עזבה את הקהילה החרדית והוכתרה בגיל 42 לסבתא היפה בישראל

מירב בוהדנה נולדה למשפחה חילונית, חזרה בתשובה בגיל 20, נישאה וילדה חמישה ילדים. אחרי 18 שנים החליטה להתגרש ולנתק קשר עם חייה הקודמים: "חזרתי לעצמי"

מירב בוהדנה מספרת על המהפך שברה. צפו Play לצפייה בסרטון
צילום: אבי חי
מירב בוהדנה ברגע הזכייה בתחרות "סבתוש". "העצמתי את הדבר שבמשך שנים ביטלתי עד עפר"  (צילום: אביחי בן גוזי)
מירב בוהדנה ברגע הזכייה בתחרות "סבתוש". "העצמתי את הדבר שבמשך שנים ביטלתי עד עפר" (צילום: אביחי בן גוזי)

בחודש שעבר הונח על ראשה של מירב בוהדנה כתר, והיא הוכתרה רשמית כסבתא הכי יפה בישראל. אבל ברגע המרגש הזה, נדדו המחשבות שלה למקום אחר. "כששמו לי את הכתר על הראש, עבר לי בשניות סרט נע של החיים", היא נזכרת. "המקום שממנו הגעתי והדרך שהייתי צריכה לעבור כדי להגיע לרגע הזה. הרגשתי שהעצמתי את הדבר שבמשך שנים ביטלתי עד עפר. גם אם אחרים יגידו שיופי זה רדוד, אני יודעת שבעצם הזכייה בתחרות נתתי מקום לעצמי".

"תלמידות שלי לשעבר עוברות היום צד כשאני פוגשת אותן ברחוב. כתבו בפייסבוק: 'כואב לי לראות שהמורה שלימדה אותי נהייתה ככה!' זה מעליב"

 

בוהדנה, בת 42 בלבד, היא אמא לחמישה ילדים – בני 21, 19, 17, 16 ו־12. היא הפכה לסבתא לפני ארבעה חודשים, כאשר בתה הבכורה ילדה בן. כשמסתכלים עליה, לא רק שקשה להאמין שהיא סבתא – גם אי־אפשר לדמיין את סיפור החיים המפותל שלה: מי שגדלה במשפחה חילונית לחלוטין, חזרה בתשובה בגיל 20, חיה בקהילה חרדית סגורה, ואז, לפני חמש שנים, החליטה להתגרש מבעלה האברך ולנטוש את הקהילה שבה חיה. "בעולם החילוני להיות סבתא בגיל 42 זה צעיר מאוד", היא מסבירה, "אבל בסטנדרטים של העולם שממנו באתי אני אפילו קצת באיחור. עד גיל 40 כולן כבר סבתות. אז אני סבתא צעירה ומאושרת".

 

אילו תגובות קיבלת על התואר?

"התלמידים בתיכון שבו אני מלמדת עשו לי מסיבה בכיתה והשמיעו את השיר 'הכי יפה בעולם'. מצד שני, קיבלתי גם תגובות קשות מאוד. תלמידות שלי לשעבר עוברות היום צד כשאני פוגשת אותן ברחוב. זה כואב וצובט בלב. תלמידות שנתתי להן במשך שנים את כל כולי, כתבו בפייסבוק: 'כואב לי לראות שהמורה שלימדה אותי נהייתה ככה!', או 'ה' יעזור לנו עם הדור הדפוק הזה'. זה מעליב, אבל אני שלמה והילדים שלי מרגישים שלמים. כבר למדתי שזה הדבר החשוב בחיים".

 

צפו ברגע ההכתרה

 

כמו להיות בכת

עד שהגיעה לתחושת השלמות הזו, ידעו חייה של בוהדנה תהפוכות רבות. היא נולדה וגדלה בבית חילוני, בשכונת קריית אליעזר בחיפה, האמצעית מבין שלושה ילדים. כשהייתה בת 13 אביה חזר בתשובה, ובעקבות כך הוריה התגרשו. "אבא עזב את הבית, נישא מחדש ובנה חיים חדשים בלעדינו. יכולנו בקלות ליפול לסמים ולפשע כמו אנשים אחרים בשכונה, אבל אחותי ואני החלטנו שנעשה הכל בשביל להצליח".

 

היא סיימה בגרות מלאה בהצטיינות, ובצבא שירתה כמ"כית בתותחנים. בתום השירות, לאחר שנרשמה ללימודי ראיית חשבון באוניברסיטת חיפה, חזר בתשובה גם דודה, אחיה של אמה. "הוא דמות שנהגנו להתגאות בה, מודל. חשבתי שאם הוא בחר לחזור בתשובה, אולי יש משהו בעולם הזה. למחשבה הזו התחברו חרדות שהציפו אותי בגלל תקיפה מינית שחוויתי בילדות מאדם קרוב".

"חברה של אמא שהבחינה שאני במצוקה, הציעה יום אחד שאתקשר לקבל ברכה מרב, להצלחה בלימודים. העוזר שלו ענה, ניהלנו שיחה ארוכה, והוא הזמין אותי להתארח לשבת במדרשה לבנות במאה שערים. מכאן השתנו חיי"

 

מה הרגשת?

"הדחקתי את זה במשך שנים, ופתאום זה צף ועלה. לא ידעתי לתת הסבר למה שאני חווה. תחושת החרדה הלכה וגברה, הרגשתי שאני לבד בעולם וזקוקה למישהו שיגן עליי ויעטוף אותי. חברה של אמא שהבחינה שאני במצוקה, הציעה יום אחד שאתקשר לקבל ברכה מרב, להצלחה בלימודים. התלבטתי, ובסוף התקשרתי. העוזר שלו ענה, ניהלנו שיחה ארוכה, והוא הזמין אותי להתארח לשבת במדרשה לבנות במאה שערים. מכאן השתנו חיי".

 

בוהדנה הגיעה לסוף שבוע במדרשה. "מצאו חן בעיניי האחדות והתמיכה של קבוצת הבנות שפגשתי שם. כולן הגיעו מרקע חילוני וכבר עברו לגור שם". כשהסתיימה השבת הציעה לה הרבנית שניהלה את המקום שתישאר, "והוסיפה שאם אחזור הביתה לא אוכל לחזור לשם יותר. ברגע אחד החלטתי שאני נשארת. אמא הייתה המומה, אבל חשבה שזה יחלוף".

 

איך קרה המעבר המהיר והקיצוני הזה, מחילוניות גמורה לעולם החרדי?

"כשראיתי את הסדרה 'הרמון' הרגשתי הזדהות. זה היה כמו להיות בכת. בראש המדרשה עמדה רבנית והסגידה אליה היא שהובילה אותי. זה היה מקום פנאטי וסגור. לא היה שום מקום למחשבה משל עצמך, לא הייתה אפשרות להשמיע קול. השליטה בך היא אבסולוטית. בבוקר עבדתי, בערב למדתי, והייתי חייבת לדווח לרבנית על כל צעד ושעל. הלכה וחלחלה בי ההבנה שעד עכשיו חייתי במקום רע, בעולם של שקר. כעסתי על ההורים שהסתירו ממני את האמת, את עולם האור. שמונת החודשים שהייתי שם הפכו אותי לדתייה הכי פנאטית שיכולה להיות. נטורי קרתא עוד מתונים לידי.

 

בוהדנה בתקופה שלה כחרדית (צילום: אלבום פרטי)
    בוהדנה בתקופה שלה כחרדית(צילום: אלבום פרטי)

     

    "חברה במדרשה אמרה לי שילדים באים לעולם אחרי שהרב מברך בחופה, ואז אישה נכנסת להיריון. היום אני מסתכלת על זה בכאב. זה משול בעיניי לאונס - נשים שחוות יחסי אישות מבלי להבין בכלל מה קורה איתן".

    "בראש המדרשה עמדה רבנית והסגידה אליה היא שהובילה אותי. זה היה מקום פנאטי וסגור. לא היה שום מקום למחשבה משל עצמך, לא הייתה אפשרות להשמיע קול. השליטה בך היא אבסולוטית"

     

    בוהדנה לא הייתה האחרונה במשפחה שחזרה בתשובה. זמן קצר אחריה החל גם אחיה הצעיר בהליכים של התחזקות, ולאחר מכן גם אחותה. "אבא שלנו לא חי בבית כבר שנים, ואמא בשלב מסוים חלתה. לא היה לנו שום דבר להיאחז בו, והדת נתנה לנו סוג של עוגן", היא מסבירה. "זה היה משהו שחיבר בין שלושתנו. בהמשך גם הכרתי לאחותי ולאחי בני זוג מהקהילה החרדית. הרגשתי אחריות על המשפחה כשאמא חלתה".

     

    עוד לפני שבוהדנה הספיקה להכיר לאחיה בת זוג, הוא כבר הכיר לה את מי שהפך לבעלה. "באחד הימים אחי התקשר אליי למדרשה, והציע להכיר לי בחור שלמד איתו", היא מספרת. "חששתי איך אספר לרבנית שהציעו לי שידוך שלא הגיע דרכה. כששיתפתי אותה, היא אסרה עליי להיפגש או לדבר עם הבחור".

     

    איך בכל זאת נפגשתם?

    "באחת הפעמים שנסעתי הביתה לחיפה, אחי הביא אותו. ראיתי שמדובר בבחור טוב ממשפחה טובה, אבל לא רציתי. אחי ועוד קרובים מסביב הציעו שאנסה. החלטתי לתת לזה הזדמנות. הייתה פגישה נוספת אצלי בבית, ועדיין לא הרגשתי פתיחות. מצד שני, זכרתי מה שהרבנית אמרה כל הזמן: שאנחנו לא אמורות להתאהב, העיקר שהוא בחור טוב. ועדיין לא נתתי תשובה".

     

    ואז?

    "התחילו ללחוץ עליי. שלחו לי הודעות וכתבו שהבחור שואל מה קורה, שהרב שלו רוצה לדעת מה קורה. עבדתי אז כמזכירה, ויום אחד הרב שלו התקשר אליי למקום העבודה. רב של שכונה, אדם גדול. הייתי בהלם. זה כאילו הגורו מתקשר אלייך. כשהוא שאל אם אני רוצה את הבחור או לא, גמגמתי, התביישתי ובסוף אמרתי כן".

     

    מכאן, היא מספרת, הכל קרה במהירות. "התקשרו להודיע לי מתי מתקיימים האירוסים שלי. כשנסעתי לטקס האירוסים לא זכרתי אפילו איך הארוס שלי נראה. כל אדם שהיו מכניסים לחדר הייתי מקבלת, כי לא ידעתי מי הוא".

     

    בוהדנה עם הנכד. "בסטנדרטים של העולם שממנו באתי, אני אפילו קצת באיחור" (צילום: אלבום פרטי)
      בוהדנה עם הנכד. "בסטנדרטים של העולם שממנו באתי, אני אפילו קצת באיחור"(צילום: אלבום פרטי)

       

      וואו, הגעתי לטופ

      החתונה התקיימה בחיפה. החתן היה מבוגר מבוהדנה בשנתיים, שחקן כדורגל בעבר שחזר בתשובה וכבר היה עמוק בתוך הדת. "אמא חששה, שאלה אם אני בטוחה במה שאני עושה, אמרה שאני אפילו לא מכירה אותו. התשובה שלי הייתה: 'השם ישמור, מה אנחנו, חילונים? לא צריך להכיר בשביל להתחתן'.

       

      "חודשיים אחרי החתונה כבר הייתי בהיריון, ובתי הבכורה נולדה. אחרי הלידה הייתי בסוג של דיכאון. הכל נחת עליי פתאום. הייתי ילדונת בת 21, מבוהלת, בבדידות איומה. אני חושבת על הבת שלי בת ה־21, איזו תמיכה יש לה. הבטחתי לעצמי שאתן את כל כולי כשהבנות שלי יגיעו למקום הזה.

      "כשנסעתי לטקס האירוסים לא זכרתי אפילו איך הארוס שלי נראה. כשאמא שלי אמרה שאני לא מכירה אותו, התשובה שלי הייתה: 'השם ישמור, מה אנחנו, חילונים?'"

       

      "באותה תקופה חשבתי שלא ארצה עוד ילדים. היה רב אחד שהיה נקודת אור בשבילי. הוא הבין אותי ונתן לי אישור לשים התקן תוך־רחמי. שמתי את ההתקן, אבל היה לי חשש אדיר מה יגידו אם הילודה שלי תיעצר. בחברה החרדית את חייבת לצעוד במסלול, לפי הספר. אם הילודה נעצרת זה אות קלון. זה כמו כת. אם את לא בת של ואין לך ייחוס ובכלל, אם את בעלת תשובה וספרדייה - הרי אין נמוך מזה. ברור שאת חייבת לשתוק ובטח שאין מקום לשאלות. בסופו של דבר, למרות ההתקן, נכנסתי להיריון שוב. לא ידעתי מה לעשות והמשכתי הלאה".

       

      לאחר נישואיה החליטה בוהדנה לוותר על הלימודים באוניברסיטה ("ללמוד יחד גברים ונשים? חס וחלילה"). במקום זאת, החלה לעבוד בטיפול בילדים. "בעלי היה בחור ישיבה. כסף לא היה", היא מספרת. "כדי לחסוך כסף עברנו לגור עם דודה שלו, ובהמשך לדירה משלנו בשכונה חרדית בחיפה. בגיל 27 כבר הייתי אמא לארבעה ובהיריון חמישי. אני, שלמדתי ראיית חשבון, ויתרתי על הכל – הקריירה, האני שלי. כל היום הייתי בין טיטולים, האכלות, לילות בלי שינה. הרגשתי שאני מתפוצצת".

       

      בוהדנה העזה ופנתה לרבנית בבקשה לצאת ללימודים, וקיבלה אישור ללמוד הוראה ב"בית יעקב" בחיפה. בתום הלימודים החלה לעבוד כמורה בבית ספר יסודי חרדי בעיר, ובהמשך בבית ספר חרדי לבנות בטבריה. "המצב הכלכלי שלנו המשיך להיות קשה. קיבלתי שכר אולי פעם בארבעה חודשים וגם אז לא את כולו. אין חיה כזו לקבל משכורת חודשית, אין פנסיה, אין ימי חופשה, אין מחלה. מה שחשוב זה הפרסטיז'ה - ללמד במוסד חרדי. מבחינתי זה היה וואו, הגעתי לטופ".

      "בגיל 27 כבר הייתי אמא לארבעה ובהיריון חמישי. ויתרתי על הכל – הקריירה, האני שלי. כל היום הייתי בין טיטולים. הרגשתי שאני מתפוצצת"

       

      במהלך הזמן, הלך והתרופף הקשר עם בני משפחתה שנותרו חילונים. "להגיע לאירועים של המשפחה שהיה בהם קהל מעורב, היה אסור בתכלית האיסור. אל אמא לא יכולנו ללכת, כי אסור לאכול שם וגם יש שם טלוויזיה. את הכל עשיתי לחומרה. הייתי צריכה להראות לעולם שאנחנו דתיים כשרים".

       

      איך היו היחסים שלך עם בעלך?

      "ניהלנו את העסק מצוין. בבית יש דמות של אברך, שזה כרטיס הכניסה הראשון לעולם החרדי. זה מה שמאפשר לקבל את הילדים למוסדות החינוך, והשידוכים בהתאם. אנחנו בינינו כמעט ולא נפגשנו. הוא היה יוצא בבוקר לתפילה, אני שלחתי את הילדים למוסדות החינוך. בצהריים כשהוא היה בבית אני הייתי בעבודה, ובלילה כשהוא היה חוזר מהכולל, אני הייתי אחרי יום של טיפול בחמישה ילדים. אין עם מי לדבר והחיים רצים".

       

      "הטראומות שהבת שלי חוותה הובילו אותי לשבר נורא כלפי המקום שבו אני חיה" (צילום: אפי שריר)
        "הטראומות שהבת שלי חוותה הובילו אותי לשבר נורא כלפי המקום שבו אני חיה"(צילום: אפי שריר)

         

        עולמי חרב עליי

        נקודת המשבר הגיעה לפני כשש שנים. בעקבות הצעה שקיבלה בוהדנה לנהל תיכון חרדי לבנות בצפת, עברה המשפחה להתגורר בעיר. בתה הבכורה, אז בכיתה י', החלה ללמוד בבית הספר בניהולה של בוהדנה. במקביל, התחברה הבת עם אחת הבנות בשכונה החדשה. "אחיה הבכור של החברה ראה את הבת שלי, התחיל לשלוח לה פתקים ונוצר ביניהם קשר. כשאחת מתושבות השכונה שמעה על כך, היא יידעה את בעלת בית הספר ולא שיתפה אותי.

         

        "יום אחד, באמצע שיעור, בעלת בית הספר השליכה על הרצפה את התיק של בתי וגירשה אותה מבית הספר. עולמי חרב עליי. אני, שסילקתי תלמידות אם שמעתי שיש להן פייסבוק, אם לבת 'סוררת' שנמצאת בקשר עם נער. הבנתי שמבחינתי הקריירה שלי הסתיימה, שהשידוכים של הילדים נפגעו ושמעכשיו כשבעלי ייכנס לבית הכנסת יסתכלו עליו כעל אדם אומלל. בשלב ההוא רציתי להרוג את הבת שלי על מה שעשתה. לא ניסיתי להבין אותה".

         

        ההתדרדרות בחייה כתוצאה מהאירוע הייתה מהירה. "התביישתי ללכת לקניות, אנשים הפסיקו להגיד לי שלום והסתכלו עליי במבטי רחמים. לא רצו לקבל את הבנות שלי למסגרות חברתיות, לא הגיעו אלינו הביתה. רציתי לחזור לחיפה, אבל ידעתי שגם שם יודעים על מה שקרה. הרגשתי שהעולם הולך וסוגר עליי. בעלי הטיח בי שאני האשמה, כולם ראו בי כישלון. כשמתגאים בילדים זה אבא, כשמתביישים בהם זה אמא.

        "תפסתי את עצמי. הבנתי שיש לי עסק עם אנשים צבועים ורעים, שמדובר בעולם שאם את לא פועלת על פי התכתיבים שלו, את מנודה והילדים שלך מנודים"

         

        "הוצאתי את הילדים הגדולים ממסגרות החינוך. את הבן העברתי מהישיבה לבית ספר קרוב. הבנות הצעירות נשארו במוסדות חרדיים, וגם זה רק אחרי שבכיתי והתחננתי. את הבכורה רצינו לשלוח לפנימייה, כאילו להעלים את הצרה. בסופו של דבר, כשמצאתי עבודה כמורה בטבריה, היא עברה לשם איתי, אבל כשההורים של התלמידים גילו את הסיפור היא הוצאה מהמקום ורק אפשרו לה לגשת לבחינות הבגרות. הטראומות שהבת שלי חוותה הובילו אותי לשבר נורא כלפי המקום שבו אני חיה וכלפי הקהילה שהייתי חלק ממנה".

         

        מה זה אומר?

        "פתאום תפסתי את עצמי. הבנתי שזה לא המקום שבו אני צריכה להימצא. הבנתי שיש לי עסק עם אנשים צבועים ורעים, שמדובר בעולם שאם את לא פועלת על פי התכתיבים שלו, את מנודה והילדים שלך מנודים. התחלתי לשאול שאלות של אמונה. ניהלתי שיחות עם בורא עולם. הבנתי יותר ויותר שזו לא דרכה של תורה".

         

        מה עשית עם התובנות האלו?

        "ידעתי שאני במקום הזה לא נשארת, ומצד שני פחדתי - מה אעשה עכשיו? לאן נלך? התהליך של ההיפרדות מהעולם החרדי התרחש בהדרגה. בשלב הראשון עזבתי את בית הספר בטבריה והתחלתי ללמד בבית ספר מהזרם הדתי־לאומי. כששאלתי איפה חדר המורות צחקו עליי ואמרו שזה ביחד. הייתי המומה - איך ייתכן שמורים ומורות יהיו באותו חדר? כשמורים גברים אמרו לי 'בוקר טוב' לא עניתי. גבר פונה אליי בשמי הפרטי ומברך בבוקר טוב, אין דבר כזה, אוי ואבוי. עד כה קראו לי או 'הרבנית' או 'גברת בוהדנה'. לקרוא בשם פרטי זה אומר שהוא מתחיל איתך.

         

        "פתאום התחלתי לקבל מחמאות ממורות וממורים שאמרו: 'הנה המורה ללשון היפה והחתיכה'. התביישתי, אבל מצד שני זה גרם לי לרצות להיראות יפה. עד לאותו הרגע הייתי בטוחה שאם איראה יפה ואבליט את הנשיות שלי, אני עלולה לגרום לגברים להטריד אותי. היה ברור לי שאם אישה מוטרדת, זה באשמתה. האמנתי בזה נחרצות. מכאן העיניים שלי הלכו ונפתחו. ראיתי שהשמיים לא נופלים".

         

        "כששמו לי את הכתר על הראש ידעתי שסגרתי מעגל" (צילום: אביחי בן גוזי)
          "כששמו לי את הכתר על הראש ידעתי שסגרתי מעגל"(צילום: אביחי בן גוזי)

           

          בעלי היה בשוק

          בוקר אחד, לפני שלוש שנים וחצי, החליטה בוהדנה שהיא רוצה להתגרש. "הבנתי שמה שחשבתי עד היום שהוא זוגיות - לא נכון. חייתי כל השנים כמו מכונה, ופתאום הבנתי שאפשר גם אחרת. בבית הספר המעורב שבו לימדתי, ראיתי לראשונה זוגות שמקיימים ביניהם קשר יפה, יוצאים, מבלים, מדברים. לא ידעתי שפתיחות בזוגיות היא דבר אפשרי. תביני שאפילו לא ידעתי מה זה להתנשק. הייתי יום אחד אצל חברה שעשתה לי שעווה, ואז העזתי ושאלתי אותה שאלות אישיות. הייתי המומה מהתשובות. עד היום כשאני נזכרת בזה אני מסמיקה".

           

          על רצונה להתגרש הודיעה לבעלה לשעבר בשיחת טלפון. "הוא היה בשוק. הוא ביקש שנלך יחד לייעוץ אצל רב, והסכמתי. כשהרב שאל אותו מה יש לו להגיד עליי, הוא ענה שאני הכי מושלמת עלי אדמות - מנהלת בית, מלמדת, מגדלת את הילדים. 'ומה קורה ביניכם?' שאל הרב. הוא לא ידע לענות".

          "חייתי כל השנים כמו מכונה, ופתאום הבנתי שאפשר גם אחרת. לא ידעתי שפתיחות בזוגיות היא דבר אפשרי. תביני שאפילו לא ידעתי מה זה להתנשק"

           

          ארבעה חודשים אחרי כן התגרשו. "בקהילה שבה חייתי התחיל לחץ לפזר את הילדים בין פנימיות. אמרו שאני עוברת משהו, שהשתגעתי, שהתהפכתי, שמשהו קרה לי, שבטח יש לי מישהו. בעקבות זאת עברתי לדירה אחרת, בשכונה חילונית בעיר. התרחקתי מהעיניים של החרדים וניתקתי כל קשר עם הקהילה. בעלי ידע שאני אמא טובה ולא נלחם נגדי. הילדים ניצבו כולם מאחוריי".

           

          איך זה נמשך?

          "כל פעם הלכתי עוד צעד קדימה. פתחתי פייסבוק, חזרתי להיות בקשר עם בני הדודים שלי, עם חברים מהילדות, התגעגעתי למשפחה. בהמשך הלבוש שלי הלך והשתנה: הורדתי את המטפחת ונשארתי עם כובע, הורדתי את הגרביים. לאט־לאט הורדתי עוד קליפה ועוד קליפה. חיפשתי את מירב. הלכתי וחזרתי לעצמי".

           

          כיום בוהדנה נמצאת במקום אחר. בעלה לשעבר נישא בשנית ועומד בקשר טוב עם הילדים. בשנתיים האחרונות גם לה יש זוגיות. "הוא גרוש, אבא לשני ילדים, חילוני ולא שומר שבת, והכל בסדר".

           

          איך הכרתם?

          "דרך חברים. לראשונה בחיי חוויתי זוגיות אמיתית, מבחירה. זה היה מוזר וחדש. לקח זמן עד שהאמנתי ובטחתי בו, כי לאורך שנים הכניסו לי לראש שאדם חילוני הוא בוגדני ולא נאמן, מוקף נשים וחיי טומאה. לקח לי כמעט שנתיים להשתחרר מזה. כשהלכנו יחד בפעם הראשונה לים וראיתי איך הבנות מתלבשות שם, היה לי ברור שהוא מיד יתפתה וייפול ברשת. לקח לי זמן להבין שזה לא עובד עליו ושאני היחידה אצלו בלב. אני מעריכה את הסבלנות שיש לו כלפיי. יש בינינו חברות, כבוד ואהבה".

          "כשאני ובן זוגי הלכנו יחד בפעם הראשונה לים וראיתי איך הבנות מתלבשות שם, היה לי ברור שהוא מיד יתפתה וייפול ברשת. לקח לי זמן להבין שאני היחידה אצלו בלב"

           

          היום היא עובדת כמורה ללשון בתיכון חילוני, ומקיימת אורח חיים מאמין: "למדתי שדתייה לא זקוקה למטפחת או חצאית כדי להאמין באלוהים". בנה הגדול חזר בשאלה, וכיום משרת בצבא בהנדסה קרבית. בתה הגדולה היא מסורתית, וכאמור, נישאה והפכה אותה לסבתא. בנותיה הצעירות מתחנכות גם כיום במוסדות חרדיים. "אחת מהן לומדת בבית הספר החרדי שבו נעצרה המנהלת בחשד שהטרידה מינית בנות. היא מתקשה לשתף, אך כן מספרת שניסתה לפגוע גם בה. למזלי היא לא הצליחה. כל סיפור חושף בפניי כמה חולי יש בחברה הזו".

           

          בפגיעה המינית שלך טיפלת?

          "כבר לפני הגירושים התחלתי טיפול אצל עובדת סוציאלית. שם, בפעם הראשונה, הבנתי שחוויתי פגיעה מינית ומה זה עשה לי, אחרי שנים שחייתי בהדחקה. הופתעתי לגלות שאותו אדם קרוב פגע בבת משפחה נוספת. לאחרונה סיימתי טיפול אצל מומחית בנפגעות מין".

           

          לתחרות "סבתוש", המכתירה את הסבתא היפה בישראל והתקיימה באשדוד זו השנה השלישית ביוזמת מפיק וצלם האופנה אורי קריספין ("הוא נתן לי הרבה ביטחון אומץ הוא איש טוב לב שהבין את המקום ממנו אני מגיעה"), הגיעה בעקבות דודתה, שזכתה בשנה שעברה בתואר סגנית. "החלטתי לנסות, זה נראה לי חוויה. לא סיפרתי לאף אחד. הוזמנתי למפגש ראשון ופגשתי הרבה נשים נהדרות. היה כל כך כיף. נתתי מקום לדבר שבמשך שנים ביטלתי - יופי ומראה. המקום היה שמור לחכמה ואשת חיל, לא להבל החן ושקר היופי".

           

           

          התחרות התקיימה בחודש שעבר. "הילדים תמכו בי מאוד. כשעליתי על הבמה בגופייה, הבת שלי, שהיא חרדית, הייתה בהלם, אבל לקחה נשימה ואמרה לי: 'אמא, אני רוצה שתהיי מאושרת ולא משנה במה זה יעלה לי'".

           

          ידעת שאת הולכת לזכות?

          "ממש לא. כשהיו מחמיאים לי לא האמנתי שמדברים עליי. כששמו לי את הכתר על הראש ידעתי שסגרתי מעגל. הגמרא אומרת שאישה על פתח קברה מתנאה, אז למה לא לתת לזה מקום? למדתי שלא צריך לשפוט אנשים, אלא לקבל כל אדם. לקבל זו מילה של ארבע אותיות שמקפלת בתוכה עולם שלם".

           

          הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
          הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
           
          הצג:
          אזהרה:
          פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד