זו הדירה השכורה השנייה של שי אליעזר צבי (41) בתל אביב. היא ממוקמת באזור שוק לוינסקי בדרום העיר, ברחוב שוקק וצבעוני. ''בשעות היום נשמעים בו צעקות סוחרים ובלילה קולות בליינים בפאבים שמתחת לחלון", הוא מתאר.
עשר שנים חי בברלין, שם עבד כאנימטור ומעצב משחקים דיגיטליים. פרידה כואבת החזירה אותו לתל אביב, כשהוא ''שבור לב. פלורנטין תמיד הרגישה לי כמו בית ולכן היה לי טבעי להתחיל בה את הפרק הישראלי החדש שלי. אחרי מגורים של שנה וחצי ברחוב צר, כשמול חלון חדר השינה שלי הורסים ובונים מן היסוד בניין שלם, הייתי חייב קצת שקט.
"מצאתי 'צימר' בקומה האחרונה של בניין ישן, עם רצפות עץ, תקרה גבוהה ועליית גג עם מרפסת מתוקה, פתוחה לרוח, שיש בה פרטיות מוחלטת. את הדירה 'ירשתי' מאחותי, שהתגוררה בה שנה לפני ועזבה כדי להתחיל משפחה בפרברים".
לדירה שני מפלסים. למטה 17 מטרים רבועים, שבהם סלון ומטבח, ולמעלה 12 מטרים רבועים, שבהם חדר שינה וחדר רחצה – ויציאה למרפסת גג קטנה. "בעל בית מוכשר שיפץ וחילק אותה בצורה קומפקטית ומיטבית", מספר אליעזר צבי. ''היא נראתה כמו הרבה מהדירות החדשות שנבנות היום: מבריקה אך קטנטנה. קיבלתי אותה כשהיא לבנה וריקה''. הפריטים הבולטים בה היו ספת סקאיי שחורה ומסך טלוויזיה.
במקביל החליט שהגיע הזמן גם להתפתח מבחינה מקצועית, ובחר לצאת מעולם העיצוב הגרפי והדיגיטל, המוכר לו. הוא נרשם לקורס הום סטיילינג, והתחיל ליישם את מה שלמד על דירתו הקטנטונת, שהייתה מרוהטת בצמצום וביובש. "חדור מוטיבציה להשאיר מאחורי את העבר, ידעתי שהדירה הולכת להיצבע ולהתחדש", הוא מספר. ''על כל מה שהיה בה לפנות את מקומו. עדכון גרסה. עם זאת, זו לא הייתה שריקת פתיחה לצרכנות חסרת מעצורים. הרבה דברים עשיתי בעצמי: חידוש רהיטים, צביעת פטרנים על הקיר, בניית רהיט בהזמנה, שיבוץ מציאות משוק הפשפשים, מחנות תאורה בסיני, פריטים שהתגלגלו אלי מסבתא''.
הדבר הראשון שעשה היה להחליף את מסך הטלוויזיה בספרייה. אחר כך הגיעו העציצים. השראה לצבעוניות קיבל מהמעצב גילי אונגר. ''הגישה שלו, של חגיגת צבע והשתוללות עם שילובים, הייתה הגורם שמלכתחילה משך אותי לקורס שלו. התחלתי בספה. ידעתי שאחרי ספת הסקאיי השחורה והמנכרת שהייתה לי, אני רוצה צבע חם. הספה של 'פיק אפ' הייתה מציאה (3,000 שקל) ואהבה ממבט ראשון''.
בעקבותיה בא הקיר הכחול. כדי לנצל את התקרה הגבוהה, למשוך את העין למעלה ולייצר תחושה של יותר מרחב, אליעזר צבי תלה תמונות לכל גובהו של הקיר (הגבוהה שבהן תלויה בגובה שלושה מטרים).
שתי כורסאות סבתא ישנות, שכבר נראו כמו שלד של בד, מילוי קש וקפיצים, מולאו ורופדו מחדש. ''כשהבנתי שכורסה חדשה שנראית טוב לא תעלה פחות מ-2,000 שקל, ושלי יש שני דגמי וינטג' ביד, בייצור האיכותי של פעם, היה לי ברור שאני הולך על חידוש. זה גם נתן לי את החופש לבחור את הבדים".
כשבחר עבודות אמנות לקיר התמקד באיור, הז'אנר החביב עליו. במכירות של אמנים מקומיים קנה הדפסים של אסף בן הרוש ופילפלד, והדפסים נוספים שאהב מצא באתרים כמו Inprnt ,Society6 ו-Tictail. ''אמנות טובה ואיכותית נמצאת מכל עבר", הוא מאמין, "רק לא בבתים של אנשים, בגלל חוסר בידע או בביטחון לשים משהו מיוחד על הקיר''.
רבע מתקציב ההלבשה של הדירה – כ-25 אלף שקל בסך הכל – הוצא על אמנות ומסגור. ''ההדפסים היו במחירים מאוד הגיוניים (הוצאתי בממוצע 150 שקל להדפס) אבל המסגור היה המקום שבו באמת התפרעתי. הלכתי על מסגור איכותי, יוקרתי, שמקפיץ כל עבודה למקום הראוי לה. מחירה של מסגרת היה לפעמים פי שלושה ממחירה של העבודה''.
את המתלה הרב תכליתי שנשען אל הקיר הניצב בסלון תכנן בעצמו, והזמין מהנגרית בוני גלה. ''בהיעדר פתרונות אחסון בדירה הזעירה, הייתי צריך משהו שיארגן לי את החפצים שהיו לפני כן פשוט זרוקים בכל מקום. שילוב של בחירה בעץ (שמתאים גם לקורות העץ של עליית גג) מיקסום של הפינה בבית ויד האמן של בוני יצרו רהיט שאני מאוהב בו''.
אליעזר צבי אומר, ששיפוץ הדירה ולמידת תחום חדש חוללו בחייו תנועה ושינוי, והביאו אתם גם אהבה חדשה. "ממש בשבוע האחרון של השיפוץ הכרתי בחור מתוק ומרגש, שנכנס לדירה הזאת כאילו הייתה שם כך מאז ומעולם, ומיד אחר כך נכנס לי ללב. אני בטוח יותר, ושלם עם עצמי. זהו ללא ספק פרק חדש, מלא בתקווה ומשמח''.
- כורסאות: אידי ריפוד
- מסגרות: קותי נבון וגלריה מיצג
- כדי קרמיקה: טל בטיט
- נגרות: בוני גלה
- חשמלאי: אור שולרופר
- בדים וריפוד: שני כהן
- חנויות: רנבי, ערוץ הבדים, דנדו בנחלה, משתלת על הדרך, נקסט, בדים TLV, וילה מרוק, פיק אפ, קמחי תאורה, איקאה, No hassle bazar, וינטג', שוק הפשפשים בחיפה, מעוז אוניקובסקי DIY
-----------------------------------------------
לחצו על התמונה והצטרפו לאינסטגרם של Xnet עיצוב ואדריכלות:
