להסתדר בזוגות: איך להציל יחסים דועכים ומאמללים בשני שלבים

אתם מרגישים שהם לא מבינים ולא מכילים אתכם

• מה עובר עליכם: אתם חיים בתחושה תמידית של פגיעה ואכזבה מבן או בת הזוג. אתם מלאים עלבון, עצב ואכזבה מכך שבן הזוג אינו חבר הנפש שקיוויתם למצוא והתוצאה נתפסת אצלכם כהיעדר קירבה וחוסר הבנה. לא פעם נדמה לכם שהוא קצת אטום, קהה, לא מספיק רגיש, ואתם שומעים את עצמכם אומרים משפטים כמו "הוא לא מקשיב לי", "הוא לא מבין אותי", "הוא לא רואה אותי".
• למה זה קורה: זה לא שהוא או היא עד כדי כך לא עונים על הציפיות, אלא יותר מכיוון שהציפיות שלנו לא כל כך ריאליות. פעמים רבות זה נובע מצורך לפצות את עצמנו על חוויית ילדות בלתי מספקת - אנחנו מצפים מבני הזוג שימלאו עבורנו את תפקיד ההורה שלא נתן לנו מקום, לא עודד אותנו, לא הציל אותנו במובנים מסוימים. אנחנו זקוקים למישהו שיענה על החוסרים אצלנו, שנותרו ללא מענה.
  

אתם מרגישים שהם אשמים בבעיות שלכם

• מה עובר עליכם: אתם שבויים בתפיסה שלפיה בן או בת הזוג הם האשמים בכל התחושות הקשות, העצובות והרעות בחייכם. אתם גם נוטים לשתף בכך אנשים מבחוץ ולצייר את בני הזוג שלכם כבני אדם איומים. אתם לא חוסכים רוגז גם מבני הזוג ומבטאים באופן שוטף תחושה של חמיצות ומרירות, ללא התבוננות אמיתית במעשים שלכם ובחלק שלכם באשמה.
• למה זה קורה: בכל השיחות, המחשבות וההתבוננות על מערכת היחסים אתם כנראה עסוקים באופן אינטנסיבי במה עשו לכם, והשאלה מה אני עשיתי לו/לה זוכה לסיקור משני בלבד. משום שאתם מאשימים את בני הזוג באופן תמידי, נדמה לכם שאין לכם השפעה גדולה על הדברים בחיים שלכם שאינכם מרוצים מהם.
  

אתם מרגישים שמגיע לכם יותר

• מה עובר עליכם: אתם חושבים שהזוגיות "קרתה לכם" או "נכפתה עליכם" ומשוכנעים ש"התגלגלתם לתוכה" במקרה ולא שבחרתם בה באופן מודע, מה שגורם לכם לחיות בתחושה של חוסר והחמצה ולהתלונן תמידית על המצב במקום להתמסר לבן או לבת הזוג. אם ישאלו אתכם איך קרה שהגעתם לזוגיות הזאת, אתם תאשימו את ההורים שלכם, את הילדים, ותטענו שאתם לא יכולים לעזוב בגלל תלות כלכלית או נפשית.
• למה זה קורה: אתם לא לוקחים אחריות. אתם מתחזקים את האמונה שביקום מקביל, ללא הזוגיות, הייתם יכולים להיות מאושרים. למעשה אתם יושבים על הגדר ושומרים לעצמכם את הזכות לקטר ולרטון על המצב ולנסות למצוא בכל דבר את האלמנט הרע - ולמרבה הצער, אתם גם מצליחים.
  

אתם בטוחים שהם חייבים להשתנות

• מה עובר עליכם: אתם בטוחים שהצד השני מוכרח להשתנות כדי שהדברים ישתפרו. במקרים רבים תעודדו אותם לגשת לטיפול, או לכל הפחות תצפו מהם להיות אלה שיעשו את הצעד הראשון.
• למה זה קורה: משום שאתם לא רואים בעצמכם צד אשם במצב. אתם רואים בבן או בבת הזוג "הורה", "בוגר", "מי שיכול אבל לא רוצה" או "מי שהיה אמור לטפל בכם יפה יותר", ולכן הוא או היא הם אלה שחייבים להשתנות.
  

אבחנו את בני הזוג

נניח שהיה מגיע אליכם גנן הביתה, האם הייתם מצפים ממנו לפתור לכם את בעיות האינסטלציה בבית? כך עליכם להביט על בני הזוג שלכם - לזהות למה הם מסוגלים ולמה לא, ולהתאים את הציפיות שלכם ליכולות שלהם. הסתכלו על בן/בת הזוג שלכם ונסו לברר מי הם, מה הסגנון שלהם ומה היכולות שלהם. בחנו כיצד הם מביעים אהבה? כיצד הם מבטאים מצוקה? ייתכן שהם אנשים שמבטאים חיבה באמצעות מגע ולא באמצעות מילים, או שהם אנשים מופנמים ולכן קשה להם לדבר על הרגשות שלהם. כשם שאתם פותחים את המקרר כדי לדעת מה תוכלו לבשל, כך כדאי להסתכל על בני הזוג שלכם ולהבין איך תוכלו לרקוח טוב יותר את החיים המשותפים שלכם.

אבחנו את עצמכם

אחרי שתסתכלו על בן הזוג שלכם, הסתכלו גם על עצמכם ונסו להבין מה התפקיד שלכם ביחסים האלה. רבים נוטים למזער את חלקם ביחסים ולשכוח שיש להם חלק לא פחות גדול במה שקורה. אז קחו אחריות, לא רק על הדברים שאתם עושים בגלוי, אלא מול בני הזוג.

שאלו את עצמכם: האם בא לי לקום וללכת היום?

כדי להיגמל מהתחושה שהחיים הזוגיים האלה נכפו עליכם ושאתם לא רציתם בהם, הסתכלו רגע על היום הנוכחי ושאלו את עצמכם: "האם הייתי עוזב/ת היום?". אם כן - אולי זה הזמן. אם לא - זכרו שאתם בוחרים להישאר. כשתבינו זאת, יהיה לכם קל יותר להפסיק להתלונן, וכשתפסיקו להתלונן, החיים והיחסים ייראו לכם טוב יותר.

"אני מאמינה שהדרך לזוגיות טובה מתחילה בלקיחת אחריות". שרון שחף

אל תצפו לכך שבן הזוג ייתן לכם אישור והרגעה. רק אתם יכולים לגרום לעצמכם לחוש שלמים ולקבל את עצמכם.

אל תורידו מערכו של בן הזוג כדי להעלות את הערך העצמי שלכם. כשאתם אומרים עליו או עליה שהם לא מספיק יפים, חכמים, מצחיקים או מצליחים, אתם פוגעים בהם, ביחסים וגם בעצמכם.

אם אתם מוותרים ללא הרף על הרצונות ועל הצרכים שלכם מתוך פחד לאבד את הזוגיות, אתם הופכים לאיטכם לסיר מהביל של מרירות וכעס שסופו לעלות על גדותיו. איך תדעו מתי אתם מוותרים מתוך התחשבות ומתי אתם מבטלים את עצמכם בפני האחר? אם הבלגתם על משהו אבל הוא ממשיך להעסיק אתכם במשך יומיים־שלושה לאחר מכן, סימן שאתם צריכים להציב גבול.

אם הבנתם שאתם מבטלים את עצמכם, או שאתם כועסים וצריכים להגיד את זה לבן/בת הזוג, עשו זאת ביעילות. אל תתקפו ואל תתבכיינו. אל תהפכו לקורבן. אל תאשימו. התמקדו בעצמכם ואמרו איך הדברים משפיעים עליכם. ובנוסף, דברו ישירות. אל תרמזו, אל תעקצו, ואל תלכו סחור-סחור. דברו לא כדי להתבטא אלא כדי להשיג את השינוי שאתם מבקשים.