נפוליאון הובס - והיינריך היינה כתב שיר על פטריוטיות ונאמנות לקיסר

המשורר הגרמני העריץ את קיסר צרפת, ועשור אחרי התבוסה בקרב נגד רוסיה פרסם שיר, "שני הגרנדירים", שתורגם היטב לעברית, וזמן מסוים נאסר להשמעה בגרמניה

עופרה עופר אורןפורסם: 21.04.19 03:28
היינריך היינה. סבר שנפוליאון מקדם את ערכיה של המהפכה הצרפתית - חירות, שוויון, אחווה (צילום: Hulton Archive/GettyimagesIL)
היינריך היינה. סבר שנפוליאון מקדם את ערכיה של המהפכה הצרפתית - חירות, שוויון, אחווה (צילום: Hulton Archive/GettyimagesIL)

"לילה אחד בפריז יביא תיקון לכל הטבח הזה", הפטיר נפוליאון בונפארטה בנימה לא מוסתרת של זלזול. הוא דיבר על תוצאותיו של קרב עקוב מדם, שנערך בפברואר 1807 באיילאו שבמזרח פרוסיה, שם נלחם צבאו נגד הצבא הרוסי. כוונתו של נפוליאון הייתה שלכל האבידות הקשות יימצא עד מהרה תחליף: ליל אהבים אחד בפריז יבטיח כי הנשים הצרפתיות ייכנסו להיריון, ויוולדו תינוקות חדשים שיגדלו וימלאו את מקומם של החיילים ההרוגים.

 

לנו בוודאי קשה להזדהות עם צורת המחשבה הזאת, שלפיה בני אדם אינם אלא חומר בר-המרה. איננו מסוגלים להבין את תפיסת העולם שהיא מבטאת, כאילו כל פרט נטמע בהמון עד שהוא מאבד את ייחודיותו ואת ערכו כאדם חד-פעמי שאין לו תחליף. אמירתו של נפוליאון מפתיעה במיוחד כשזוכרים כי הוא זה שיזם את הקוד שידוע עד היום בכינוי "קוד נפוליאון": רפורמה של החוק הצרפתי, שבבסיסו הכרה בכך שכל בני האדם נולדו שווים, ושכולם זכאים להיות בעלי רכוש (הקוד כלל גם את היהודים והיטיב את מצבם בכל המדינות האירופיות שנפוליאון כבש). 

 

נפוליאון בונפארטה. "לילה אחד בפריז יביא תיקון לטבח הזה" (ציור: Paul Delaroche, מתוך  Museum der bildenden Künste, cc)
    נפוליאון בונפארטה. "לילה אחד בפריז יביא תיקון לטבח הזה"(ציור: Paul Delaroche, מתוך Museum der bildenden Künste, cc)
     

     

    חמש שנים אחרי קרב איילאו נקלע צבאו של נפוליאון לקרב קשה עוד יותר: ב-1812 פלשו הצרפתים בהנהגתו לרוסיה וספגו אבידות קשות מאוד. על פי האומדן, נהרגו ברוסיה בין יולי 1812 לדצמבר של אותה שנה 380 אלף חיילים צרפתים, ורבים נפצעו או נפלו בשבי. בהשראת אותו קרב כתב המשורר הגרמני היינריך היינה את השיר "שני הגרנדירים" (זורקי הרימונים), כאן בתרגומו לעברית של שאול טשרניחובסקי

     

    שְׁנֵי גְרֵנָדִירִים צָרְפַתָּה

    עָשׂוּ מִשְּׁבִי רוּסְיָה דַרְכָּם,

    וַיְהִי כְבוֹאָם גְּבוּל גֶּרְמַנְיָה,

    הוֹרִידוּ בְּעֶצֶב רֹאשָׁם.

     

    שְמוּעָה שָׁם רָעָה הִדְבִּיקָתַם:

    אָבְדָה בַּת-צָרְפַת, בַּת-הַצְּבִי;

    שֻׁדַּד וְהֻכָּה צְבָא הֶחָיִל,

    וְהַקֵּיסָר, הַקֵּיסָר בַּשְּׁבִי.

     

    וַיִּבְכּוּ אָז הַגְּרֵנָדִירִים,

    הַשְּׁנַיִם לַשֵּׁמַע הַמָּר.

    אָמַר הָאֶחָד: "מַה נִדְמֵיתִי!

    פִּצְעִי הַנּוֹשָׁן מַה יִבְעָר!"

     

    עָנָה הַשֵּׁנִי: "תַּם הַזֶּמֶר,

    לוּ מַתִּי אִתְּךָ גַּם אֲנִי;

    אַךְ יֶלֶד וְאִשָּׁה לִי בַבַּיִת,

    אוֹבְדִים בִּלְעָדַי בָּעֳנִי".

     

    "מַה לִי וְלָאִשָּׁה וּלְבָנֶיהָ?

    נַעֲלָה תַאֲוַת לְבָבִי;

    יַחְזְרוּ עַל פְּתָחִים אִם יִרְעָבוּ –

    הַקֵּיסָר, הַקֵּיסָר בַּשְּׁבִי.

     

    "אָחִי, נָא מַלֵּא בַקָּשָׁה לִי,

    עַתָּה, כִּי בָאַנִי מוֹתִי,

    הַעֲלֵה גְוִיָּתִי, שָׂא צָרְפַתָּה,

    בְּקַרְקַע שֶׁל צָרְפַת קְבוֹר אוֹתִי.

     

    "זֶה צְלַב הַכָּבוֹד תִּקְשְׁרֶנּוּ

    עַל סֶרֶט שָׁנִי לִלְבָבִי,

    אֱזוֹר בְּמָתְנַי אֶת הַסַּיִף,

    וּתְקַע בְּכַפִּי אֶת רוֹבִי.

     

    "אֶשְׁכַּב כָּךְ כְּזָקִיף עַל מִשְׁמֶרֶת,

    אַקְשִׁיבָה – בַּקֶּבֶר – אֶדֹּם,

    עַד יוֹם קוֹל תּוֹתָח אַאֲזִינָה,

    סוּסִים צוֹהֲלִים בְּשַׁעְטָם.

     

    "זֶה הוּא עַל קִבְרִי בָא בְדַהַר

    בְּרַעַשׁ חַרְבוֹת נִצָּחוֹן –

    מִבּוֹר אָז אֵצֵא, לְגוֹנֶנְךָ

    קֵיסָרִי, קֵיסָרִי, נָכוֹן!"

     

    הקשיבו לשיר בשפת המקור, כפי שהולחן על ידי רוברט שומאן ומבוצע מפי ניל בלפור:

     

     

    לא רוצים לחיות

     

    השיר מתחיל בכך ששני חיילים צרפתים משתחררים משבי ומתחילים לעשות את דרכם בחזרה הביתה, לצרפת. במהלך נסיגתם דרך פרוסיה הם סבורים שהקיסר המהולל שלהם, שעד כה נחשב בלתי מנוצח, נפל גם הוא בשבי. בפועל, נפוליאון הובס אמנם, אבל נס על נפשו, התפטר, וכעבור כמה חודשים נשלח לאי אלבה, משם שב כעבור גלות קצרה וניסה לכבוש את כס השלטון. שני הגרנדירים מאבדים את הרצון לחיות. אמנם, אומר אחד מהם, יש לו אישה וילדים שמחכים לו בבית, אבל התבוסה והצורך הפנימי להישאר נאמנים למפקד העליון אפילו אחרי מותם - "מִבּוֹר אָז אֵצֵא, לְגוֹנֶנְךָ" - גוברים על הכל.

     

    כמו דמויותיהם של הגרנדירים שהגה, גם המשורר היינריך היינה, בן למשפחה יהודית שהמירה את דתה ללותרנית, העריץ את נפוליאון עד כלות. כשהוא נולד ב-1797 בדיסלדורף, כבר כבש נפוליאון את העיר, כך שהוא חי בנעוריו תחת השלטון הצרפתי והושפע ממנו. היינה העריץ את הקוד הנפוליאוני וסבר כי הקיסר מקדם את ערכיה של המהפכה הצרפתית - חירות, שוויון, אחווה. את השיר "שני הגרנדירים" פרסם ב-1822, עשור אחרי התבוסה המפורסמת, והמלחין הגרמני רוברט שומאן הלחין אותו ב-1840 (ראו סרטון למעלה). בסופה של המנגינה, בקטע שבו נשבע הגרנדיר אמונים לקיסר, שיבץ שומאן את ההמנון הצרפתי, המרסייז, שנותר מימי המהפכה. אחרי נפילתו הסופית של נפוליאון בקרב ווטרלו וחזרתו הזמנית של השלטון המלוכני, נאסר על הצרפתים לשיר את המרסייז, שנחשב שיר חתרני. במאה ה-19 הוחלף ההמנון הצרפתי לאינטרנציונל, והמרסייז נהפך להמנון של הימין הצרפתי. אחרי מלחמת העולם השנייה חזר המרסייז להיות ההמנון הרשמי של צרפת.

     

    בגרמניה הייתה תקופה שבה אסור היה להשמיע את "שני הגרנדירים" בשל נעימת המרסייז המשולבת בו. התרגום לעברית של טשרניחובסקי מוצלח לא רק בשל נאמנותו לטקסט המקורי, אלא גם בכך שהמילים העבריות תואמות היטב את הלחן המוכר.

     

     

       

      מה הקשר בין נפוליאון לאירוויזיון? הקליקו על התמונה:

       

      להקת אבבא הפכה את התבוסה הצרפתית לניצחון שוודי. הקליקו על התמונה (צילום: AP)
      להקת אבבא הפכה את התבוסה הצרפתית לניצחון שוודי. הקליקו על התמונה (צילום: AP)

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      נולדתי בתל אביב, אבל מעולם לא חייתי בה. אני סופרת, עורכת ומתרגמת. כתבתי תשעה ספרי פרוזה - האחרון שבהם: "רצח בבית הספר לאמנויות" - וזכיתי לקבל מידיו של יצחק רבין את פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. הנחיתי במשך כמה שנים סדנאות כתיבה בבית אריאלה ושימשתי לקטורית בהוצאה לאור גדולה. אני גרה עם אריק, בקריית אונו. בקרו באתר שלי - סופרת ספרים