בית ליד הבניאס נבנה מאפס, ונראה כנטוע בגינה שסביבו מאז ומתמיד

יש בתים, שכשנכנסים אליהם מרגישים בבית. זאת התחושה שמקבלים בביתה של אילת שנהב בקיבוץ שדה-נחמיה שבגליל העליון, ואין פלא: היא מארחת בו עשרות מבקרים, שבאים לסדנאות שלה. הן נקראות ''הלייף סטייל הגלילי שלי'' ונוגעות באופנה ובהום סטיילינג, בקדרות, בתזונה ובבישול.

הבית נראה נינוח בסביבה הכפרית כאילו ניצב שם שנים, אבל הוא חדש. הסגנון והאוכל בתוכו אמנם גליליים, אבל בני המשפחה – אילת, דודו ושלושת ילדיהם (הגדול היה בחטיבה כשעברו, האמצעית בכיתה ה' והקטנה בכיתה א') – עברו לצפון רק בשנים האחרונות. הוא למד מנהל עסקים, אילת למדה עיצוב, כשהיו זוג צעיר חיו בניו-יורק למשך תקופה, וכשחזרו לארץ התגוררו בכפר-סבא.

באחד מביקוריה של אילת אצל אחותה הצעירה, שגרה בקיבוץ נאות-מרדכי שבעמק החולה, נפל לה האסימון. "הרגשתי שאני בחופשה חלומית. ביום הראשון אמרתי לעצמי, וואו, איזה כיף כאן, איך בא לי. ביום השני שאלתי את עצמי – מה עוצר אותי? ביום השלישי כבר הבנתי שאין מה שיעצור אותי, וביום הרביעי התקשרתי לבעלי ואמרתי לו: 'אני לא יודעת מה קרה לי, אבל אני לא חוזרת'. הוא השיב: 'אני בא עם הילדים', והחלטנו שאנחנו עוברים לגליל''.

אבני מדרך מעוגלות מובילות לדלת הכניסה(צילום: נגה שחם פורת)

אילת, שעבדה פעם כמעצבת פנים, חלמה למצוא "בית של סבתות עם גינה" ולשפץ אותו. אך המציאות הובילה אותם למגרש ריק בקיבוץ. ''רציתי לבנות בית שייראה ישן", היא אומרת. "אף אחד לא מאמין שבנינו הכל מאפס".

תכנון הבית נעשה יד ביד עם תכנון הגינה. אדריכלית הנוף רוית אור התבקשה ליצור ''ג'ונגל'', ומעצבת הפנים אורלי אביטל ''שתלה'' בתוכו את הבית. בקומה התחתונה תכננה מטבח סלון ויחידת הורים, שמקיפים מעין חצר פנימית, ובקומה העליונה חדרי הילדים.

בלב הקיבוץ, ללא גדרות(צילום: נגה שחם פורת)

אלכסון? לא אסון

גם צורת המגרש הייתה מאתגרת, אומרת המעצבת. ''קיבלנו שטח עם חתיכה חסרה, ולכן לא הייתה ברירה אלא לסובב את הבית. יש בו אלכסון, שאינו מורגש. המטבח והסלון בקו ישר, ובזווית אליו בנויה כל הקומה השנייה''. אתגר אחר היה הממ"ד. "הקיבוץ נמצא בקו עימות", מסבירה אביטל. "החוקים מאוד נוקשים, אבל גם על המגבלה הזו התגברנו. סובבנו את הבית כמה פעמים, כולל המדרגות, משום ששינו לנו את מיקום החלון".

הבנייה נמשכה כעשרה חודשים. "זה לב הקיבוץ והיינו צריכים לבנות על קצות האצבעות", ממשיכה המעצבת. ''המגרש קרוב למקלט ישן ולמרפאה. היה חשוב לייצר בית עדין ולא מתבלט, שיתמזג עם הצניעות הקיבוצית ועדיין יהיה פרטי''. הבית בן שתי קומות - 200 מטרים רבועים על מגרש של 500 מטרים רבועים.

הדיאלוג עם אדריכלית הנוף היה קבוע(צילום: נגה שחם פורת)

המשפט הפופולרי ''להכניס את החוץ פנימה'' הוא לא סתם קלישאה הפעם, משום שבבית הזה אין תריסים. כולם הרימו גבה, מספרת אילת, "אבל זאת הסיבה שעברתי לגליל. נוף כל כך יפה לא צריך להסתיר עם תריסים, אלא למסך בצמחייה''. החלון הפינתי תוכנן במקום שבו עץ עתיד להטיל את צלו. לצד הפרגולה במרפסת הסלון נשתל עץ תות, שמטפס עליה. אביטל קוראת לו ''התריס של הטבע'', שכן בחורף הוא עירום מעלים, ובקיץ חוסם את קרני השמש המכות ממערב. 

''התלבטנו איפה למקם את החלונות כדי שתהיה פרטיות, ובמקומות שלא מצאנו דרך לפרטיות תכננו נטיעה של עצים. הקשר עם אדריכלית הנוף היה קבוע'', היא מסבירה. הקשר החוצה נשמר בזכות החצר הפנימית, שדרכה אפשר, למשל, לעבור מחדר השינה למטבח. וכדי להבין עד כמה קרובים כאן לטבע: נחל הבניאס זורם ממש מאחורי הבית, והיה צורך ''להרים'' את הבית בחצי מטר, כדי למנוע הצפות בחורף עז.

מבט מגרם המדרגות(צילום: נגה שחם פורת)

החוץ רוצף בבטון מוחלק, והשתיים גאות באיזון בין הכפריות למודרניות, ''איכשהו, בין הדלת המקסיקנית לבטון המוחלק, זה עובד''.

עוד מרכיב שהשפיע על התכנון והעיצוב היו רהיטים שהובאו מהבית הקודם, ושופצו כדי להתאים לאזור ספציפי בבית. בסלון, למשל, תוכננה נישה למידותיו של ארון עץ כהה; ארון עץ אחר עומד בהמשך לארונות המטבח, ושולב בו כחלק ישן בפאזל. אילת כיתתה רגליים בשוקי פשפשים, בחיפה בעיקר, בחיפוש אחר פריטים מיוחדים שתוכל לשפץ ולהתאים לבית. "האיש של חנות 'ענתיקה' שלח לי המוני תמונות של שידות", היא מספרת. ''השידה שנבחרה נראתה כל כך מכוערת, אבל מיד זיהיתי את הפוטנציאל שלה". גם הדלתות הן סיפור: אילת מצאה דלתות ישנות מפירוק, והתוכניות, שכבר גובשו, שונו בהתאם.

שילובים של קרמיקה ועץ, חדש וישן(צילום: נגה שחם פורת)

החלונות והדלתות בבית גבוהים במיוחד. "אחד הטריקים שגורמים לבית להיראות מרווח ועשיר", אומרת אביטל, "הוא מפתחים גבוהים. לא צריך חדר גדול, כמו שצריך חדר גבוה".

בין הסלון לגרם המדרגות(צילום: נגה שחם פורת)

רהיטי כיור ממוחדשים(צילום: נגה שחם פורת)

''הבית משרת אותנו, לא אנחנו אותו''(צילום: נגה שחם פורת)

באחד מחדרי הילדים(צילום: נגה שחם פורת)

הקירות בחדר הרחצה טויחו בטדלקט, ללא אריחים. נישת מכונת הכביסה נסגרה בתריס עץ משוק הפשפשים. גם את שאר רהיטי האמבטיה מצאה אילת בשווקים ברחבי הארץ. החומרים נבחרו בזכות יכולתם להתיישן יפה, מסבירה המעצבת, מאחר שחומרים סינתטיים פחות "יודעים" לעשות זאת.

לפעמים צריך להתפשר

המראה הכולל עשיר, למרות ההגבלות התקציביות, אבל היו מקומות שדרשו התפשרות. אילת דמיינה פרקט עץ טבעי על הרצפה. כשהבינה שהמחיר הוא יותר מ-300 שקל למטר מרובע, לא כולל עבודה, הסתפקה בלמינציה במחצית המחיר. בדיעבד, היא אומרת, זו הייתה החלטה פרקטית, כי החומר (היחיד בבית שאינו טבעי) עמיד למים ולשטיפה. בסופו של דבר, המשפחה עמדה בתקציב המוגדר. ''היו הרבה פשרות, אבל לא הרגשנו שאנחנו מתפשרים'', הם מספרים. "התפשרנו על החומרים, לא על האווירה".

על האווירה לא התפשרו(צילום: נגה שחם פורת)

איך בונים בית בצפון הרחוק, כשהמתכננת מתגוררת במרכז? ''העבודה הייתה ברובה דרך הווטסאפ'', אומרת אילת. ''כמעט לא נפגשנו. אורלי הייתה גמישה וסובלנית, ובגלל הרקע המקצועי שלי כמעצבת, ההחלטות היו קלות, כמעט ללא מילים. 'את שילוב הצבעים בשירותים צילמתי במקום שבו ביקרתי, שלחתי לאורלי וכתבתי לה, כזה אני רוצה! הקרמיקה של המטבח נבחרה ממגזין, בכלל לא ראיתי אותה''.

האדריכלית (מימין) ובעלת הבית במרפסת הקומה השנייה, שבה חדרי הילדים(צילום: נגה שחם פורת)

ובניגוד למצופה ממטבח שמארח מבקרים רבים, הוא אינו גדול במיוחד. ''רציתי שזה יהיה Cozy", מסכמת אילת. ''רציתי פרקטיות, שיהיה לי נעים ונוח לעבוד בו. כן ניתן לפתוח את השולחן לכל האורך כשמתקיימות סדנאות או בזמן אירוח. אני רק משנה את מיקום השולחן בזמן הסדנאות. זה בית שתוכנן כך שישרת אותנו, ולא אנחנו אותו''.

תוכנית קומת הקרקע(תוכנית: אורלי אביטל)

תוכנית הקומה העליונה(תוכנית: אורלי אביטל)

---------------------------------------------------------------

גם הבית הזה מארח סדנאות אוכל, אך הסגנון שונה לגמרי. לחצו על התמונה לכתבה המלאה:

ביתה של מחברת ספרי הבישול הטבעוני אביטל סבג. לחצו לכתבה (צילום: איתי בנית)