כבת לעולים חדשים היא התבוננה בהשתאות בהוריה, שעבדו קשה כדי לפרנס את ילדיהם, ובו זמנית המשיכו להתפתח ולהתקדם. כרופאת שיניים וכמהגרת בעצמה, סיגל יעקובסון לא שוקטת על השמרים אלא מצויה בתנועה מתמדת, שבעקבותיה אף פיתחה ערכה חדשנית בתחום עיסוקה.
מי את?
"סיגל, בת 47, נשואה לצדוק ואמא של נועה (19), נטע (17) ויוני (עשר), כרגע גרה בסן דייגו שבארצות הברית".
ומה את עושה?
"אני רופאת שיניים, מרצה ומנחת סדנאות לרופאי שיניים ברחבי העולם בתחום האסתטיקה הדנטלית. מפתחת ערכת Uveneer - פטנט לשיקום אסתטי של השיניים ובעלת מספר פטנטים נוספים. בעבר היו לי מרפאות פרטיות בישראל ובאוסטרליה".
שורשים, נופי ילדות - מה את זוכרת?
"נולדתי ב-1971 בדושנבה, שנמצאת כיום בטג'יקיסטן, בת שנייה במשפחה של שלושה ילדים. כשהייתי בת שנה עלינו לארץ, לכפר סבא. אבי יעקב, רופא משפחה, עבד בבתי חולים ובמד"א. אמי אורה, אחות מוסמכת, עבדה בבית לוינשטיין ולאחר מכן בקופת חולים.
"עוד בגולה אבי היה מקשיב בחשאי לרדיו בעברית, וחלומו היה לעלות לארץ. הוריי עזבו מאחור משפחה ענפה וחמה ועלו לבד מטעמים ציוניים. הם היו מהגרים שנאבקו כדי להיקלט בארץ חדשה. ללא שפה, ללא אמצעים ועם ילדים קטנים נאלצו הוריי לעבוד קשה מאוד כדי לפרנס אותנו בכבוד. אמי הייתה מכינה לנו אוכל עם עלות השחר ויוצאת לעבוד. אבא רצה להתמחות ולעסוק ברפואת עור, אבל נאלץ לוותר על חלומו ועסק ברפואת משפחה. למרות העומס הגדול הם לא הזניחו את החינוך שלנו: אבא שלי לימד אותנו לא לקנא באף אחד ולהתייחס לכולם באופן שווה וללא משוא פנים. 'תקשיבו ותלמדו', הוא היה אומר לנו, 'אנשים במקום הגבוה ביותר הם נטולי אגו'.
"אני הייתי ילדה ביישנית ושקטה וקראתי המון. מכיוון שבאתי ממשפחה עם מסורת של עיסוק ברפואה - סבי היה רדיולוג, ודודי גינקולוג - מגיל צעיר חלמתי להיות רופאה. הייתי רודפת אחרי אבא שלי לביקורי הבית שלו כדי ללמוד על המקצוע הזה. כשהייתי בת 15 אחי חזר בתשובה, ובעקבותיו גם יתר בני המשפחה, ואני עברתי ללמוד בפנימייה דתית בכפר סבא. באותה תקופה זה התאים לי: מצאתי בדת הרבה תשובות לשאלות רוחניות שהעסיקו אותי. לאחר סיום התיכון והשירות הלאומי התחלתי ללמוד רפואה כללית בבודפשט, הונגריה. באותה תקופה התרחקתי מהדת, אבל נשארתי אדם מאמין, ועד היום אני שומרת מסורת בדרכי".
אחרי שנתיים של לימודי רפואה החלה ללמוד, בהמלצת אביה, רפואת שיניים. "הוא חשב שזה פחות טוטלי ולכן יתאים יותר לאופי שלי ולחיים שביקשתי לעצמי, והוא צדק", היא אומרת. "ב-1995 סיימתי את הלימודים וחזרתי לארץ, עברתי את מבחני ההסמכה וקיבלתי רישיון. באותה תקופה הכרתי את צדוק, רואה חשבון, וב-1997 נישאנו. לאחר נישואינו התגוררנו בכפר יונה, שם נולדו בנותינו נועה ונטע, ופתחתי מרפאה עצמאית. אחרי הלידות חזרתי מהר מאוד למרפאה ולמטופלים ועבדתי שעות רבות כל יום. המרפאה הצליחה יפה, אבל העבודה האינטנסיבית נתנה בי את אותותיה: סבלתי מסינוסיטיס כרוני וממיגרנות והבנתי שהגוף מסמן לי להאט את הקצב. הרגשתי שאני רוצה לבלות יותר עם בנותיי, לא לתת למטפלת לגדל אותן, והחלטתי שהגיע הזמן לשינוי. לאחר מחשבות ובירורים החלטנו לקחת פסק זמן ולעבור לאוסטרליה. הבנו ששם נוכל לעבוד פחות שעות וליהנות יותר מחיי המשפחה.
"ב-2004 הגענו למלבורן עם שתי ילדות קטנות. עברתי את מבחני הרישוי הקשים, צדוק פתח עסק קטן וקנינו מרפאת שיניים פעילה בשכונה יהודית, צמודה לבית שאליו עברנו. בעלת המרפאה המשיכה לעבוד איתי, ולמדתי ממנה המון. בעלי לקח על עצמו את ניהול המרפאה, ויכולתי להרשות לעצמי לעבוד שעות סבירות וליהנות מגידול הבנות. עד מהרה התערינו בקהילה היהודית ורכשנו חברים. ב-2008 נולד בננו הצעיר, יוני.
"באותה תקופה מצאתי עניין בתחום האסתטיקה של השיניים והתחלתי לבדוק איך ניתן לשפר את 'קשת החיוך' - השיניים הקדמיות - בשיטה שתניב תוצאות טובות מבחינת המראה ותהיה קלה לביצוע ומשתלמת. השיטה הקיימת הייתה קשה לביצוע ויקרה, ולכן רופאי שיניים נמנעו ממנה. עד מהרה הבנתי שאין בשוק פתרון מהסוג שאני מחפשת, ושכנראה אצטרך להמציא אותו בעצמי. יחד עם מהנדס מוצר יצרתי את האבטיפוס של Uveneer - תבניות לציפויי שיניים המיועדות לקשת החיוך. כעבור שנתיים של ניסוי וטעייה הגענו למוצר משביע רצון. שלחתי דוגמאות לרופאי שיניים ברחבי העולם, ומתגובותיהם הבנתי שהצלחנו, שיש לי ביד מוצר מהפכני, וכעת צריך לחשוף אותו לעולם. נרשמנו לכנס בשיקגו, שבו מוצגים מוצרים מכל העולם, וזו הייתה הצלחה גדולה, שבעקבותיה התחלנו להפיץ את Uveneer בעולם. שנה לאחר מכן הגענו לכנס בניו יורק, שם פנה אלינו בעלים של חברה בינלאומית והציע להיות המפיץ הבלעדי שלנו. כדי להיות קרובים למוצר ולמערך ההפצה, עברנו לפני שלוש שנים לסן דייגו. כיום אני מרצה בכל העולם, מלמדת ומדגימה את המוצר שלנו ושוקדת על פיתוח מוצרים נוספים".
מה לקחת איתך מבסיס האם וממסע חייך לסיגל של היום?
"רק כשנעשיתי מהגרת בעצמי, הבנתי את גודל המהלך שעשו הוריי כשעלו לארץ, ואת מה שהם נאלצו להקריב כדי לתת לילדיהם עתיד טוב יותר. להורים שלי הייתה גמישות מחשבתית שאימצתי, ביחד עם סקרנות לידע ולאופקים חדשים. אבא שלי תמיד חשב מחוץ לקופסה והאמין שצריך להתרכז לא בבעיה, אלא בפתרון. הוריי, שהצליחו בארץ למרות הקשיים, שימשו לי דוגמה להתמדה ועזרו לי לא לפחד מכלום. ובזכות התמיכה והאמונה של צדוק בעלי, היה לי קל יותר ויכולתי לממש את כל מה שחלמתי עליו. כיום אני אמנם חיה בחו"ל, אבל ישראל הייתה ותמיד תהיה הבית שלנו. אני מחוברת מאוד למה שקורה בארץ, ובהרצאות שלי אני מזכירה בגאווה את ישראל ומעודדת אנשים לבקר בה. אני רואה בזה חלק מהשליחות שלי".
מסר לאומה?
"גם אם אנחנו עוסקים שנים רבות באותו מקצוע, תמיד חשוב להתפתח וללמוד. התפיסה הזו הובילה אותי לפתח את Uveneer והביאה אותנו להצלחה מקצועית וכלכלית - ועדיין, אני ממשיכה ללמוד כל הזמן. בעיניי זה הסוד ליכולת שלנו לזהות את המקומות שמעניינים אותנו ושגורמים לנו לפעול מתוך תשוקה וסקרנות בדרך אל ההצלחה".
תהילה גרטי חלמה לחיות בחו"ל, וזה נגמר רע. הקליקו על התמונה:
>> לבלוג של נגה כפי שהוא מופיע באתר שלה
