בינואר השנה התארח קובי אוז במופע המדובר של דודו פארוק בהאנגר 11, ויחד ביצעו את הלהיט "סמי וסומו" של טיפקס מתוך האלבום "דיסקו מנאייק", שמציין השנה 20 ליציאתו. החיבור בין הטוען לכתר "הגדול מכולם" לבין אוז, הוא מפגש בין-דורי של שני מוזיקאים שבחזותם מייצגים את דמותו של הגיבור המזרחי. אם פארוק, שם הבמה של אורי קמאי, עושה זאת בפרודיה לעגנית שמוציאה את כל העוקץ מדמותו – קובי אוז מנסח כבר שלושה עשורים בצורה מושכלת את גבולות הגזרה של כוכב הפופ המזרחי, מאז צאת אלבומה הראשון של להקת טיפקס "שביל קליפות הגרעינים" מ-1992.
אוז, מצדו, מוצא נקודות השקה בינו לבין פארוק. "הוא הנכד ההיפראקטיבי של דיסקו מנאייק", הוא אומר בראיון ל-Xnet, "דודו פארוק הוא מוזיקאי גדול. הקהל עוד לא מבין את זה, כי הוא שיגע את כולם בגימיקים. גם בטיפקס הסתכלו עלינו בהתחלה כמוצר פלסטיק בידורי, אבל באנו עם מסר חשוב במוזיקה ובנראות".
הנראות של להקת טיפקס עברה לא מעט מטמורפוזות לאורך השנים, אך שמרה תמיד על מראה קרנבלי ורב-תרבותי של פוליטיקת זהויות. בשתי ההופעות לחגיגת יום ההולדת ל"דיסקו מנאייק" שנערכו לאחרונה ובסיבוב ההופעות הרגיל שלהם, ניתן לראות את חברי הלהקה במערכות לבוש מבדי סקובה שהגה מעצב בגדי הגברים דורון אשכנזי. הסגנון הצבעוני והמוחצן עוד כאן, גם ההומור הססגוני, ולא מעט השראות מבית.
"התחלנו את המחשבה על הבגדים מדוגמה של חלת דבש בצבעוניות של חום, כתום, צהוב ולבן, שהיתה טפט פופולארי בשנות ה-80", מסביר אוז, "זה המסר התת-הכרתי של טיפקס. אלה הווילונות שהיו לי כנער בר מצווה, והיום זה שומר המסך שלי במחשב". בנוסף יצר אשכנזי גם כיפה מכדור מראות כסוף, שעוצבה במיוחד עבור מתופף הלהקה תמיר ימיני שחזר בתשובה.
"הרעיון היה ליצור עבורם בגדי הופעה בסגנון להקות חתונות משנות ה-80 עם הרבה נצנצים וזהב", מוסיף אשכנזי, "מראה מוגזם, חסר טעם בהפוך על הפוך, שיזכיר את מועדוני הקצב של רמלה".
ויזואליות בולטת היתה תמיד חלק מהיצירה של טיפקס. כמו במוזיקה שיצרו, בהופעתם שילבו בין אלמנטים מזרחיים למערביים, בין שדות ההיפ הופ והפופ לבין זמרי הקסטות של שנות ה-70 – מיקס שהוליד מערכות לבוש מגוונות שהיו הבסיס להיפסטרים המזרחיים של העת האחרונה. עטיפת אלבומם השני, "האחרון בעשירון התחתון" משנת 1993, לדוגמה, מציגה את חמשת חברי הלהקה שעברו משדרות לתל אביב, לבושים חליפות מעונבות לצד גורמטים שנתלו על צוואריהם.
בתמונה עומד אוז לבוש בחולצה שחורה, מכנסיים חומים עם קפלים ושלייקס, כשעל צווארו משתלשל תליון של מגן דוד. באלבום "החיים שלך בלאפה" שיצא שנתיים לאחר מכן, שיכללו את השפה האסתטית של הלהקה עם סמל החמסה שהופיע על העטיפה ומאז מופיע בגרסאות שונות על אלבומי הלהקה. בקליפ לשיר "התחנה הישנה" מתוך האלבום, אפשר להבחין בשילוב אלמנטים של לבוש משנות ה-70, כמו מכנסי פעמון מתרחבים וחולצות סאטן מבהיקות, מהז'אנר שעדיין נמכר בתחנה המרכזית הישנה, לבין סממנים תל אביביים לכאורה, כמו משקפי הראייה עם המסגרת הרחבה שמרכיב הסולן אוז.
"עבדנו קשה מאוד על הלוק שלנו, והיינו הראשונים לעשות הרבה דברים חדשים על הבמה: היינו הערסים הראשונים, והחנונים הראשונים", מסביר אוז את האבולוציה של טיפקס, "בהתחלה היינו להקה שיצאה מתוך קומיקס. את הדמות של קובי אוז המצאתי כילד. הייתי מצייר קומיקס, ויצרתי דמות שהיו לה משקפי ראייה של וודי אלן, גורמט, פאות לחיים וצמה. קראתי לו קובי אוז באנגלית, כמו הקוסם מארץ עוץ. שם המשפחה המקורי שלי הוא אוזן, אז הורדתי את הנו"ן. כשהקמנו את טיפקס, החלטתי שאני רוצה לגלם את הדמות הזאת".
עם המעבר משדרות וקיבוצי הדרום לתל אביב, אימצו אלמנטים של השפעות פופ ממוזיקה אלג'יראית-צרפתית, להקות לטיניות שאהבו, וגם השראה מלהקת משינה של סוף שנות ה-80. "התחושה היתה – בוא נראה לתל אביב משהו אחר. משהו שעוד לא ראו".
כשאוז מדבר על "להראות לתל אביב", הוא מכוון ללהקות הרוק התל אביביות של אותם ימים: איפה הילד, תערובת אסקוט, רוקפור, מוניקה סקס ואחרות. בעוד אלה עלו לבמה במכנסי ג'ינס דהויים וחולצת טי פשוטה – בטיפקס השאילו חליפות פאייטים כסופות מלהקת שפתיים, התחפשו ללוחמי שוורים, ואפילו עלו לבמת מועדון הכליף ביפו עם חלוקים פתוחים מאחור תוך שירת הגרסה העברית לשיר Sit On My Face של מונטי פייטון.
"זו תקופה שצצו תפרחות פופ קיצוניות מתחת לכל הרוק הזה", הוא אומר, "אחרינו המשיכו כמה להקות שהיתה להן אמירה אופנתית, בעוד אנחנו עברנו לאמירות אופנתיות חדשות. אני מאמין שאם אמרת את הדבר שלך, אל תשכפל אותו, תעבור לדבר הבא. אחרינו שב"ק ס' התחילו עם גורמטים, סבלימינל עם המגן דוד הגדול. אנחנו היינו ראשונים בדבר הזה".
איזה תגובות קיבלתם על המראות שיצרתם?
"בהתחלה צחקו עלינו. אני זוכר בעיקר את הקפיצה בין האלבום הראשון לשני, אז התחלנו לשלב גם בלדות, כמו 'עננה'. אנשים לא ידעו שיש לנו את המנעד הזה".
כגבר לא גבוה, האם הבחירה בסגנון בולט וצבעוני נעשתה כדי לאפשר לך לבלוט על הבמה?
"במשך שנים עניתי לשאלה הזאת בחיוב, אבל לאחרונה אני מבין שלא. אני אבא לנגב בן הארבע, ועד שהוא נולד חשבתי שרק אבא שלי ואני גנדרנים. אבא שלי היה גבר סופר מגונדר, לבוש חליפות וכובעים, וכשאני רואה שגם הבן שלי ככה, ילד בן ארבע עם משקפי שמש ולבוש שלייקס ומכנסיים מחויטים, אני מבין שזה כנראה בגנים".
ואיך השתנתה ג'יין בירקין ביובל שעבר מאז השיר שעורר סערה?
