ניצה שאול כותבת למורה המשפיל: השיעורים איתך גרמו לי לסבל פיזי

"את ודאי חושבת שאת סופרת דגולה, נכון?", הכרזת, "יש לי הודעה בשבילך, את לא תהיי מסוגלת לכתוב מכתב אפילו למס הכנסה!". המכתב שלא נכתב, גרסת ה-VIP

ניצה שאול. "היום, לאחר שכתבתי למעלה מ־55 הצגות והוצאתי 10 ספרים, אני חושבת עליך לפעמים, תוהה מאין בא רוע כזה מול מתבגרת חסרת אונים" (צילום: יריב כץ)
ניצה שאול. "היום, לאחר שכתבתי למעלה מ־55 הצגות והוצאתי 10 ספרים, אני חושבת עליך לפעמים, תוהה מאין בא רוע כזה מול מתבגרת חסרת אונים" (צילום: יריב כץ)

 

למורה לספרות שירה בי חץ של רוע,

 

הייתי תלמידה שלך בכיתה י', נערה עם מראה ילדותי, מלאת שמחת חיים ואנרגיה אך חסרת ביטחון. אמא מספרת שהייתי תולעת ספרים מגיל צעיר. בלעתי את כל הספרייה של מר ברנד, גם את אלה שממש לא התאימו לגילי.

 

האזינו למכתב (הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת)

האזינו למכתב של ניצה שאול

האזינו למכתב של ניצה שאול

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

חיכיתי בכיליון עיניים לשיעורי ספרות. קיוויתי שאלה יצבעו את המציאות האומללה שחוויתי בתיכון, אחד הקשוחים בארץ. אמא התחננה שלא אצטרף לתיכון הזה, מן הסתם צפתה שלא אוכל להכיל את המשמעת הקשה, את העלבונות וההשפלות ממרבית המורים.

 

כשנכנסת לראשונה לכיתה נדהמתי. אדם צעיר יחסית, ממצא נדיר בסגל מורים שכלל ברובו אנשים מבוגרים ומרירים עם מתודות חינוך מיושנות. הנה, חשבתי לעצמי, סוף־סוף אוכל לכתוב כמו שאני אוהבת. לשפוך את כולי על הנייר, לחשוף, להעז כמו שאני כותבת בבית, למגירה... החסרתי פעימה כשאמרת: "נתחיל בחיבור, כתבו על כל נושא שעולה בדעתכם".

 

אני זוכרת איך התחלתי את החיבור שלי במשפט "מוזר כי אכתוב אליך, אתה שאינך בכלל". לעולם לא אשכח את המשפט הזה, הוא עדיין מהדהד בתוכי ומעביר בי צמרמורת.

 

עד שהחזרת את החיבורים מתוקנים עם ציונים, הציפייה כרסמה בי. לא הייתי מסוגלת לחשוב על דבר מלבד החיבור, על כך שתאחז בנייר, תתחיל לקרוא ולא תוכל לחדול עד השורה האחרונה.

"קיבלנו את החיבורים, הם על השולחן, כל אחד צריך לקחת את שלו, המורה לספרות מגיע עוד כמה דקות", אמרה חברתי לשולחן בכיתה. החיבור שלי לא היה שם.

 

ואז נכנסת עם אסופת דפים שזיהיתי מיד. "אני תוהה מי כתבה את יצירת הפאר הזו", הכרזת. הקור בקולך הקפיא אותי, אבל קמתי. "אממ, זו את. מה זו הכתיבה הפרועה הזו? את ודאי חושבת שאת סופרת דגולה, נכון? יש לי הודעה בשבילך, את לא תהיי מסוגלת לכתוב מכתב אפילו למס הכנסה!" מה לעשות, זה היה מצחיק והכיתה צחקה.

 

במשך שנה שלמה לא הצלחתי לכתוב שורה. הייתי כבויה ומשותקת. השיעורים איתך גרמו לי סבל כמעט פיזי, לא הסכמתי עם הניתוחים הבנאליים והמשמימים שלך ולא העזתי להשמיע את קולי. אמא לא הסכימה שאמשיך ללמוד במוסד שסירס את נשמתי. עברתי לבית ספר אחר ושם זכיתי במורה לספרות שהחזיר אותי למסלול הכתיבה. מורה עם ידע, רגישות ויכולת לזהות כישרון בוסרי, לעודד ויותר מכל - להקשיב ולהגיב בגובה העיניים.

 

היום, לאחר שכתבתי למעלה מ־55 הצגות והוצאתי 10 ספרים, אני חושבת עליך לפעמים, תוהה מאין בא רוע כזה מול מתבגרת חסרת אונים, איך ייתכן שאנשים כמוך עוסקים בספרות יפה ויתרה מכך: מלמדים אותה. אני בטוחה שלא הייתי היחידה שספגה את קיתון הרוע הזה ורק מקווה שעוד נשמות רגישות ותועות מצאו את דרכן וצמחו למרות ההשתלחות המרושעת שלך.

 

ניצה, שיצאה בזמן מן החושך אל האור

 

  • ניצה שאול משחקת בימים אלה בתפקיד הראשי בסרט "אהבה בשלייקס", בהצגה "גבעת חלפון" בתיאטרון הבימה, בהצגה "ערב שקופיות" בצוותא, ממשיכה זו העונה ה־20 (!) את הסדרה "צלילי קסם" באופרה הישראלית ופרזנטורית של חברת היופי והאסתטיקה "דהשלי"

 

לכל פרויקט המכתב שלא נכתב, גרסת ה-VIP

 

 

הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: דניאל אלסטר, סגנון: גילי אלגבי)
הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: דניאל אלסטר, סגנון: גילי אלגבי)
 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד