א' ו־י' הגיבורות,
אי שם לפני שנים, אחרי שהחוקר הפרטי אשר ויצמן נתן לנו את קצות החוט הראשונים ואחרי מסכת שכנועים, הייתי בדרך לפגישה הראשונה איתכן. הייתי מלאת דעות קדומות: "בטח הן חלשות, תמימות, לא אינטליגנטיות. הכי רחוקות ממני שאפשר", חשבתי לעצמי. אבל כמה דקות אל תוך השיחה איתכן, לא רחוק מהנמל של יפו, התפכחתי.
האזינו למכתב (הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת)
מולי ישבו נשים מרשימות שהסתכלו לי עמוק בעיניים. מבעד לדברי ההלל לראש הכת והניסיונות שלכן לשכנע אותי (אולי גם את עצמכן) שאצלכן בקהילה "הכל בסדר", יכולתי להבחין במשהו אחר: מסר שאתן מנסות להעביר בין המילים. בסוף השיחה שלנו הראיתן לי את הקעקועים, ואת הרגע הזה לא אשכח. בלב רתחתי על האיש שדרש מכן לסגוד לו ככה.
במשך הרבה זמן שאלתי את עצמי למה הסתכנתן והסכמתן שנתעד אתכן, למרות הסודות שראש הכת כל כך רצה להסתיר. לכל אחת מכן יש בטח את התשובה שלה, וגם לי יש את ההסבר שלי. אני יודעת שעמוק בפנים רציתן להשתחרר מהחיים הנוראיים תחת ה"גורו". אולי קיוויתן שסדק אחד ועוד אחד מבחוץ יגרמו לחומות הכלא שלכן להתפורר. אחרי הפרסומים שלנו באה חקירת המשטרה ובסופו של דבר זכיתן בחופש שלכן אחרי ייסורים רבים.
אני יודעת שעד היום אתן עובדות קשה כדי להשתקם, לרפא את המשפחות שלכן, לתת לילדים שלכן עתיד בטוח ומאושר וגם להזהיר אחרים מפני סכנת הכתות. אותי לימדתן המון, בין השאר, שכדאי לשים בצד את המחשבה היהירה "לי זה לא יקרה".
נסלי
- נסלי ברדה היא עיתונאית ואשת טלוויזיה
לכל פרויקט המכתב שלא נכתב, גרסת ה-VIP
