מנחם הורוביץ כותב למחבלת סוהא מלבנון: נבקר ביחד משפחות שכולות

"בת כמה היית? אולי 17. סיפרת על הדיווחים שהעברת לארגוני המחבלים על תנועת הכוחות שלנו, וגם על שיירה אחת שאני נסעתי בה". המכתב שלא נכתב, גרסת ה-VIP

מנחם הורוביץ. מקווה שעוד ניפגש, סוהא. הפעם לא כעיתונאי ובטח שלא כעצירה, אלא כשני אנשים שמן הסתם גרים לא רחוק אחד מהשני
מנחם הורוביץ. מקווה שעוד ניפגש, סוהא. הפעם לא כעיתונאי ובטח שלא כעצירה, אלא כשני אנשים שמן הסתם גרים לא רחוק אחד מהשני

 

שלום סוהא,

 

את שמך אני זוכר. את שמך ואת העיניים שלך, עיניים שחורות של נערה, שמצליחות להיות גם מבוהלות וגם מתריסות במבט אחד.

 

נפגשנו במתקן כליאה של השב"כ במרג' עיון בקיץ ההוא של 1982, בזמן מלחמת לבנון הראשונה (מי חשב שתהיה גם שנייה?) – אני ככתב גלי צה"ל ואת כמחבלת עצורה בידי כוחות הביטחון. אני יודע שלא ראית את עצמך ככזו, אבל כתושב קריית־שמונה שספגה מטח אחרי מטח, שילדיה צולקו לתמיד בפיגועים והפגזות, כל מי שהיה קשור לארגוני הטרור מעבר לגבול היה מחבל.

 

האזינו למכתב (הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת)

האזינו למכתב

האזינו למכתב

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

בת כמה היית? אולי 17. אני לא זוכר את כל מה שענית למכשיר ההקלטה שלי, וזה גם לא כל כך חשוב. סיפרת על התצפיות והדיווחים שהיית מעבירה לארגוני המחבלים על תנועת הכוחות שלנו, וגם על שיירה אחת ספציפית שאני נסעתי בה. היית נערה שרצתה להילחם, שהאמינה למסרים של שנאה ודם.

 

37 שנים עברו מהרגע הזה, ומדי פעם אני נזכר בך ושואל את עצמי מה קרה לך מאז אותו מפגש. האם זו הייתה תקופה חולפת בחיים שלך, אולי אפילו מרד נעורים בהורים המודאגים, ואחרי ששוחררת חזרת לכפר שלך, אולי יצאת ללמוד באוניברסיטה, אולי הקמת משפחה?

 

ואם את עדיין חיה בדרום לבנון, גרה באחד הכפרים שניצבים בתוך נוף ירוק ועוצר נשימה, מה את חושבת כשאת מביטה דרומה, לכיוון הגבול? האם אחרי חיים תחת השלטון של חזבאללה, אנחנו בישראל עדיין האויבים שלך?

 

סוהא, כבר עברת את גיל 50, אולי את כבר סבתא לנכדים קטנים, שכמו הנכדים שלי, גדלים לגבול אחר, שקט יותר, אבל כזה שמדי פעם מזכיר שאנחנו עדיין יושבים על חבית חומר נפץ.

 

מה תאמרי להם כשהם ישאלו אותך "מה יש שם מעבר לגבול?" האם כולנו עדיין אויבים בעינייך או שאת יכולה לראות את הקיבוצים והמושבים ואת קריית־שמונה שלי כבית של אנשים שרוצים לחיות בשקט?

 

הורוביץ בגרסה הצה"לית (צילום: אפי שריר)
    הורוביץ בגרסה הצה"לית(צילום: אפי שריר)

     

    אני מקווה שעוד ניפגש, סוהא. הפעם לא כעיתונאי ובטח שלא כעצירה, אלא כשני אנשים שמן הסתם גרים לא רחוק אחד מהשני כבר עשרות שנים. הייתי רוצה לארח אותך אצלי, להראות לך את כל המקומות בעיר שבהם נפלו טילים, אולי אפילו לבקר יחד את אחת המשפחות שאיבדו ילדים, אחים והורים במלחמות הבלתי פוסקות.

     

    את יודעת מה? הייתי מוכן גם לבוא אלייך, לחוות את לבנון כארץ של בני אדם רגילים וטבע נפלא, ולא רק כזירת קרבות ואיומים מתמידים.

    אז מה את אומרת, סוהא? יכול להיות שהיום הזה עוד יגיע? יכול להיות שהנכדים שלנו ייפגשו יום אחד ובכלל לא יצליחו לדמיין מצב שבמקום הזה הייתה מלחמה?

     

    אם כן, פשוט תגיעי לקריית־שמונה ותבקשי שיכוונו אותך לבית של מנחם ותחיה. כשישאלו מי את, תאמרי שנפגשנו לפני שנים, ועכשיו הגיע הזמן לחדש את הקשר.

     

    שלך,

    מנחם, השכן מהצד השני של ההר

     

     

    • מנחם הורוביץ הוא עיתונאי בחדשות 12

     

    לכל פרויקט המכתב שלא נכתב, גרסת ה-VIP

     

    הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
    הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד