לאבא שלי,
זאת הפעם הראשונה שאני כותב לך אחרי כל כך הרבה שנים שאתה לא כאן, ואני מסתובב ומקנא בכל מי שיכול לספר לאבא שלו דברים קטנים וגדולים שעוברים עליו, מסתובב ומקנא בכל צלצול טלפון שעל המסך שלו מופיעה המילה אבא.
האזינו למכתב (הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת)
אבא, עוד מעט אהיה בן 42 ואתה לא איתי. לפני 26 שנים הלכת לעולמך, הייתי רק בן 16, וזה היה כל כך קשה. אני זוכר את הבוקר שבו המורה קראה לי לצאת מהשיעור וסיפרה לי שאבא חולה מאוד, ושצריך לנסוע לבית החולים. בתוכי ידעתי בדיוק מה קרה. אף אחד לא יוציא אותי משיעור בגלל שאתה חולה, הרי תמיד היית חולה, זאת הייתה השגרה שלנו, במשך שנים הכינו אותנו לרגע הזה.
המורה והמנהלת נסעו איתי לבית החולים וולפסון, ואני זוכר שהנסיעה הזאת נראתה לי כמו נצח. כשהגענו אמרו לי שאתה כבר לא בחיים, אך עדיין לא עצמת את העיניים. ביקשו ממני להיכנס להיפרד ולסגור את עיניך, וכך עשיתי. הרגע הזה שינה את חיי. הבנתי שהחיים הם ערך עליון וחשובים יותר מהכל.
אבא, אתה לא תאמין, אבל אני כבר לא הילד שהכרת. הילד הביישן שלומד אלקטרוניקה וחולם על טניס מקצועני, זה כבר לא אני. בשבעה שלך קיבלתי החלטה להניח למחבט הטניס, לפרוש מלימודי החשמל והאלקטרוניקה, לעבור למגמת סוציולוגיה ובמקביל להיכנס לעולם המוזיקה. כנראה הבורא תכנן לי אחרת.
אבא, אין לי הסבר איך זה קרה, אבל לילד שלך יש כבר 20 שנה תוכנית יומית אישית ברדיו לב המדינה, ומדי יום הוא מדבר למדינה שלמה ועושה לכולם שמח. הילד שלך עולה על הבמות הגדולות ביותר, משתתף בתוכניות טלוויזיה ומתראיין לכתבות בעיתונים. היית מאמין עליי?
החור הגדול שהשארת הולך תמיד איתי. כל כך חבל שאתה לא יכול לראות לאן הגעתי. פספסת כל כך הרבה דברים בחיים שלי, שהשתנו ללא היכר מאז שעזבת.
חבל שלא היית לצדי בחופה, ושלא היית בברית של אוריאן רפאל בכורי, שקיבל שם שני, על שמך. הבאתי לך נכדים מהממים, ששואלים עליך ושומעים סיפורים על מי שהיית. אני דואג לספר להם כל הזמן על החינוך שלך והערכים שלימדת אותי. על הכבוד, על הנתינה, על היכולת להגיד סליחה כשצריך ולעמוד על שלי, ולא משנה מה, ללכת תמיד עם האמת שלי. תהיה בטוח שאני עושה בדיוק את מה שלימדת אותי, וזה הולך איתי תמיד. תודה, הספקת להשריש בי כל כך הרבה ערכים בכל כך מעט זמן.
אבא, רציתי שתדע שלא הייתי מצליח לצעוד צעד אחד קדימה אם אמא לא הייתה נלחמת מלחמת קיום ומקריבה את החיים שלה עבורי ועבור ברכה אחותי. היא עבדה בשלוש עבודות, כמעט ולא ראתה את הבית, אבל לא החסירה מאיתנו כלום. היא קנתה לי את ציוד הדי־ג'יי הראשון שפתח לי פתח לעולם שלם. תמיד קיבלנו ממנה המון חום, אהבה ודאגה אינסופית. תכלס, אבא, התחתנת טוב, אתה יודע?
מסלול חיי נסלל במסלול מותך, אבל אני יודע שאתה שומר עליי מלמעלה. כן, אני פשוט מרגיש את זה. אתה הולך איתי בכל צעד, בכל קושי ובכל רגע, משמח וכואב גם יחד. אז תנוח על משכבך בשלום,
אוהב ומתגעגע,
אליקו
- אליקו מגיש את התוכנית "ערב ים תיכוני" ברדיו לב המדינה 91FM
לכל פרויקט המכתב שלא נכתב, גרסת ה-VIP
