ביתה של אביטל סבג, בשכונת גני צהלה בצפון תל אביב, הוא חצי מדו-משפחתי שנבנה בפרויקט קבלני ברחוב הולנדי שקט: מרתף ושלוש קומות, כל אחת בת 60 מטרים רבועים, וחצר אחורית קטנה.
סבג, מומחית לבישול בריא טבעוני, עברה לכאן עם חמשת בניה (כיום בני 15 עד 30), לפני עשר שנים, כשהפרויקט רק הוקם. לפני כשנה החליטה על שיפוץ יסודי של קומת הקרקע והחצר, כדי להתאים אותן לאורח חייה, לעבודתה ולרוח הזן הקוריאני שעל פיה היא מתנהלת. למשימה גויסה האדריכלית מלי דנאי, שהשתתפה בסדנת מיצים של סבג.
מוזיקה, שיאצו, רפואה סינית, תזונה עונתית
סבג היא כיום דמות מוכרת בחוגי התזונה הבריאה וניקוי הרעלים. "אבל התחלתי לפני 30 שנה", היא מספרת, "כשעוד לא היה בארץ שום דבר שקשור לטרנד הבריאות". היא היתה אז בעלת חנות תקליטים ידועה בתל אביב (''בית התקליט''), ו"עם הולדת הבן הראשון", היא מספרת, "סדרי החיים השתנו. הבנתי שכדי ליהנות ממוזיקה לא צריך לעבוד בזה".
היא נרשמה לקורס שיאצו, מהראשונים שהיו בארץ, ומשם נפתחה לעולם הרפואה הסינית ולאסכולת הזן הקוריאני. היא החלה לטפל באנשים, ובמקביל לחקור תזונה ("לבד, כי לא היו ספרים בעברית ולא היה אינטרנט"). בהמשך כתבה במגזינים מקומיים של אוכל ("בזמן שעוד אפשר היה להתפרנס מעיתונות"), ומשם התפתחה לתחום האירוח וסדנאות הבריאות.
כיום היא משלבת בין כל תחומי הידע שלה: היא מפעילה קליניקה פרטית לרפואה סינית ומלמדת מדיטציית זן ("זו שיטה שמלמדת לחיות את הרגע, מה שמאוד מתחבר עם תאוריית המיינדפולנס הטרנדית"); היא גם ממשיכה במחקר עצמאי של תזונה עונתית, שבעקבותיו הוציאה ב-2014 את הספר "חמש עונות במטבח", ובימים אלו היא שוקדת על כתיבת ספר חדש.
בנוסף, היא מפעילה קייטרינג של אוכל בריא, שאתו היא מגיעה למקומות מיוחדים - כמו שבוע במדבר או אתרים שונים אליהם היא מוזמנת בחו"ל. כמה פעמים בשנה היא מעבירה, במשותף עם זהר צמח וילסון, סדנאות לניקוי רעלים באתרי נופש בארץ; ובביתה היא מקיימת סדנאות בישול בריא וערבי אירוח עם תמות משתנות.
החיים המקצועיים והפרטיים שלה נשזרים זה בזה בטבעיות. וכך, אף שהיא כוהנת של תזונה טבעונית, לילדיה היא מבשלת בשר. "הבנים שלי קרניבורים", היא מודה. "אני לא מכריחה אותם להיות כמוני, יכולתי לשים וטו, אבל לדעתי לזרום זה חלק מהגישה. רוב השבוע המטבח כאן טבעוני, רק בלי הכותרת הזו, ואני מבשלת בשבילם גם בשר, אבל בלי לטעום".
דילול חפצים בשיטת 12 המגירות
האדריכלית מלי דנאי למדה עיצוב פנים באיטליה. אחרי שובה לארץ המשיכה ללימודי אדריכלות, ובמהלכם חיפשה דרך להתפרנס. ב-2002 החלה לתפור כריכות ליומנים, ומפה לשם העסק צמח והפך למותג התיקים המצליח MAL. אחרי הלימודים הוסיפה דנאי לפתח, במשך כשמונה שנים, את שני התחומים במקביל, עד שהחליטה לסגור את מותג התיקים, למרות הצלחתו, ולהתמקד באדריכלות.
"כשהגעתי לבית של אביטל", היא מספרת, "היו בו שפע של חפצים ומחסור בחללים לאחסון. הקייטרינג מייצר כמויות גדולות של כלים ומכשירים מקצועיים, והיה ברור שהאתגר הגדול של השיפוץ יהיה יצירת מקומות אחסון חדשים".
אבל לפני שהחלו בשיפוץ, לבעלת הבית היה אתגר נוסף. "הייתי צריכה לעצור ולמיין את הדברים", מספרת סבג. "זה היה אתגר גדול, כי מדובר בסך הכל ב-240 מטרים רבועים על פני ארבע קומות וחצר, ששימשה כאזור אחסון נוסף". את המיון היא ערכה בשיטת "'12 המגירות" - שיטת ניקוי וריקון פיזי שהוא גם ניקוי רגשי - ורסיה מוקדמת לשיטת מארי קונדו היפנית.
את העיצוב הראשוני של הבית, בסגנון כפרי וכהה, סבג עשתה בעצמה כשנכנסה להתגורר בו. ניכר גם היום שהיה מגובש, גם אם לא תאם עוד את אורח חייה. "בהתחלה היא לא ידעה מה בדיוק היא רוצה לשנות", מספרת דנאי, "ישבנו עם ספר עיצוב שהיא קנתה לפני 30 שנה, ומצאנו את כל האלמנטים שהיא אהבה".
היה ברור שהתכנון המחודש צריך להיות קשור לאסכולת הזן הקוריאני, המכיל על גוף, נפש ומרחב אותם עקרונות: אוורור, חיבור ופתיחות לשינויים. הוא התמקד בקומת הקרקע ובחצר, האזורים שמאכלסים את המשפחה האקטיבית ואת סדנאות הבישול והאירוח. במרתף ובקומות המגורים של הבנים לא נעשה שינוי, ובקומת הגג - קומת המגורים הפרטית של סבג - נעשה רק סטיילינג.
בצהריים אוכל לילדים, בערב אוכל ללקוחות
שער ברזל שחור מקבל את פני הבאים מהרחוב ההולנדי. רחבת הכניסה שפונה אליו כוסתה בטון מוחלק, שחור. קיר ההפרדה מהבית השכן חופה באריחי בטון גדולים, והקיר האחורי חופה לכל גובהו עץ כהה. כבר כאן ניכר הניקיון החומרי והצורני, אך בלי לוותר על שימושיות: חזית העץ היא ארון, ששטחו נגרע מהסלון שמאחוריו, לטובת אחסון חוץ.
קומת הקרקע מחולקת לשלושה אזורים מוגדרים: מטבח עם אזור אירוח, סלון אינטימי וחצר קטנה, מטופחת ופעילה. החלוקה הפנימית של הקומה לא השתנתה בשיפוץ, אך הפתחים כלפי החצר האחורית הוגדלו מעט, והותקנו בהם ויטרינות נקיות מחלוקה פנימית וממוסגרות בברזל שחור דקיק. הקומה רוצפה מחדש בפרקט אלון בהיר, פרט לאזור המטבח, שבו נוצק בטון מוחלק בגוון שחור.
דלת כניסה שחורה, מרצפה לתקרה, נפתחת אל המטבח מצד אחד, ואל פינת האוכל הגדולה מצדה השני. המטבח פתוח, ובנוי מקיר ארונות גבוהים ושחורים, שממשיכים את קיר הכניסה, ומשמשים כמזווה. בתוכם מוטמע מקרר מקצועי, שנרכש לפני 15 שנה.
הארונות הנמוכים עשויים מנירוסטה, ומעליהם חלון שפונה אל שביל הכניסה. במרכז המטבח אי גדול מעץ וחיפוי נירוסטה. "המטבח זה מרכז הבית", מסבירה דנאי. "בצהריים אוכל לילדים, בערב אוכל ללקוחות. כל הזמן יש פה אנשים ותנועה. היה חשוב שישרת אותה, תוך כדי שהיא בקשר עם הילדים או הלקוחות".
תצוגה של כלי אוכל והגשה מקרמיקה
באזור האירוח שמול המטבח ניצב שולחן גדול (3.6 מטרים) מאקליפטוס, שנבנה בהזמנה מיוחדת לפי 20 שנה, ומתאים לאירוח 12 סועדים. בשיפוץ הותאמו לו כיסאות עץ שחורים. קיר פינת האוכל בנוי מלבנים אפורות בהירות, שסבג תכננה בבנייה המקורית של הבית, והוחלט להשאירו (בניגוד לקירות המחופים בלבני דמי, כאן הלבנים אמיתיות, וניתן לראות אותן גם מצדו השני של הקיר, לגובה גרם המדרגות).
על רקע קיר הלבנים ניצבת ספרייה רב תכליתית מברזל שחור: אחסון בחלק תחתון סגור, הגשה במשטח מעליו, ותצוגה במדפים פתוחים. התצוגה היא של כלי אירוח בהם משתמשת סבג ביומיום ובסדנאות, רבים מהם כלי קרמיקה מעשה ידיה (עוד תחביב שהיא מתחזקת בנאמנות שנים רבות), וחלקם כלים קוריאניים ותאילנדיים שנוצרו בעבודת יד.
הסלון, שהוא האזור היותר פרטי בקומה, משמש בעיקר את הבנים, וממוקם בחלק היותר סגור שלה. קיר הבטון ממשיך פנימה מהחצר, קיר הטלוויזיה לבן ונקי. כאן הוצבו ספה אפורה, לא גדולה מדי, וקמין בנוי עם אקווריום זכוכית לאש, שמשלים את האווירה היותר אינטימית.
גופי התאורה בכל חלקי הקומה (למעט התאורה הטכנית) הם של המעצב אסף וינברום, ותואמים בצבעוניות ובחומריות - שחור ועץ בהיר - לסגנון המינימליסטי של העיצוב. הסלון מנוקד, לבקשת סבג, בשתי נגיעות אדומות: כיסא ומנורה אדומה של פרנטזי.
בחצר: אש ומים, אדמה, עץ ומתכת
החצר, שהיא המשכה של קומת הקרקע, אינה עוד חצר ירוקה ופורחת באמצע העיר, אלא אזור אירוח פעיל, עם מטבח חוץ מקצועי - משטח עבודה ומדפים פתוחים מבטון, כיור גדול, מקרר, פלנצ'ה וטבון.
החצר מוקפת שלושה קירות גבוהים מאריחי בטון גדולים, המשכיים לקיר הסלון, מרוצפת באבן ציפחה ובמרכזה עץ תות. חלקה פתוח לשמים וחלקה מקורה בגפן משתרגת על קורות במבוק.
היא חולקה לאזורי משנה שמאפשרים סוגים שונים של מפגש ואירוח, ומכילה את חמשת האלמנטים של הזן: אש, מים, אדמה, מתכת ועץ. במרכז החצר אזור אירוח עיקרי, שבו שולחן ברזל מסיבי (מתכת); בצד אחד שלה פינת חברותא בנויה, עם ספסל ומדרגת ישיבה היקפית סביב אזור שמיועד לקמין בחורף (אש); בפינה שנייה מפכפכת בריכת נוי קטנטנה מאבן (מים); לאורך קיר הבטון ערוגה ירוקה צרה (אדמה); ולהפעלתם של כלי הבישול - הקמין והטבון (מתכת), משמשים עץ ואש חיה.
בחדר השינה מזרון על שטיח טטאמי
גרם המדרגות אל קומות המגורים העליונות (ארבעה מהבנים עדיין גרים בבית) נשאר כשהיה - מחופה בפרקט אלון כהה, וחולף על פני שירותי אורחים קטנים בשחור-לבן.
הקומה שמתחת לגג, שבה חדרה הפרטי של סבג, היא מרחב סטודיו פתוח וגדול, עם תקרה גבוהה ומשופעת מעץ צבוע בלבן ורצפה של פרקט אלון. במרכז מונח מזרן השינה הכפול שלה, על מזרן-מחצלת טטאמי אמיתי, ולמרגלותיו שטיח חבלים וכותנה בגוון טבעי. סביב פזורים רהיטים מעץ טבעי (של מותגים סקנדינביים דווקא). מהתקרה משתלשלות מנורות הנייר החדשות של חברת tradition&, ועל החלונות וילונות לבנים דקיקים, שנשפכים על הפרקט.
בין אזור השינה לאזור הרחצה הפתוח חוצץ ארון עץ דו צדדי, המשמש כארון בגדים מצד אחד, וכארון חדר הרחצה מצד שני. חדר הרחצה הוא היותר "רומנטי" בבית, עם אמבטיה "פרי סטנדינג", מקלחון וארון כיור עם דלתות מעוטרות. את הארונות בנה נגר-אמן (שאול זר) לפני עשר שנים, והוא חזר לבית בשיפוץ הנוכחי, לטובת כל עבודות הנגרות החדשות.
"ניסינו להביא את השקט הזני לתוך הבית האורבני הזה", מסכמת האדריכלית את הפרויקט המשותף. "יש פה מעט מאוד אלמנטים של עיצוב, רוב העבודה היתה לנקות ולדייק, להוציא כל מה שלא צריך ולהכניס רק את הדברים הנכונים".
- אדריכלות הבית המקורי: נורית לשם
- פיקוח ובנייה: אורן גולן
- נגרות: שאול זר עבודות עץ
- עיצוב גינה: מוטי לביא, ניצנים
- קיר בטון: shera
- מטבח חוץ: my outdoors
- ספריית ברזל: סטודיו bubu
- ריהוט: בייסיק קולקשן, טולמנס
- ריהוט ותאורה בחדר שינה: היבינו
- שטיחים: שטיחי איתמר
- כדים: אבי בן שושן
- אקססוריז: תמה
----------------------------------
לחצו על התמונה לעוד בתים יפים ודירות מעניינות:
