מופע שנות ה-50: הטרנדים שחזרו אלינו מישראל של קום המדינה
הבלטות של פעם חוזרות כאריחי טראצו טרנדיים בשלל ביטויים, המזנון גדול הממדים תורגם מחדש לגרסאות קיר אווריריות ומעוצבות, וגם הטפטים שוב כאן. קבלו אותם
יום הולדתה ה-71 של המדינה עודד אותנו לקחת צעד אחורה במנהרת הזמן: להיזכר איך נראה הבית הישראלי בשנותיו הראשונות ולנער את האבק מעל חומרים ורהיטים שאפיינו אותו אז, בימים שבהם מושגים כעיצוב ואסתטיקה עוד לא נכנסו ללקסיקון בהקשר אליו. ''גופי תאורה'' היו אז פשוט מנורות, לאריחי ריצוף קראו בלטות, וכשאמרו ''אי'' התכוונו למושג הגיאוגרפי, ולא ליחידה במטבח. ''אופן ספייס'' לא היה מושג שהתייחס למבנה הדירה, שהיה במרבית המקרים ידוע מראש: ''הול'' (ולא מבואה), מטבח סגור, סלון ועוד חדר או (מקסימום) שניים, חדר אמבטיה ותא שירותים קטן.
ישראל הייתה מדינה צעירה, ללא מסורת אסתטית, ועיצוב הבית נשען על מה שהיה בנמצא. בריצוף שלטו אריחי טראצו קטנים בגודל 20X20 סנטימטרים, והקירות היו צבועים בסיד לבן, בשפריץ או מחופים בטפטים עם דיגום חזרתי של מוטיבים גיאומטריים, פרחוניים, או שרטוטים עדינים של מדליונים.
הרהיטים היו עשויים עץ, ועוצבו בקווים בסיסיים. בסלונים של שנות החמישים והשישים אפשר היה למצוא, בדרך כלל, 'סט' של ספה וכורסאות עץ שחלקיהם נקיים ומעוגלים מעט, עם ריפוד ''רזה'', ושולחן קפה נמוך מעץ תואם (לפעמים עם משטח זכוכית).
פריט סלוני נוסף היה המזנון, שהיה רהיט שימושי בעיקרו, פתרון אחסון לדירה קטנה שלא סבלה מעודף מקום, בלשון המעטה. המזנונים הופיעו בשתי גרסאות עיקריות: כפריט גדול שהיה סוג של הכלאה בין ספריית מדפים סימטרית ותאים סגורים בדלתות עץ או זכוכית (לעתים נכלל בו גם בר משקאות); או יחידה אורכית ונמוכה יותר, שניצבה על רגליים ולא כללה מדפים פתוחים.
ארונות המטבח היו עשויים מעץ מלא בצביעת שמן גסה, מאובזרים בידיות כפתור, וכללו שתי מגירות קטנות לסכו"ם. הקיר שמעל הכיור נצבע בדרך כלל בצבע שמן, או חופה באריחי חרסינה פשוטים, לבנים או ירוקים. בארונות העליונים, אם היו כאלה, היו דלתות הזזה מזוגגות בזכוכית סבתא. הפשטות הבסיסית הייתה גם נחלתם של חדרי השינה והאמבטיה, וככלל, השימושיות הייתה שם המשחק.
עם השנים החלה להתעורר מודעות לעיצוב. כל עשור שחלף מאז הביא איתו שינויים בבית הישראלי, וכשהעולם הגדול הפך לכפר גלובלי קטן, נחתו כאן סגנונות עיצוב כמו היי-טק תעשייתי, מינימליזם יפני, או שאבי-שיק רומנטי. היום עיצוב הבית הוא זירה עשירה ודינמית, שופעת אפשרויות ושפות אסתטיות. בה בעת, בדינמיקה המעגלית שמאפיינת את תחום העיצוב, חזרו לחיינו כמה חומרים ואלמנטים ותיקים.
עדנת הטראצו
בתוך היצע חומרי הריצוף, שקיבל בשנים האחרונות מנעד מתוחכם ומרשים, שב ודורך כוכבו של הטראצו. האריחים הוותיקים, על מופעם המובחן והרכבם הטבעי, מגיחים מהעבר בגרסה יצרנית משופרת, המציעה אותם במידות גדולות מאלה שהכרנו, במבחר גוונים וצפיפויות. הדיגום המגורגר-מנוקד התחבב על חובבי העיצוב, והיום אפשר למצוא אותו מעטר גם בדים ושטיחים, חומרים מתועשים שונים, כלים וחפצי נוי.
טפטים כאן ועכשיו
אחרי שנים של היעדרות, הטפטים שוב כאן, ובגדול. החיפויים שרווחו בשנות החמישים והשישים, שלאחריהן קיבלו תווית ארכאית ונדחקו החוצה, הם היום עולם ומלואו של חומרים ודוגמאות בשלל סגנונות. לעומת הטפטים של תחילת הדרך, שהיו עשויים נייר, ההיצע העכשווי מציג מוצרים מתוחכמים ומשופרים, כשהמגוון לא זונח את דוגמאות העבר, עם סדרות רטרו בדיגומים רפטטיביים.
פורמייקה למתקדמים
אחד החדרים שחווה במשך השנים מטמורפוזה של ממש הוא המטבח הישראלי. החדר הצנוע של פעם מתהדר היום בחזות שונה בתכלית, למעט תזכורת אחת מאותם ימים רחוקים – הפורמייקה. היא נכנסה למטבח בסביבות שנות ה-60, כשהחליפה את דלתות העץ הצבועות ונחשבה לשיא החדשנות. בשנות השבעים הפורמייקה פרחה בצבעוניות עזה (של כתום וירוק בעיקר), אבל לאחר מכן הועם מעט זהרה. הטעם המקומי, שהחל להתעדן, נרתע מהחומר, שקיבל דימוי נחות של חקיין. היום כבר מקבלים אותו מחדש, כחומר שניחן בשלל תכונות טובות כמו עמידות וקלות תחזוקה, ומוצע בקשת רחבה של דגמים ומרקמים, העונים לכל סגנון והעדפות טעם.
רהיטים בפרשנות עכשווית
המזנון הגדול, שהיה שחקן פעם משמעותי בסלון הביתי, זוכה היום לפרשנות בדמות יחידות קיר גדולות. להבדיל מתפקידו השימושי של האובייקט המקורי, המטרה היום היא אסתטית בעיקרה, וככזו מציגה מנעד עיצובים וחומרים, שבראשם צועד ברזל, במראה קליל ואוורירי, כצו השעה. היחידות הנמוכות, כמו קוויהם של שולחנות וכיסאות שמצטטים את שנות החמישים, נצמדים לפשטות במופע נטול יומרה, בטעם טוב של פעם.
- בשיתוף דן דיזיין סנטר – מרכז העיצוב של ישראל
