מוזר, חשבתי לעצמי כשהגיעה הזמנה לסיור עיתונאים ב"וולט דיסני וורלד" שבאורלנדו, ארצות־הברית: איך הם חושבים שאוכל לדווח על החוויות שם אם אין איתי ילדים? איזה ערך יש לנסיעה ברכבת ההרים החדשה של "טוי סטורי", אם לא יהיו לצדי מעריצים צעירים?
ובכן, הפתעה: האנשים שידעו שעכברוש במטבח של מסעדה צרפתית יכול להפוך לכוכב אהוב, צדקו גם הפעם: משוחררת מהחובה להיות "המבוגרת האחראית", גיליתי שבילוי נטול ילדים בדיסני הוא הדרך לחזור ולהרגיש כמו ילדה, כולל סלפי עם טיגר, אבל עם כל היתרונות של להיות מבוגרת, כולל כרטיס אשראי (קשת עם אוזניים של מיני מאוס ב־27.99 דולר? חייבת!).
לא, אני לא הראשונה שגילתה את זה. "דיסני" מסרבים לשחרר נתונים רשמיים, אבל השמועה אומרת שבשנים האחרונות עולה בהתמדה מספר המבקרים המבוגרים שמבלים בפארקים ללא ילדים. ואם צריך הוכחות, קל למצוא אותן, משום שב"וולט דיסני וורלד" יש כיום יותר ויותר פעילויות ואפשרויות בילוי שמתאימות גם – או אפילו רק – לגדולים (כולל חתונות!).
קחו לדוגמה את נושא האלכוהול: כשנפתח הפארק הראשון בדיסני וורלד, "מג'יק קינגדום", ב־1971, היה אסור למכור בו אלכוהול, בהתאם לחזון של וולט דיסני עצמו. בפארקים הנוספים שנפתחו מאז, החרם כבר נשבר, אבל רק ב־2012 החלו למכור אלכוהול בפארק הקלאסי, ולפי פרסומים שונים רק במאי האחרון הושלם המהפך, ועתה בכל המסעדות המכובדות (כלומר, לא בדוכנים ובמזללות) אפשר להזמין יין, קוקטיילים ומשקאות אחרים. וזה בהחלט אומר משהו על הקהל שמגיע אליהן.
הדבר הגדול הבא: מלחמת הכוכבים
עד שלא הגעתי לוולט דיסני וורלד, לא הבנתי כמה הוא גדול. תשכחו את פריז, אם, כמוני, זה מה שהכרתן עד כה מעולמו של דיסני. פה מדובר באתר בשטח בלתי נתפס, שמקביל בגודלו לשטח של העיר סן־פרנסיסקו או לפעמיים שטחה של מנהטן. יש בו ארבעה פארקים עצומים (מג'יק קינגדום, אנימל קינגדום, הוליווד סטודיוס ואפקוט), שני פארקי מים, מתחם גדול של קניות ובילויים, מגרשי גולף, מיני־גולף וספא וכן 28 מלונות בגדלים שונים, ולא ספרתי מגרשי חנייה, אזורי תפעול שאינם נגישים למבקרים וגם "סתם" טבע בין לבין.
בין האתרים מחברים כבישים מהירים ברמה של כביש 4 הישראלי. אין מדרכות, כי אין שום סיכוי ללכת ברגל ממקום למקום. כאן צריך רכב צמוד או את האפליקציה של אובר (השירות עובד כמו קסם!), אבל חשוב להגיד, שאפשר להסתדר גם עם התחבורה שדיסני מספקים ללא תשלום: בעיקר אוטובוסים, אבל גם מסלול רכבת וכמה אפשרויות לשיט בין אתרים. כדאי לדעת: בקיץ הקרוב אמור להיפתח רכבל חדש, שיחבר אף הוא, בחינם, בין כמה מהמלונות וכמה מהפארקים.
בדיסני וורלד ארבעה פארקים עצומים, שני פארקי מים, מתחם גדול של קניות ובילויים, מגרשי גולף, מיני־גולף וספא וכן 28 מלונות בגדלים שונים
כל קיץ מביא איתו חידושים לפארק הוותיק. בקיץ 2018, למשל, נפתח מתחם חמוד המוקדש ל"צעצוע של סיפור", אבל החידוש המסעיר באמת יתרחש השנה: בסוף אוגוסט ייפתח "עולם" שלם המוקדש ל"מלחמת הכוכבים" – סדרת הסרטים שהיא ללא ספק חביבת הקהל המבוגר. ההתרגשות לקראת העולם החדש גדולה, ודיווחים אומרים שבדיסני שוברים כעת את הראש איך לנהל את התקופה שלאחר הפתיחה, כדי שהתורים לטיסה ב"מילניום פלקון" לא יימשכו 12 שעות.
בינתיים, עד ש"סטאר וורז" יכבוש את הקהל, האטרקציה הכי פופולרית בוולט דיסני וורלד היא "פנדורה – עולמו של אווטאר", שתוכננה בשיתוף פעולה עם ג'יימס קמרון, במאי הסרט "אווטאר". "פנדורה" כוללת שני מתקנים בתוך אזור מרשים, שנבנה ברוח הנופים הדמיוניים של הסרט המצליח. אחד המתקנים, "שיט בנהר נאבי", הוא הפלגה אטית ונעימה בין דמויות ונופים מהסרט. המתקן השני – Flight of Passage – הוא השוס האמיתי: חוויית טיסה אישית על גבו של דרקון באנשי, המשלבת סרט תלת־ממד ותנועה. התורים למתקן הזה בלתי נסבלים (שלוש שעות, כמו כלום), אבל הוא בגדר חובה, כך שזו הפעם להצטייד בזמן ב"פאסט פאס" המאפשר מעבר בתור מקוצר. אגב, במתחם פנדורה יש מסעדה של מזון מהיר אך מומלץ בשם Satuli's Canteen – ובה מנות בהרכבה עצמית, עם דגש על מרכיבים בריאים.
האזור שמוקדש לאווטאר הרים את כל "אנימל קינגדום", שנחשב עד לפתיחתו למנומנם מבין הפארקים. בזכותו, נוסף לפארק מופע ערב יומי, היחיד שאינו כולל זיקוקי דינור – כדי לא להפריע לאריות, לנמרים ולשאר החיות הנמצאות בספארי המקומי. עוד אטרקציה מעוררת בפארק היא רכבת ההרים Expedition Everst, שכוללת חוץ מסיבובים פרועים גם נסיעה מהירה לאחור בחושך. האנרגיה שאיתה יורדים מהרכבת, והחיוך הספק היסטרי ספק כיפי, מחזיקים כמה שעות.
ד"ש מאינדיאנה ג'ונס
בכל אחד מהפארקים יש רכבות הרים ומתקנים בדרגות סחרור שונות, אבל הכיף תוקף גם מכיוונים פחות צפויים. למשל: ב"טוי סטורי מאניה" מרכיבים משקפיים, מתיישבים בקרוניות ונוסעים בין חמישה משחקי יריות תלת־ממדיים. בשנייה אחת כולן חוזרות להיות בנות שמונה (מהסוג האובר־תחרותי המעצבן) ויורות כמו מטורפות בכל דבר שזז. דבילי? אולי; כיף? מאוד! ב"ספלאש מאונטן", המתח נבנה בהדרגה. שטים לאט, בתפאורה לא מאוד מרתקת, אבל יודעת כל מי שראתה את המתקן מבחוץ: זה נגמר במפל מים ובצרחות. מהמתקן הזה כולם יורדים רטובים מאוד ושמחים מאוד.
גם מי שרוצה לנוח קצת, יכולה לעשות זאת בלי לבזבז את זמנה היקר: בכל הפארקים יש גם מופעים. אנחנו, למשל, היינו במופע ששחזר פעלולים מסרטי "אינדיאנה ג'ונס", וכלל מטוסים, פיצוצים ומכות, אבל גם השתתפות פעילה של הקהל, מודעות עצמית והרבה הומור.
ואם כבר הומור ומודעות עצמית: מבוגרים יעריכו את ההקפדה שבעיצוב הפארקים השונים. אנימל קינגדום מעוצב בהשראת מסעות ספארי, מג'יק קינגדום הוא ארץ האגדות הקלאסיות (עם הטירה הידועה במרכזו), בהוליווד סטודיוז – שמעוצב כרחובות אמריקאיים בסגנון שנות ה־50 – תענוג להסתובב גם ללא מטרה מוגדרת, ואפקוט הוא בכלל סיפור אחר. אפקוט - ראשי תיבות של Experimental Prototype Community of Tomorrow – הוקם כחלק מהחזון של וולט דיסני ליצור חיי קהילה שונים וחדשים. מהחזון המקורי אולי לא נשאר הרבה, אבל לצד מתקנים שונים, אפקוט, המרווח והרגוע יחסית, מתאים מאוד לקהל בוגר. מסביב לאגם גדול נבנתה טיילת יפה החולפת באלגנטיות בין 11 מדינות: איטליה, יפן, מרוקו, צרפת, מקסיקו, נורווגיה ועוד – לכל אחת מתחם קטן הבנוי בהתאם לאופייה ומציע בתי קפה ומסעדות, חנויות, מוצגים ומופעים ברוח המדינה. בתוך רבע שעה תוכלו להופיע בסלפי עם האייפל ובתמונה קבוצתית על רקע מקדש יפני. באותו אופן, תוכלו לשתות בזמן קצר לימונצ'לו באיטליה, בירה בגרמניה וטקילה במקסיקו.
בגלל אופיו המיוחד, החל אפקוט לארח פסטיבלים שונים. הפסטיבלים, שפונים במובהק לקהל מבוגר (אם כי, כמו תמיד, גם ילדים יכולים ליהנות מהם, והזווית הדיסניאית לא נעלמת), זוכים להצלחה כה גדולה, עד שדיסני מאריכים, מעשירים ומגדילים אותם. עד יוני מתקיים שם "פסטיבל הפרחים והגינון", אחריו, בקיץ, יתקיים פסטיבל האוכל והיין ובחורף יגיע תורו של פסטיבל האמנות.
פעם, כשהיינו גדולות
כשהערב יורד, עולים אורות הלייזר והזיקוקים: בכל אחד מהפארקים מתקיים בשעות החשיכה מופע מושקע. היפה מביניהם, לטעמי, הוא זה של המג'יק קינגדום, שרובו מבוסס על הקרנת אימג'ים על הטירה הגדולה ומסתיים בזיקוקים מדהימים. התוכן המוקרן שאוב מסרטי דיסני מכל השנים, ומעבר להיותו מהפנט, הוא גם סוג של שעשועון טריוויה למתקדמים.
ומה אז? זה הזמן לקפוץ ל"דיסני ספרינגס", מתחם הקניות והבילויים. קודם כל, זוהי הזדמנות להיחלץ קצת מההיבלעות הטוטאלית בעולמו של דיסני, ולהיזכר שפעם, כשהיינו גדולות, התעניינו גם במותגים אחרים: יוניקלו, ספורה, סטארבאקס, זארה – כולם פה לצד אחרים. אבל בעיקר כיף להסתובב במתחם המעוצב היטב (מה הוא מזכיר? אם נדבר בתל־אביבית, אז משהו שבין הנמל, לשרונה ולמתחם התחנה), על רציפי הדק שסובבים אגם, בין בתי קפה, מסעדות – חלקן של שפים בעלי שם - וחנויות שמציעות עוגות וממתקים.
בכיכרות וברחבות מופיעות להקות בסגנונות שונים. מי שתרצה, תוכל להתאמן בבאולינג או ללכת לסרט בקולנוע או להמשיך במשחק החזרה לילדוּת ולאכול במסעדה כמו T-rex, שבה יושבים ב"מערה", כשפסלי ענק של דינוזאורים זזים ופוערים פה מסביבכן. בסופי השבוע, חלק מהמקומות פועלים עד שתיים אחר חצות, ואל דאגה: החנות, שהיא ככל הנראה הכי גדולה במתחם, היא זו שמרכזת את כל המרצ'נדייז של דיסני.
מי שרוצה שופינג יותר מסיבי, יכולה לקפוץ לאאוטלט מוצלח בשם Vineland, ובו מבחר מספק של מותגים מוכרים. מדובר בסך הכל בכרבע שעה של נסיעה, אבל אחרי כמה ימים שבהם כל מה שאתן חוות ועושות נועד לגרום לכן לשמוח, ואחרי שהתרגלתן לפגוש את מרי פופינס בארוחת הבוקר, המעבר מעולמו של דיסני לעולם האמיתי הוא קצת מוזר. יכול להיות שתצטרכו עוד חיבוק מטיגר כדי להתגבר על זה.
6 טיפים לקיצור התור
כשמשך ההמתנה הנפוץ למתקן המבוקש של אווטאר הוא כשלוש שעות, וב"מג'יק קינגדום" יש כ־20 מיליון מבקרים בשנה, אין באמת זמן פנוי או רגוע ב"וולט דיסני וורלד". ובכל זאת, הנה כמה הצעות להתמודדות נבונה עם העומס:
1. לבחור היטב את המועד. המומחים של הפארק ממליצים לבוא בין חג ההודיה לכריסמס – כלומר, בשלושת השבועות הראשונים של דצמבר - תקופה שהיא בין חופשות בארצות־הברית. בנוסף, מזג האוויר בה נוח במיוחד. לעומת זאת, הימים הכי עמוסים בשנה הם 4 ביולי ו־31 בדצמבר.
2. להזמין מראש. "פאסט פאס" מעניק לכן כניסה בתור מקוצר לכמה מתקנים בכל פארק, בהתאם לחבילה שקניתן. אפשר לשריין מקום בתורים המקוצרים חודש מראש ומי שישן באחד מהמלונות של דיסני יכול לשריין מקום אפילו חודשיים מראש. אגב, גם מקומות במסעדות צריך להזמין חודשים מראש – במיוחד באלה שאליהן מגיעות דמויות של דיסני, כדי להצטלם עם הסועדים.
3. לישון בפארק. בתוך השטח של וולט דיסני וורלד יש 28 בתי מלון שונים, ברמות אירוח ומחיר מגוונות. הם יקרים יותר מאשר אלו שמחוץ לשטח הפארק, אבל הם מציעים גם יתרונות, כך שכדאי לחשב עלות מול תועלת אישית. אחד היתרונות הוא כניסה לפארקים ב־Extra Magic Hours, שעות פעילות נוספות בסוף היום או בתחילתו, המיועדות רק לאורחי המלונות. חם פחות, צפוף פחות – מומלץ מאוד.
4. להתעדכן בסלולרי. האפליקציה של דיסני – My Disney Experience - עוזרת לתכנן את הסיור בפארק. כדאי להוריד גם את WDW Lines שמעדכנת בזמן אמת במצב התורים בכל המתקנים ובאפשרויות הפתוחות להצטיידות ב"פאסט פאס". אגב, בכל רחבי הפארק יש וויי־פיי בחינם.
5. לצאת לסיור פרטי. פינוק אמיתי, למי שיכולה ומוכנה לשלם: המדריכים המיומנים של דיסני מציעים סיורים פרטיים בתפירה אישית (שבע שעות, עד עשרה משתתפים) או סיורים מתוכננים מראש לפי נושאים. בסיורים אלה תיהנו מ"פאסט פאס" לכל המתקנים וכן מהסעה והליכה "מאחורי הקלעים". בנוסף, המדריכים מלאים במידע, סיפורים וגם רצון טוב. לפרטים: DisneyWorld.com/viptours.
6. לפנות שמאלה. המומחים טוענים שהנטייה הטבעית של כולנו היא לפנות ימינה, ולכן, מי שתתגבר על האינסטינקט ותפנה שמאלה בכניסה לפארקים של דיסני תרוויח. הטיפ הזה כל כך מוכר, עד שאני תוהה אם הוא עדיין בתוקף.
ועוד משהו על קיצור זמן: בקיץ הקרוב תתחיל אל על להפעיל טיסה ישירה לאורלנדו. אמנם מדובר בכ־13 שעות טיסה, אבל זה בהחלט פחות מהזמן שלוקח להגיע ליעד עם עצירת ביניים בניו־יורק, במיאמי או באחת מערי הבירה באירופה.
בלי קפטן הוק: קרוז באונייה של דיסני
כל ספינות הקרוז, סירות ההצלה כתומות, ורק באלה של דיסני הן צהובות. למה? כי זה צבע הנעליים של מיקי (וזה חִייב אישור מיוחד ממשמר החופים); בכל ספינות הקרוז יש צפירה כשיוצאים לדרך, ורק באלה של דיסני נשמעת מנגינת השיר When you wish upon a star; עד לאחרונה, אומרות הפיות הטובות ממחלקת יחסי הציבור של דיסני (קצת בעצבים), רק בספינות של דיסני היה מופע זיקוקים בלב ים – אבל חברות קרוז אחרות כבר העתיקו מהם. ורק לדיסני היה אי פרטי בבהאמס, עד שגם את זה העתיקו מהם. ועדיין, קרוז בספינה של דיסני מלא בכל כך הרבה דברים שיש רק לדיסני – עד שאין חשש שלא נבדיל בין שיט באחת מארבע האוניות שלהם, לשיט בכל חברה אחרת.
זה מתחיל בדמויות האהובות, שמצטלמות בסבלנות עם כל מי שרוצה; נמשך במסיבת פיראטים על הסיפון עם ג'ק ספארו; לא מדלג על מופעי הערב, שמנצלים היטב את ארסנל הדמויות, העלילות והשירים של דיסני; ונגמר בכל פינה בספינה - מהעיטור בצורת ראשו של מיקי בשוליים של מנורת הקריאה ליד המיטה, ועד לתגיות לסימון המזוודות עם דמויותיהם של פלוטו, דונלד ושאר החברים.
אז מה יש למבוגרים לחפש באונייה שבה מגישים פנקייקס בצורת מיקי לארוחת הבוקר? לא מעט. למרות שברור שהקרוז הוא משפחתי באופיו, ושבאונייה יש מתחמים שלמים לילדים ולבני נוער, עדיין יש הרבה פעילויות ואזורים המיועדים למבוגרים בלבד. למשל, ספא גדול ויפה, ברים ופאבים מסוגים שונים, סיפון שקט שאסור לילדים לעלות אליו, בריכת שחייה נפרדת, מועדון לריקודים וכן שתי מסעדות אלגנטיות בתשלום נוסף. בנוסף, יש בכל יום מפגשים ופעילויות למבוגרים בלבד. למשל: יוגה, הרצאות, סדנאות לערבוב קוקטיילים, תחרויות טריוויה, מסיבת ריקודים, קריוקי ואפילו מפגש פנויים־פנויות.
במהלך שלושת ימי הקרוז ב"דיסני דרים" - שיצאה מאורלנדו לכיוון הבהאמס - עגנו פעמיים: בנסאו, עיר הבירה של איי הבהאמס וב־Cast Away, האי הפרטי של דיסני. נסאו, אם תשאלו אותי, היא לא מקום לילדים. העיר המוזנחת תעניין בעיקר מבוגרים סקרנים, שרוצים להיחשף בקצרה לתרבות השונה. כדי להתרשם לקחנו סיור עם מדריך רשמי של משרד התיירות. הוא הסיע אותנו ברכב מקרטע ללא מזגן ודיבר אנגלית בחיתוך מקומי כובש – ובמובנים רבים היה אטרקציה מעניינת לא פחות מהמבצרים העתיקים, השכונות העלובות, שוקי המזכרות ועוגות הרום האופייניות למקום.
רבים מתיירי הקרוזים מבלים את היום שלהם בנסאו ב"אטלנטיס" – מלון ענקי עם קזינו ומרכז קניות, שמאפשר תמורת תשלום להשתמש בבריכות המהממות שלו וכן לבקר באקווריום גדול. לעומת זה, קאסט אוואי, האי הפרטי של דיסני, הוא בדיוק מה שאתן חושבות עליו כשאתן מדמיינות בהאמס: חופים חוליים מושלמים, עצי קוקוס גבוהים וים בגוונים נהדרים. אפשר לסייר באופניים באי הקטן, להתמסר לשלל פעילויות של ספורט ימי (או, לעמוד שוב בתור כדי להצטלם עם סטיץ' וגופי). אחרי שמתעייפים, פשוט יושבים על כיסא נוח בחוף השקט שמיועד למבוגרים בלבד, בוהים אל האופק, מוציאים את המטרייה מכוס הקוקטייל ומודים על מזלנו הטוב.
- הכותבת הייתה אורחת "וולט דיסני וורלד", "דיסני קרוז ליין" ו"אראי סיטונאי נסיעות בע"מ"
