ברוק שילדס
סליחה, במי מדובר? ה"ילדה יפה" האולטימטיבית, שפרצה לתודעה הציבורית בגיל 12 וחתומה על מראה ה"לוליטה פלוס גבות עבות" שהפך להיות נחשק במיוחד בשנות ה-80, חוגגת השבוע יום הולדת 54. לאורך נתח נכבד למדי של נעוריי היא הופיעה במילון שלי תחת הערך "הכי יפה בעולם", וגם כשהגיעו בהמשך מתחרות ראויות לא פחות, עדיין יש לה דירת חדר קטנה אצלי בלב.
ב-1978, בהיותה בת 12 בלבד, היא כיכבה בסרטו של לואי מאל "ילדה יפה", שכלל גם סצנת עירום שנויה מאוד במחלוקת ועורר דיון על גבולות ועל פורנוגרפיית ילדים. מבחינתי באותם ימים, היא היתה סוג של התגלות דתית. שנתיים לאחר מכן היא כיכבה בסרט המטופש להפליא "הלגונה הכחולה" והפכה להיות המרענן הרשמי של בני הנעורים.
משם והלאה, קריירת המשחק של ברוק שילדס היא בעיקר "שום דבר לכתוב עליו הביתה": כמה סרטי קולנוע זניחים, הופעות מהסוג הלא מרשים בטלוויזיה, והשאר – שממה. בשנים האחרונות היא הפכה לדוברת של הקרן להתמודדות עם דיכאון לאחר לידה בארצות הברית וגם ניהלה ריב מתוקשר בנושא עם טום קרוז, אשר כסיינטולוג קופץ ספות מתנגד לטיפול תרופתי בדיכאון (ואגב, גם נמוך משילדס ביותר מעשרה סנטימטרים).
למה אייקון? הפרסומת המיתולוגית בכיכובה למכנסי הג'ינס של קלווין קליין עם הסלוגן הבלתי נשכח "שום דבר לא מפריד ביני לבין הקלווין שלי", סימנה אותה כאידיאל היופי של התקופה: צעירה מאוד, יפה מאוד, ופרובוקטיבית. הוסיפו לכך את הגבות, שנתנו את האות לסוף עידן המריטה ושלחו את נערות כל העולם למבצע "גדלי חורשות על פנייך" – טרנד שהצליח להישאר בפסגה לאורך העשור כולו.
כשכולנו רצינו לדעת מה מפריד בינה לבין הקלווין קליין שלה, הפכה בגיל 16 הפעוט ברוק שילדס לדוגמנית מבוקשת עם שכר שערורייתי ליום צילומים (במושגים הנאיביים של שנות ה-80) ואלפי ילדות שמתייצבות אצל הספר עם תמונה שלה ולוחשות "בדיוק כזה".
ממרומי ה-1.82 מטר שלה, היא ייצגה את מראה האמזונה של התקופה, סמל לסופר מודלס האתלטיות ששלטו בזירת האופנה עד שהגיע דור הילדות הקטנות והשדופות והראה להן את שער היציאה מהיכל התהילה של היופי. רק לפני שנתיים היא עלתה שוב על הקלווין קליין שלה, הפעם בתחתונים וחזייה של המותג, והוכיחה שגם אחרי יותר משלושה עשורים – מלכה היא מלכה.
למה לא? הניצול של ילדות בענף הדוגמנות והקולנוע, וקביעת מודל יופי של נערה מתבגרת כמשהו שנשים אמורות לשאוף אליו – זה פשוט לא סקסי. נכון, שילדס היתה הילדה והאחריות המוסרית מוטלת, כמובן, על "המבוגרים האחראיים" שבסביבה, אך בכל השנים שעברו מאז היא סירבה לגנות ולבקר, או אפילו להעריך מחדש, את ההשתתפות שלה בפרובוקציות הכי גדולות של העשור ההוא.
ובכל זאת: ברוק שילדס של היום היא ההוכחה שיופי לא מגיע רק במידה 0 ובגיל התיכון. הגבות עדיין שם, וגם השפתיים והשיער השופע. יחד עם הקילוגרמים והקמטים שנוספו, הם מרכיבים את הגרסה הבוגרת אך לא פחות מצודדת של "הילדה הכי יפה בעולם".
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
