היכל התרבות של ראש העין: מרשים בפנים, מאכזב בחוץ, ועדיין פיל לבן

למרות הצמיחה המואצת של שכונות חדשות בראש העין, החליטו פרנסי העיר למקם את קרית התרבות החדשה באזור הוותיק, הדתי והדליל יותר באוכלוסייה. גולת הכותרת של הקריה הוא היכל התרבות ע"ש קימרלינג, שייפתח בסתיו על חורבותיו של אולם קטן בן 200 מושבים. ערוץ האדריכלות של Xnet קיבל הצצה ראשונה לבניין המסקרן ששוכן לצד הספרייה העירונית, מרכז קהילתי, מרכז המוזיקה, פארק לב העיר וגם פלאפל חתוכה המקורי.

טרנד המדע הבדיוני באדריכלות מיצה את עצמו מזמן, אך נדמה שאדריכלים ישראלים טרם התעייפו מתכנון חלליות. "אפשר גם היה לעשות סתם מרובע, שזה יותר קל", מסבירה האדריכלית חיה ברסלבי, שמשרדה תכנן את הפרויקט (אדריכל אחראי: אילן רפפורט), "אבל אתה רוצה ליצור משהו עם השראה ורעיון. רציתי שהגושים ייראו כאילו הם מרחפים באוויר, ובלילה כשהם ממוסגרים בפסי אור הם נראים כמו מרחפים ברוח, והמסר הוא לא להגביל את עצמנו לצורה או למוסכמות, אלא לזרום ולפרוץ".

''לעשות מרובע היה יותר קל''. היכל התרבות של ראש העין(צילום: גדעון לוין)

אבן ירושלמית עם לוחות מתכת בכיוונים מנוגדים(צילום: גדעון לוין)

רחבה שהיא החמצה

רחבה גדולה מקבלת את פני הבאים, בדומה לכל אולם תרבות מרכזי בעולם, במטרה להדגיש אותו ביחס לסביבתו. פוזרו כאן מושבי בטון וערוגות פרחוניות שבמרכזן נשתלו עצים (ייתכן שאלה יסתירו בעוד כמה שנים את החזית), אך מכיוון שהרחבה אמורפית וחסרת גבולות ברורים, מדובר בהחמצה הגדולה ביותר של הפרויקט.

תרומה לחוויה העירונית לא תהיה כאן. אפשר היה לנסות ולתקן את התכנון המודרניסטי שמאפיין את הסביבה, שאין בה רחובות ושהמבנים שנמצאים בה צפים במרחב, במאמץ ליצור מרקם עירוני המתרכז סביב מרכז התרבות. ההחלטה ליצור אובייקט עצמאי ומרוחק מהסביבה העוטפת נובעת, אולי, מחוסר היכרות עם המקום ומאי-הבנה של תקדימים בתכנון מרכזי תרבות עירוניים.

מה שעשוי לעודד את החיים העירוניים הוא בית קפה, שיפעל במבואה ובשולי הרחבה, אף שגם כאן לא הלכו עד הסוף: במקום פתח רחב במעטפת, הותקנה רק דלת קטנה. ועדיין, אם העירייה תבחר לפתח בית קפה באיכות גבוהה – ולא עוד סניף סתמי של רשת גנרית – הוא יוכל להתגבר על החיסרון שהאדריכלים גרמו לו. כל זה תקף לימי חול: בית הקפה וההיכל כולו ייסגרו ככל הנראה בשבתות ובחגים.

חזית הבניין מורכבת מקבוצה של גופים, שכל אחד מהם פונה לכיוון אחר, ויחד הם מעניקים אשליה של תנועה. השילוב של אבן ירושלמית עם מסכי זכוכית ולוחות פח אפורים-לבנים הוא לא רק מפגש של טבעי ומלאכותי, אלא שריד לניסיון חומרי ליצור אדריכלות מקומית נועזת, כזו שנראה שלא תתממש בטווח הקרוב.

בלילות נדלקת תאורת לד, שמשולבת בחזית ומעניקה לבניין נוכחות חגיגית. ככל הנראה היא חסרה לו עם רדת החשיכה, ולכן נדרשים עזרים מלאכותיים. תאורה מוצלחת היא חלק מנוכחותו של היכל תרבותי בשעות הערב – כך בהיכל התרבות ובתיאטרון "הבימה" בתל אביב, בבנייני האומה בירושלים ובתיאטרון חיפה – אלא שבמקום להדגיש את המולת הקהל ולהפוך את המבנה המואר לכוורת שוקקת חיים, כאן היא מאירה את האבן והפח.

אולם מופעים מרשים

נכנסים לאולם מבואה כהה, שמחופה בחלקו בעץ ובחלקו צבוע שחור. יש פה במה קטנה, שתאפשר לקיים מופעים אינטימיים מול כ-100 צופים. מדרגות רחבות, ומעליהן אלמנט פיסולי בצורת סולם, מושכות את המבקרים לטפס אל אולם המופעים. בהמשך הדרך מקיפים את אולם המבואה לפני שנכנסים אליו, וכך נוצר קשר-עין בין אלה שבאים לאלה שכבר נמצאים בחצי הדרך.

אולם המופעים מרשים ומעוצב בפשטות. גוון עץ טבעי שולט בו, ומופיע בגב המושבים, במעקות הבנויים ובתקרה האקוסטית. שאר הקירות נצבעו בשחור ורופדו בצמר סלעים, לבליעת הד הקול. במרכז התקרה עיצבה האדריכלית לוחות פרספקס בשילוב גופי תאורת לד, אך בעצה אחת עם מתכנן התאורה רן טרוים הוחלט לשנות את הכיוון ולהשתמש בגופי תאורה נסתרים, בשילוב לוחות מחזירי אור טרפזיים.

בדרך להופעה, כשתהיה כזאת, עוברים כאן(צילום: גדעון לוין)

גוף התאורה שמוביל את הנכנסים למעלה(צילום: גדעון לוין)

חדרי השירותים נוצצים(צילום: גדעון לוין)

האולם אינו סימטרי. יותר מ-600 מושבים מאורגנים ב-18 שורות שעוטפות את הבמה בקשת, ולא בשורות ישרות כמיטב המסורת הישנה. "600 מושבים הם נקודת הרווח מבחינת חישוב של עלויות כרטיסים", מסבירה ברסלבי. "קל למלא מופע טוב ב-600 איש, וכך האולם מכסה את עלויות האחזקה לצורך צמצום תמיכה מהעירייה".

בנוסף לעיצוב המקושת של השורות, נקבעו באולם יציעי ישיבה בולטים, כדי להגביר בקרב הצופים את התחושה שהם נמצאים בצוותא באירוע. "זה מחיה את הקשר בין הקהל לבין הבמה", סבורה המתכננת.

האדריכלית חיה ברסלבי באולם שתכננה(צילום: גדעון לוין)

הבמה הגדולה נמתחת לרוחב של 13 מטרים ולעומק של 12 מטרים, והותקנו בה 23 צוגים לנשיאת גופי תאורה, מסכים ותפאורות. היא מצוידת במגדל במה, המתנשא לגובה של 23 מטר (גבוה יותר מבניין בן שבע קומות) ומותאם להתקנת תפאורות מורכבות של מופעים, קונצרטים והצגות.

תקציב עלום וביקורת על בזבוז הזמן

בניית האולם הסתיימה כבר לפני כמה חודשים, אך הוא סגור וממתין לביצוע חיבורי החשמל על פי דרישת חברת החשמל, עניין שעלול להתארך ולהתעכב. בעירייה משערים שבספטמבר ייפתח ההיכל להרצה, ושבינואר 2020 יתחילו סדרות המנויים.

כמה זה עלה לעירייה ולתושבים? התשובה לוטה בערפל. ניסיונות לברר את הנושא בעירייה לא נענו. כבר עכשיו, בטרם נכנס האולם לשימוש, נשמעת במועצת העירייה ביקורת על ההתנהלות. "בהנחה שיסיימו בספטמבר, אין עדיין שום תכנית מנויים ולא חתמו עם שום אמן", אומר רז שגיא, חבר המועצה ויו"ר ועדת הביקורת העירונית. "זה אומר שיגזרו את הסרט בספטמבר, ורק תזמורת החליליות של ראש העין תוכל לנגן שם - מול אולם ריק".

מה אתה מציע?

"העבודה מנוהלת באופן טורי, במקום בו בזמן. את הרצת הבניין לא צריך לעשות על אולם ריק, אלא על תוכניות מנויים. הרצה היא שנת פעילות רגילה. ניהלתי את היכל התרבות באורנית - גם הוא היה חדש והיה לו כבר מנהל והייתה תכנית מנויים. הדרך הייתה לעשות מכרז למנהל המקום, אבל עד עכשיו לא עשו מכרז למנהל וגם לא לחברת ניקיון. מכרזים כאלה ייקחו ארבעה חודשים, ועד אז הבניין יעמוד שומם וכולנו נשלם עליו. ראש העירייה לא אוהב רעש, הוא מעדיף שקט ושמצדו לא יקרה כלום. הוא הבטיח כל כך הרבה לאנשים, כך שכל תפקיד שנפתח עושה לו מיד רעש במערכת".

אדריכלית עם חיידק במה

האדריכלית חיה ברסלבי מתמחה בשלושת העשורים האחרונים בתכנון אולמות מופעים, בשיתוף בעלה, האדריכל דוד ברסלבי. בין האולמות בהם ביקרה ואותם היא מעריכה במיוחד, מציינת ברסלבי את אולם התזמורת הפילהרמונית בברלין שתכנן באמצע המאה הקודמת האדריכל האנס שרון.

בבניין זה היא רואה את ההצלחה באיתגור גישת התכנון המסורתית של אולמות קונצרטים. "עד אז תכננו שורות של מושבים עם ריפוד אדום או כחול כהה, מרפסות למעלה מסביב ובמה מול קהל, כל זה היה מאוד מנוכר", אומרת ברסלבי. "שרון שבר את הקונספט שהיה נהוג מאז המאה ה-18, ויצר מפלסים שונים למושבים שאותם הוא עטף מסביב לבמה, כך שניתנת לקהל ההזדמנות לצפות על התזמורת מכל כיוון".

בנוסף להכשרתה האדריכלית בטכניון, היא למדה עיצוב במה באוניברסיטת תל אביב. "אני חיה ונושמת תיאטרון", היא מכריזה, ורואה בעצמה בת מזל על האפשרות לעסוק בשני התחומים האהובים עליה.– אדריכלות ותיאטרון. את ההתנסות הראשונה שלה בתכנון אולם מופעים עשתה לפני שנים רבות במשרדה של האדריכלית זיוה ארמוני, אצלה הכינה פרספקטיבות לבית התרבות של קיבוץ חפציבה למרגלות הגלבוע.

מאז, ובמשך שנים רבות, ברסלבי לא תכננה אולמות. היא ניהלה את פרויקט שיקום שכונות ביפו, וכיהנה כמהנדסת העיר אור יהודה. עם חזרתה לשוק הפרטי היא שבה לתחום האולמות: חידוש תיאטרון חיפה, תכנון היכלי תרבות בהתנחלויות גדולות - מעלה אדומים, אריאל וקרית ארבע - ולאחרונה את אולם התרבות והכנסים של המועצה האזורית דרום השרון.