אוליאנה פרידריך נרשמה לתחרות מלכת היופי לפני שנה ולפני שנתיים. פעמיים זומנה למיונים ופעמיים התחרטה ברגע האחרון. "חשבתי שזה גדול עליי", היא מודה. "מה לי ולזה? יסתכלו עליי ויגידו 'מה היא חושבת לעצמה?'".
אומרת מי שמרוויחה כסף מדוגמנות מגיל 13.
"זו דוגמנות בקטנה, לא תחרות מלכת היופי. גם השנה, בכל פעם שהודיעו לי שעברתי שלב לא האמנתי".
פעמיים התחרטת. מה השתנה בפעם השלישית?
"במודעות היה כתוב שזה עד גיל 23. הבנתי שזו ההזדמנות האחרונה שלי לנסות. איך אני שמחה שניסיתי".
פרידריך (23), נערת ישראל הטרייה, היא ילידת בלארוס שגדלה בכרמיאל, וכיום מתגוררת בפתח־תקווה עם בן זוגה ועובדת כמנהלת סניף באמריקן איגל. היא עלתה לישראל בגיל שנתיים, עם הוריה ואחותה המבוגרת ממנה בשבע שנים. "עליתי בגיל מושלם", היא אומרת. "לא הרגשתי עולה חדשה, ישראל היא כל מה שהכרתי. אז אמא שלי הלבישה אותי קצת מוגזם, בבגדים רוסיים. מתרגלים".
כשהייתה בכיתה א' התגרשו הוריה. "את אבא הייתי רואה פעם בשבוע, ובהמשך פחות. לא רציתי לדבר איתו. אמא שלי קרסה כלכלית וכאב לי לראות את זה. בן הזוג שלה היה זה שדאג שיהיה לי מעיל חם לחורף".
בגיל 17 נכנסה אחותה להיריון. "האפשרות של הפלה לא עלתה, ואמא שלי החליטה לגדל את התינוק. חשבתי: 'איזה כיף, אח קטן!', רק אחר כך הבנתי שזו אחריות מטורפת. לאמא שלי היו הרבה נקודות שבירה".
איך המצב החדש השפיע עלייך?
"לא העזתי לבקש כלום. פעם ביקשתי מאמא משהו והיא אמרה 'אין לי', פתחה את הארנק והראתה לי. הרגשתי רע שביקשתי. בימי הולדת וחגים הייתי מקבלת, אבל בזיכרונות שלי אין סיבובי שופינג עם אמא, אין לשבת איתה בבתי קפה. הייתי בוכה לה בטלפון שאני מפחדת להישאר לבד בבית והיא הייתה עונה: 'אני לא יכולה לבוא עכשיו מהעבודה, תדליקי את האור'".
בגיל 13 התחילה לעבוד, בהתחלה במלצרות ואז כדוגמנית בצילומים של קורסי איפור. "זה היה אחלה כסף. אמא כעסה עליי, היא רצתה שאשקיע בלימודים. אבל לא יכולתי להמשיך ככה. אני לא יכולה לבקש כלום, לא יכולה להתלבש כמו כולם, שומרת על הילד בזמן שאחרים שעושים בייביסיטר מקבלים על זה כסף. עד סוף התיכון גם לא היה לנו אוטו. אמא שלי הייתה סוחבת שקיות בידיים, ברגל. זה היה מצב שבו לכולם יש ולנו אין. הייתי חייבת לעבוד".
הצלחת לסיים תיכון ככה?
"כן. הגברתי פיזיקה, כימיה ואלקטרוניקה, הייתי מבריזה וחורשת בבית עד מאוחר וכולם קינאו בציונים שלי. אמא הייתה שואלת אם יש לי שיעורים, אבל לא היה לה מושג מה כתוב שם. אני רגילה לעשות דברים לבד".
כשהתגייסה, ביקשה לשרת קרוב לבית. "לאמא שלי היו פריצות דיסק והיא הייתה אז מובטלת (היום היא עובדת כפועלת ייצור במפעל בתפן). רציתי לעזור לה. הייתי אופטיקאית, תיקנתי אמצעי ראיית לילה. הייתי עושה יומיות, מחליפה לאזרחי בבסיס וטסה למשמרת מלצרות. נגמרתי. ואז שלחו אותי לקורס סגור וממש נהניתי! המפקד שלי שכנע אותי לצאת לקצונה רק כדי שאוכל לנוח קצת ולחסוך כסף".
"אחרי הקורס שובצתי בגדוד לוחמים. הייתי אחראית על חימושניקים. העבודה שלהם קשה, לתקן רכבים, להיות בשטח, ופתאום קצינה בלונדינית אומרת להם מה לעשות. אבל זה נתן לי אוורור מהבית, ראיתי שאמא שלי מסתדרת ופרחתי. זה היה התפקיד הכי לא נשי שיש! טנקים שנתקעים בבוץ, הציפורניים הולכות, השיער מגעיל. שתדעי שהיום אם ייתקע לך רכב, אני יכולה לחלץ אותו".
נזכור את זה! איך הכרת את החבר שלך?
"בפייסבוק, כשהייתי בצבא. הוא נסע מפתח־תקווה לכרמיאל והתעקש עליי. הוא מבוגר ממני בתשע שנים וחצי, ובהתחלה אמא שלי לקחה קשה את ההפרש, אבל גם היא התאהבה בו. אנחנו גרים יחד שנתיים".
איך היחסים שלך עם אבא שלך כרגע?
"לאחרונה הייתה לנו שיחה בוגרת. עכשיו הוא חלק מהחיים שלי, והוא התרגש לשמוע שאני נערת ישראל".
