה המים יודעים על צמא", וזכיתי לקבל מידיו של יצחק רבין את פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. הנחיתי במשך כמה שנים סדנאות כתיבה בבית אריאלה ושימשתי לקטורית בהוצאה לאור גדולה. אני גרה עם אריק, בקריית אונו. בקרו באתר שלי - סופרת ספרים