מלניה טראמפ
סליחה, במי מדובר? הגברת הראשונה של ארצות הברית, ה"רעייתי" של דונלד טראמפ ואישה שמדגמנת שלמות גופנית אשר יש להניח שמתוחזקת גם בעזרת כירורגיה, כימיה והימנעות גורפת מפחמימות. הדוגמנית לשעבר ומיסיס טראמפ הנוכחית חוגגת החודש 49 שנים עמוסות אירועים ודלות בקמטים, ומוכיחה שלסלובניה יש מה להציע לעולם מעבר לשירי אירוויזיון קליטים.
היא הראשונה בגברות הראשונות של ארצות הברית שלא נולדה כאזרחית אמריקאית, ממעטת בהופעות פומביות ככל האפשר, ובכלל – נדמה שהתואר הזה מעט מעיק עליה. מצד שני, ייתכן שהפרצוף הלא מרוצה תדיר שלה הוא רק תוצאה של הזרקת יתר של חומרים מונעי קמטים.
עם גוף וגישה של מלכת המסלול, היא הופכת כל תלבושת שהיא לובשת (גם הבעייתיות יותר) לחגיגה. ככה זה כשאת דוגמנית לשעבר שנשואה לג'ינג'י הכי חזק באמריקה. השילוב הזה, מתברר, הופך אותה למשפיענית-על, שכל בגד שבו היא מופיעה הופך מיד לסולד אאוט.
למה אייקון? על פניו, מלניה טראמפ היא ההגדרה הכי מדויקת, גם אם בעלת מבטא זר, למושג "אשת גביע" – רעיית הראווה הייצוגית של הכסף והכוח של בעלה. מסוג הנשים שגברים עם אגו גדול וחשבון בנק גדול עוד יותר נוהגים לענוד על ידם, לצד הרולקס, כדי להוכיח לעולם כמה הם שווים.
עם זאת, הבחירות האופנתיות שלה יכולות לרמז לא אחת על דווקאיות נקמנית שמעלה אותה לליגת הנשים ש"לובשות פוליטיקה". למשל, הז'קט הצבאי מזארה עם הכיתוב "לי באמת לא אכפת, ולכם?" שלבשה למפגש עם ילדי מהגרים שהופרדו מהוריהם, עקבי הסטילטו האימתניים שנעלה לביקור נפגעי הוריקן או חולצת ה"פוסי" שבה בחרה מיד לאחר שהתפרסמו הקלטות של בעלה המעודן מדבר על אותו חלק בגוף הנשי שאותו הוא אוהב לתפוס. אפשר גם לציין את חיבתה לחליפות לבנות שמזוהות עם הנמסיס הילרי קלינטון, ואת העקיצה שכיוונה אל סין עם שמלת תחרה שחורה של צמד המעצבים שהפך למוחרם במדינה – דולצ'ה אנד גבאנה.
מלניה טראמפ יודעת להיראות הכי "כמו שצריך" בבחירות אופנתיות אלגנטיות, אבל גם להעביר מסרים סמויים בלי חשבון, כאלה שמצליחים להוציא חוסר נוחות אפילו מהנשיא הכי שנוי במחלוקת שהיה אי פעם לארצות הברית.
למה לא? נכון, את יפה ודקיקה, יש לך צבא של סטייליסטים ואת הכסף כדי לקנות כל מה שאת רוצה – אבל מותר להרגיע מעט את האובססיה לבגדים ממש-ממש יקרים. כל גיחה קטנה שלה לחו"ל הופכת להפקת אופנה של בגדי מעצבים, שמחירם המצטבר היה יכול להעניק השכלה לחצי יבשת. יש גם משהו מתנשא בהתעלמות שלה ממעצבים שמקורם במקומות שאותם היא מבקרת, ובהעדפה לניכוס תרבותי של האוריינט שחביב על כל מיני בתי אופנה אירופאים. בקיצור, לעצבן את דונלד טראמפ זה דבר אחד (וטוב), לעצבן את העם זה כבר משהו אחר לגמרי.
ובכל זאת: המלחמה של ענף האופנה האמריקאי ב"אשתו של", מזכירה מעט קבוצת ווטסאפ מרושעת של בנות 12, באווירת "שאף אחד לא ידבר עם מלניה בהפסקה! תעבירו הלאה".
מעצבים אמריקאים לא באמת רוצים להסתבך במלחמה עם הנשיא, אז הם מתרשעים אל זו שלצדו. זו אולי הצהרה פוליטית לגיטימית, גם אם ילדותית להפליא, ועדיין החרם החצי-רשמי על הגברת הראשונה והכי רזה בהיסטוריה של אמריקה, עושה לי חשק להיות בעדה.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
