בתום משמרת ארוכה, את השקט היא מוצאת ביצירה: ביתה של מיילדת

מיכל יערי, נשואה ואם לשלוש (20, 26 ו-29), עובדת כמיילדת בבית היולדות ''ליס'' באיכילוב כבר 29 שנים. "לזוגות שאני מטפלת בהם אני נוהגת לומר, שיתייחסו לחדר הלידה, בשעות שהם שוהים בו, כאל הבית הקטן והאינטימי שלהם. אני באמת מאמינה שהחדר, עם המכשור המנוכר ואורות הפלורסנט, עם רעש המוניטור וצינורות החמצן הירוקים, יכול להפוך לבית בעזרת עמעום אורות, מוסיקה, ריח טוב ובעיקר בעזרת תחושה של ביטחון, רוגע ואהבה''. והיא מסכמת: ''שנים רבות אני טווה ורוקמת לידות. עזרתי להביא לעולם אלפי תינוקות".

בחירת המלים שלה אינה מקרית, כי במקביל למשרתה המאתגרת, יערי עסקה כל חייה באומנויות מסוגים שונים. היצירה והרקמה, כך היא מעידה, הן עבורה מקור כוח ושקט נפשי, התחדשות ושמחה.

"גדלתי בבית עם אמא שתפרה ורקמה, ואסתטיקה הייתה נר לרגליה", מספרת יערי. ''דודתי לימדה אותי סריגה מגיל מאוד צעיר, ואבי, שהיה איש צבא, עסק בנגרות כתחביב. ריח הנסורת ואווירת העשייה היו כל הזמן נוכחים בבית''.

כשהשתחררה מהצבא נרשמה לקורס רקמה, ואצל חוה רובינשטיין מכפר מלל למדה קרמיקה. ''שם למדתי כעשור, און אנד אוף. אין לי ספק שחלק נכבד מהאני הבוגר שלי ומאישיותי הוטבע שם. האנשים המיוחדים שפגשתי, סיפורי החיים, העיסוק באמנות והעשייה פיתחו אותי והותירו בי את חותמם''. בפיסול ברשת ברזל התנסתה אצל דבורה סיון בכפר סבא, אך רקמה הפכה לעיסוקה העיקרי בתקופה האחרונה. "אני מדגישה פרטים, צובעת ומוסיפה אלמנטים בעזרת חוט ומחט לתמונות וצילומים, ומרגישה שאני עוברת סוג של מדיטציה בזמן הרקמה", היא מתארת.

עבודות קרמיקה(צילום: שירן כרמל)

פיסול ברשת ברזל(צילום: שירן כרמל)

כל מלאכות היד האלה באות לידי ביטוי גם בביתה שבראש העין, שם היא גרה מזה 25 שנים. ''עברנו לגור בעיר כזוג צעיר, עם שתי בנות קטנות", מספרת יערי. ''היינו בתחילת דרכנו הזוגית והמקצועית, והתגוררנו בבית בן שלושה חדרים. עם השנים התרחבנו. הגדלנו את הסלון ואת פינת האוכל, הוספנו שני חדרי שינה, עוד ילדה מהממת וכלבה. אנחנו אוהבים אור, והרבה. כשהרחבנו את הסלון, היה ברור שיהיו בו הרבה חלונות, ועשינו אותם מרחביים, כך שאפילו את השמיים ואת הגשם אנחנו יכולים לראות''.

העמוד הודגש בטפט עז צבע, כדי הזכוכית שדהו נצבעו מחדש(צילום: שירן כרמל)

(צילום: שירן כרמל)

''בשנה וחצי האחרונות הבנתי שהגיע זמני 'לרקום' לא רק לידות, אלא גם בתים. לחבר קיר לקיר, צבע לצבע, בד לבד. הפרויקט האחרון שעשיתי היה הפיכת חדרה של בתי הבכורה, שעזבה את הבית, לסטודיו עבורי", מסבירה יערי. "רציתי שולחן גדול להניח עליו את מכונת התפירה ולפרוש עליו בדים. חלמתי על חדר שכל חומרי היצירה שלי, שתמיד היו מפוזרים בכל מיני פינות, ימצאו בו מקום מסודר. חדר אינטימי ונעים, שבכל פעם שאכנס אליו אמצא מרגוע".

חדר הבת הפך לסטודיו עבודה. פסל-שמלה מחוטי טריקו נוצר במיוחד עבורו(צילום: שירן כרמל)

סוסים גולשים מהתקרה, וגב הכיסא רקום גם הוא(צילום: שירן כרמל)

יערי התחילה בבחירת הבדים למזרון (''שכטר''), וצבעה את הקירות בירוק שהתאימה להם. את השולחן בנה בן זוגה, על בסיס פלטת עץ אורן באורך שני מטרים. שרשרת של סוסים שהכינה "יורדים מהתקרה ויוצרים צללית של ריקוד על הקיר והתקרה''.

הארון הלבן והמשמים שהיה בחדר שודרג באמצעות טפט פשוט וזול, שעליו נכתב בטוש מחיק שירה של יונה וולך, ''שלח לי שקט בקופסה''(צילום: שירן כרמל)

בסך הכל הסתכם חלום חדר היצירה ב-3,150 שקל: שטיח ב-1,200 (''וילה מרוק''), וילונות ב-200 שקל (שוק הכרמל), בדי ריפוד ב-1,500 (''שכטר'') ו-250 שקל לפלטת השולחן ורגליו.

''מקום מרגוע''(צילום: שירן כרמל)

• חנויות: שכטר בדים, וילה מרוק, איקאה, משתלת ריחן, ביתילי, ד"ר קאוצ'
• מסגרות: עופר נחום מ"זה תלוי", פתח תקוה
• ריפוד: עבדאללה רפדות, כפר קאסם
• נגרות, קדיחות (תרתי משמע), הובלות ובלבולי מוח: אורי יערי