"קנינו אותו במחיר מציאה": הבית הגדול בצהלה של שמרית הילל

איך מתחזקים בית מטופח עם 4 ילדים קטנים ("זה לא מוזיאון ישראל"), כמה תבניות עוגה יש לה ומה חסר לה במטבח? הצצה לבית של פיינליסטית MKR המטבח המנצח

"מעולם לא חשבתי שאהיה בריאליטי ובטח לא של בישול". שמרית הילל במטבח שלה (צילום: תומי הרפז)
"מעולם לא חשבתי שאהיה בריאליטי ובטח לא של בישול". שמרית הילל במטבח שלה (צילום: תומי הרפז)
"אני לא קונה מאוד יקר, מתוך הבנה שעדיף שחמישה בנים שמשחקים מול הטלוויזיה יישבו על ספה פחות מעוצבת" (צילום: תומי הרפז)
"אני לא קונה מאוד יקר, מתוך הבנה שעדיף שחמישה בנים שמשחקים מול הטלוויזיה יישבו על ספה פחות מעוצבת" (צילום: תומי הרפז)
"לא היה פה מעצב והכל השתקלל מהצרכים: מקומות אחסון וכמה אנשים צריכים לשבת על הספה בזמן נתון" (צילום: תומי הרפז)
"לא היה פה מעצב והכל השתקלל מהצרכים: מקומות אחסון וכמה אנשים צריכים לשבת על הספה בזמן נתון" (צילום: תומי הרפז)
"חדר השינה הוא המקום הלבן והרגוע שלי" (צילום: תומי הרפז)
"חדר השינה הוא המקום הלבן והרגוע שלי" (צילום: תומי הרפז)
"הגענו אל הבית פשוט בזמן הנכון, כשהוא היה חייב להימכר". מבט מבחוץ (צילום: תומי הרפז)
"הגענו אל הבית פשוט בזמן הנכון, כשהוא היה חייב להימכר". מבט מבחוץ (צילום: תומי הרפז)

הבית הגדול של שמרית הילל, מרצה למוטיבציה, סופרת, קואוצ'רית, יועצת זוגית ומי שמוכרת לכן כמתמודדת שהגיעה (עם שותפתה ללי הס) למקום השני בתוכנית הריאליטי "MKR המטבח המנצח", מוכן בכל רגע לאירוח. עם ארבעה ילדים, ולפחות חבר אחד שכל ילד מביא איתו הביתה בצהריים, אין פה יום שלא נערך בו שולחן לעשרה איש, מינימום. לב הבית, נו ברור, הוא המטבח.

 

"אני לא מבשלת כל יום, אלא ממלאת את המקרר בקופסאות פעמיים בשבוע, ואז יש זכות בחירה. בחמישי בבוקר זה זמן הבישול הרציני שלי ואני עומדת עם שמונה סירים ושלושה קינוחים. אני מתה על זה"
"אני מארחת המון", היא מודה, "אנחנו בית פתוח של מלא ילדים בצהריים ומבוגרים בערב. זה היה החלום שלי – שהדלת הזו תהיה פתוחה ושיהיה לי כוח לארח אנשים וילדים מסביב לשולחן שלי. אני לא מבשלת כל יום, אלא ממלאת את המקרר בקופסאות פעמיים בשבוע, ואז יש זכות בחירה. בחמישי בבוקר זה זמן הבישול הרציני שלי ואני עומדת עם שמונה סירים ושלושה קינוחים. אני מתה על זה. ואז אני מבשלת גם לקידוש של שישי, גם לשבת בצהריים וגם למשרד של בעלי, שנהנה מארוחת צהריים טובה ביום ראשון. גם אם גדוד של גולני ידפוק בדלת בחמישי – יהיה לו אוכל".

 

"אני מאוד פרקטית בנושא העיצוב: שולחן שנפתח בקלות, ספות נוחות, ספריות לספרים שלי וארונות לכמות הכלים המטורפת שלי" (צילום: תומי הרפז)
    "אני מאוד פרקטית בנושא העיצוב: שולחן שנפתח בקלות, ספות נוחות, ספריות לספרים שלי וארונות לכמות הכלים המטורפת שלי"(צילום: תומי הרפז)

     

    הילל, שמתגוררת היום בשכונת צהלה בתל אביב, נולדה לפני 40 שנה ברמת גן. ההורים שלה התגרשו כשהייתה מאוד צעירה, וילדותה עברה עליה עם אִמה ואחותה בשכונה הכי קרובה לרמת עמידר. היא הייתה תולעת ספרים, גמעה כל ספר בכל ספרייה באזור, ואת ספר המחזור של כיתה ח' כבר כתבה בעצמה. בצבא שירתה כמדריכת מחשבים במשרד הביטחון, ורגע לפני שחרורה הבוס שלה דאז הציע לה מקום במשלחת למנהטן ("אמא שלי כל כך התלהבה מהרעיון שהיא ארזה לי מזוודה עד שהגעתי הביתה").

     

    חמש שנים גרה בניו יורק, שם עברה "תהליך התבגרות מואץ", לדבריה. כשנפלו התאומים היא איבדה חבר, שי לוינהר. "זו הייתה טראומה שאני לא אשכח. אני חושבת שאז הבשילה אצלי ההחלטה הראשונית שאני רוצה לחיות חיים של משמעות, כי אני לא יודעת מתי הם ייגמרו. כשחזרנו לעבודה הפכתי מתומכת מחשבים למדריכה. כתבתי חוברות מחשבים ולימדתי את חברי המשלחת תוכנות. אחד מחברי המשלחת למד אצלי, השתמש בידע הטכנולוגי כדי לגנוב כסף מחיילים בשיקום ולמעשה הכין לי את הקרקע לרומן המתח שלי 'המריונטה', שהוצאתי כמה שנים אחר מכן".

     

    כשחזרה מניו יורק ("עם תואר שני ובלי כיוון") התחילה לעבוד בבורסה ליהלומים בתור פקידה וכך פגשה את בעלה, היהלומן אורן הילל. "הייתי צריכה לשלם שכר דירה, ואמא שלי סידרה לי את התפקיד. הייתי בת 26, אחרי מלא דייטים כושלים. שכרתי דירה, חייתי על קורנפלקס וחלב, ומדי פעם יצאתי עם חברות. זהו, שממה. הרגשתי מיואשת ומשועממת. יום אחד, כשהלכתי לקנות קפה, ראיתי בחור והוא הציע לי לשבת איתו לחמש דקות. הספיקו לי שתי דקות כדי להחליט שהוא יהיה בעלי.

     

    "השמועה התפשטה כמו אש בשדה קוצים, כשכולם יודעים שהבת של ציפי מתחתנת, חוץ מהחתן. שגם לא טרח להתקשר. בדייט הראשון אמרתי לו שאני רוצה ארבעה ילדים, כלב ולגור בתל אביב, וגם שלא יתרגל לסלט הירוק עם האגוזים שאני אוכלת עכשיו, כי אני בכלל בחורה של פחמימות ותפוחי אדמה. הוא לא הצליח לסגור את הפה מההלם עשר דקות".

     

    זמן מיסטיקה

    הילל התחתנה והחלה להוציא ספרים ולהביא ילדים לעולם. היא כתבה ב"עולם האשה", ובהמשך קיבלה פינה יומית בתוכנית הבוקר של טל מן. "העורכת זיהתה שאין לי בעיה לדבר על כל דבר שבעולם. הכנתי פינות בנושא לייף סטייל, ילדים, ספורט וזוגיות, ונראה לי שאפילו הייתי בהריון פעמיים במהלך התקופה". כשהמנחה של "זמן מיסטיקה" עזבה מהיום להיום, הילל קיבלה את התפקיד. "לא הבנתי חצי דבר על מיסטיקה, מלבד העובדה שהייתי אצל מאה מיסטיקנים, מדן ועד אילת, אבל עברתי אוניברסיטה בתוכנית הזו. שם הבנתי שאנשים לא מבינים את הדרך שהם צריכים לעבור, אלא חושבים שאם המיסטיקן אמר משהו או שאם הם ייקחו איזה כדור קסם – יקרה הנס.

     

    "אחרי ארבע שנים ביקשתי ללכת. זה נשמע תפקיד זוהר ומגניב, אבל האמת הייתה כזו: ארבע וחצי לפנות בוקר, לא משנה מה מזג האוויר, אספו אותי מתחנת הדלק בסינמה סיטי ברמת השרון. הגענו בשמונה לאולפן בקריית שמונה וצילמנו חמש תוכניות ברצף. בין כל תוכנית החלפתי מהר חולצה וחזרתי לאולפן. היום זה נראה לי חוויה, אבל אז זה הרגיש אחרת".

     

    אחרי שעזבה את התוכנית, התחילה הילל להרצות על מיסטיקה וללמוד גישור עם התמחות במשפחה וקואוצ'ינג, פסיכולוגיה חיובית וייעוץ זוגי, ו"אני לא מפסיקה ללמוד".

     

    יש לך ארבעה ילדים, איך את בכלל מספיקה ללמוד משהו?

    "אני לא יודעת משהו אחר. ילדתי ב־2007 ,2008 ,2010 ו־2012. בשנים שלא ילדתי בהן, הייתי בהריון. לא ישנתי שבע שנים, החלפתי עגלה בעגלה. הסוד הכי כמוס שלי הוא לקום בחמש בבוקר, וככה יש לי עוד שעה רק לעצמי. זו השעה של הריצה שלי, בלי הפלאפון, בשקט שלי. אני לא מפסידה כלום ואף אחד לא בא איתי. זה רק אני והים ומוזיקה ישראלית טובה בפלייליסט. אני לא יכולה להסביר כמה האנרגיה משתנה כשמתחילים את היום ככה".

     

    "אני כל הזמן משנה ומשתנה והדברים נקנו לאט" (צילום: תומי הרפז)
      "אני כל הזמן משנה ומשתנה והדברים נקנו לאט"(צילום: תומי הרפז)

       

      אני לא עושה סרט מכל פירור. זה בית חי ולא מוזיאון ישראל

      השנה הפכה הילל מוכרת בכל בית כשהשתתפה בריאליטי האירוח "MKR המטבח המנצח". היא וחברתה, ללי הס, הגיעו עד הגמר וסיימו במקום השני והמכובד. "ללי היא זו שקיבלה את ההצעה לבוא לתוכנית וחיפשה בת זוג. אנחנו מכירות הרבה שנים וחברות טובות, ומה שגרם לי בסוף להגיע להחלטה זה הפרגון של בעלי וההבנה שאני מלמדת אנשים לצאת מאזור הנוחות שלהם ולנסות דברים חדשים. מעולם לא חשבתי שאהיה בריאליטי ובטח לא של בישול", מספרת הילל.

       

      התוכנית גם הצטלמה אצלך בבית – איך הייתה החוויה?

      "מאוד פחדתי מזה – למצוא סידור לילדים, המצלמות, הכמות המטורפת של אנשי צוות שמסתובבים לך יום שלם בבית. הייתי מאוד נגד בהתחלה, אבל הצוות היה אחלה ובסוף כל דבר חזר למקומו".

       

      ארון אפייה וקונדיטוריה שלא מבייש אף קונדיטור מקצועי (צילום: תומי הרפז)
        ארון אפייה וקונדיטוריה שלא מבייש אף קונדיטור מקצועי(צילום: תומי הרפז)

         

        ספרי קצת על הבית

        "חיפשנו הרבה זמן דרך להישאר בתל אביב, אבל למצוא מקום לכל הילדים. הגענו אל הבית פשוט בזמן הנכון, כשהוא היה חייב להימכר. זה היה עניין של טיימינג וקנינו אותו במחיר מציאה לפני עשר שנים, במחיר דירה של היום. יש לי שכנים וחברים מדהימים מהשכונה וזה הכי קרוב לקיבוץ שיש – צופים, מתנ"ס, מרכז, בית ספר – הכל קרוב.

         

        "מבחינת גידול ילדים, עשינו בחירה טובה, אבל לפעמים, כשאני מגיעה למרכז תל אביב או מתקרבת לים, יש איזה ניצוץ כזה של 'בא לי'. הבית יושב על שטח של 400 מ"ר והילדים ישנים יחד. יש חדר לבנים וחדר לבנות והם מבולגנים כמו שרק אפשר לתאר, אבל זו החוויה של המון ילדים בבית. אני לא עושה סרט מכל פירור. זה בית חי ולא מוזיאון ישראל, הכל בסדר".

         

        מי עיצב את הבית?

        "לא היה פה מעצב והכל השתקלל מהצרכים: מקומות אחסון וכמה אנשים צריכים לשבת על הספה בזמן נתון. בעלי תמיד צוחק ואומר שאם היו לי שני דונם, גם אותם הייתי מצופפת. אני כל הזמן משנה ומשתנה והדברים נקנו לאט. אני לא קונה מאוד יקר, מתוך הבנה שעדיף שחמישה בנים שמשחקים מול הטלוויזיה יישבו על ספה פחות מעוצבת. אני מאוד פרקטית בנושא העיצוב: שולחן שנפתח בקלות, ספות נוחות, ספריות לספרים שלי וארונות לכמות הכלים המטורפת שלי. יש לי 20 סירים יותר ממה שצריך ו-30 תבניות לעוגות. יש לי ארון אפייה וקונדיטוריה שלא מבייש אף קונדיטור מקצועי. זה הכיף שלי".

         

        "האמבטיה הגיעה עם הבית. השתמשתי בה פעם אחת" (צילום: תומי הרפז)
          "האמבטיה הגיעה עם הבית. השתמשתי בה פעם אחת"(צילום: תומי הרפז)

           

          מה את אוהבת בבית?

          "בית בשבילי זה לא הקירות. זו לא הגיאוגרפיה, אלא מי שנמצא פה: הילדים שלי, בעלי, החברים שלנו, התמונות שלנו מרגעים טובים. הוא לא בהכרח מעוצב או מתאים לכולם, אבל נוח לי בו והאנרגיה שלו טובה לי. אני חושבת שהוא לא מנוצל כמו שצריך, לצערי. לא אני בניתי אותו, אז מן הסתם מישהו אחר בחר בשבילי. הייתי מוסיפה קצת חדרים, כמו חדר עבודה שאין לי. אני עובדת על פינה מאיקאה בין החדר שלי לשל הילדים. וגם הייתי מוסיפה נקודות חשמל. יש לי מטבח גדול בלי נקודת חשמל נורמלית לטחון מרק".

           

          הכתבה המלאה החודש במגזין Gostyle

           

           

          הגיליון החדש של מגזין Gostyle - עכשיו בדוכנים (צילום: דניאל קמינסקי)
          הגיליון החדש של מגזין Gostyle - עכשיו בדוכנים (צילום: דניאל קמינסקי)
           
          הצג:
          אזהרה:
          פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד