איציק מאנגר שיכתב את המגילה וגרם לאסתר לערוג לאהוּב שלא היה

בסיפור המקראי נודדת שנתו של אחשוורוש, אבל המשורר היידי כתב שיר, לפיו מי שסובלת מנדודי שינה היא אסתר המלכה. הוא גם המציא דמויות שלא מופיעות במגילה

עופרה עופר אורןפורסם: 24.03.19 03:30
מרדכי ואסתר כפי שצוירו על ידי האמן ההולנדי  ארט דה גלדר. איציק מאנגר לא חוסך מהם את שבט לשונו (מתוך ויקיפדיה/Aert de Gelder)
מרדכי ואסתר כפי שצוירו על ידי האמן ההולנדי ארט דה גלדר. איציק מאנגר לא חוסך מהם את שבט לשונו (מתוך ויקיפדיה/Aert de Gelder)

"מסופרת כאן המעשייה העתיקה והיפה על המלכה אסתר, שיחד עם הדוד מרדכי פעלה נגד המן הרשע, עד שבסופו של דבר גברו עליו. זכותם תעמוד לנו, היום ולנצח נצחים, אמן סלה!" – כך נפתחת ההקדמה לסיפור של מגילת אסתר בגרסתו של איציק מאנגר כפי שהיא מופיעה בתרגום לעברית מאת דוד אסף בספר "שירי המגילה" (הוצאה משותפת של חרגול, עם עובד ובית שלום עליכם).

 

מאנגר היה אמן יידיש שנולד ב-1901 בצ'רנוביץ (כיום חלק מאוקראינה), וכבר בנעוריו החל לכתוב שירים. הראשון שבהם התפרסם כשהיה בן 20. את הגרסה שלו למגילת אסתר, "מגילה לידער" (שירי המגילה), פרסם לראשונה בוורשה ב-1936, שלוש שנים לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה.

 

צפו בה, כפי שצולמה לטלוויזיה הישראלית ב-1976:

 

 

באמנות חזותית מקובל שציירים מתארים דמויות מקראיות בהתאם לסביבה שבה הם פועלים. מאנגר עשה דבר דומה בשירי המגילה שלו: הוא העתיק את הדמויות מפרס של ממלכת אחשוורוש למציאות החיים המוכרת לו. כל הדמויות במגילה נוסח מאנגר נטועות בהווי היומיום של יהודי מזרח אירופה. מאנגר אף הגדיל לעשות והמציא שתי דמויות שאינן מופיעות במגילת אסתר. כך כתב בדברי ההקדמה שלו: "נודה על האמת, סיפור המעשה מובא כאן קצת אחרת. כך, למשל, סופרי המגילה הרשמיים עברו בשתיקה על דמות כה חשובה כמו החייט פַּסְּטְרִיגָתָא, למרות שאהבתו הנואשת למלכה אסתר וניסיון ההתנקשות שלו בחיי המלך אחשורוש השפיעו על הרבה אירועים חשובים. הסופרים הרשמיים לא הזכירו אפילו ברמז את אומן החייטים הקשיש וירא השמים פּוֹנשפָתָא. כנראה לא רצו לחלל את אגדת החצר הפרסית עם פשוטי עם שכאלה". מאנגר חומד לצון, כמובן, ומה מתאים יותר ללצון מאשר חג פורים?

 

בהקדמה למהדורה הדו-לשונית, יידיש ועברית, כתב דוד אסף כי שתי הדמויות הללו שהוסיף מאנגר לסיפור המגילה – כלומר, שני החייטים, הצעיר והמבוגר – היו מן הסתם חביבות עליו במיוחד, כי היו "בני הפרולטריון, מעמד הפועלים היהודי בפולין שבין שתי המלחמות". הוא עצמו היה בן למשפחת חייטים, ולכן הזדהה איתם והוקסם "מנכונותם למרוד במוסכמות הדור הקודם", שכן נטו כמוהו להיות סוציאליסטים. המלך אחשוורוש בגרסת מאנגר הוא מעין אציל פולני או רוסי, "שיכור טיפש ונהנתן", והמלכה ושתי היא "נסיכה סלאבית בלונדינית, מפונקת ופלרטטנית": "שְׁבִיב שֶׁל אוֹר אָז יִפְרַע צַמָּתָהּ,/ יִגְלֹש שְׂעָרָהּ עַד בִּרְכַּיִם". גם מהדמויות של גיבורי המגילה היהודים אין מאנגר חוסך את שבט לשונו: מרדכי הוא שתדלן חצר ערמומי, ואסתר מוותרת על אהבתה לשוליית החייטים כדי לזכות בחיים נוחים כרעייתו של המלך.

 

הנה אחד השירים, "אסתר המלכה אינה יכולה לישון", מתוך גרסתו של מאנגר למגילה:

 

הַמֶּלֶךְ יָשָׁן, הַמַּלְכָּה לֹא נִרְדֶּמֶת

צְלָלִיוֹת עַל הַקִיר חָגוֹת.

הִיא בּוֹהָה בָּהֶן, מְהַרְהֶרֶת,

דְּמָעוֹת מֵעֵינֶיהָ זוֹלְגוֹת.

 

עַל פַסְטְרִיגְתָא כָּעֵת הִיא חוֹשֶׁבִת,

שׁוּלְיַת חַיָּטִים חִוֵר,

שֶׁאַחֲרֶיהָ כְּבָר שָׁנִים, בֶּאֱמֶת,

הוֹלֵךְ הוּא כְּעִוֵּר.

 

כָּאן מֻנָח מִכְתָּבוֹ הָאַחֲרוֹן –

מַפְחִיד מַה בְּרֹאשׁוֹ –

בִּדְמָעוֹת יִכְתּב, לֹא בִּדְיוֹ,

שֶׁיָּד הוּא יִשְׁלַח בְּנַפְשׁוֹ.

 

הִיא יוֹדַעַת שֶׁכְּבָר מֵאָה פַּעַם

אִיֵם וְכָתַב הוּא לָהּ כָּךְ.

וּכְלוּם לֹא קָרָה, הַשֶׁבַח לָאֵל,

הוּא נִשְׁאַר בַּחַיִּים וְשָׁכַח.

 

אֵךְ אֲבוֹי, בַּדְרָכִים הוּא נוֹדֵד,

וְאֵינוֹ מוֹצֵא מָנוֹחַ,

וְזֶה עָצוּב – אוֹי, אֱלֹהִים: –

דַי כְּבָר, אֵין לָהּ כּחַ.

 

הִנֵּה הוּא עוֹמֵד לְפָנֶיהָ חַי,

מַבִּיט בָּהּ כְּכֶלֶב נֶאֱמָן,

וּבַפַּעַם הָאֶלֶף שָׁר אֶת הַשִׁיר

עַל טַוָּס שֶׁעָף מִזְמַן.

היא בּוֹכֶה, אַךְ מַה יוֹעִיל בְּכִי,

מַה יַעַזְרוּ יְסוּרִים?

הִיא הַמַּלְכָּה וְרַק בִּזְכוּתָה

יָבוֹא לְבַסוֹף נֵס פּוּרִים.

 

מִתְחַנְנֶת הִיא: "לֵךְ, פַסְטְרִיגָתָא,

הֵעָלַם כְּבָר מִפֹּה, יָקִירִי!

הַמַּחַט שֶׁלְךָ הֵן זוֹהֶרֶת כְּפָז,

אַךְ כָּאֵשׁ נוֹצֵץ כִּתְרִי".

 

הִיא רוֹאָה אֵיךְ הוֹלֵךְ פַסְטְרִיגָתָא

בּוֹדד, רֹאשׁוֹ משְׁפַּל,

וּמְפַזֵם שׁוּב וָשוּב אֶת שִׁירוֹ

על טַוָּס שֶׁעָף אֶל־עָל.

 

וּמָחָר תְּקַבֵּל מִכְתָּב נוֹסָף

(לא תֵּדַע בְּיַד מִי נִשְׁלַח),

פַּעַם נוֹסֶפֶת הוּא יְאַיֵם

שֶׁנַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ יִקַּח.

 

אסתר המלכה, גרסת הצייר הבריטי ג'ון אוורט מיליי. מי שלח את מכתב ההתאבדות? (מתוך ויקיפדיה/John Everett Millais)
    אסתר המלכה, גרסת הצייר הבריטי ג'ון אוורט מיליי. מי שלח את מכתב ההתאבדות?(מתוך ויקיפדיה/John Everett Millais)
     

     

    הכתר שלה נוצץ יותר

     

    במגילת אסתר שנתו של המלך נודדת, ואילו כאן אסתר המלכה היא זו שמתקשה לישון: היא שקועה בזיכרונות על האהוב שנטשה. אמנם, המחט שבידיו זוהרת, אבל היא לא שוכחת שהכתר המונח עתה על ראשה נוצץ יותר. מלבד זאת, היא כבר יודעת את סופו של הסיפור, עוד בטרם החל ממש: "רַק בִּזְכוּתָה/ יָבוֹא לְבַסוֹף נֵס פּוּרִים" - כלומר, עוד נכון לה התפקיד ההיסטורי כבד המשקל. היא לא רק מתגעגעת אל אותו פַסְטְרִיגְתָא, היא גם דואגת לו. היכן הוא מסתובב? מה מעשיו? היא חושבת על מכתב ההתאבדות שקיבלה ממנו – האם הוא עצמו שלח אותו? היא "לא תֵּדַע בְּיַד מִי נִשְׁלַח", ומנסה להתנחם: הרי כבר קיבלה ממנו כמה מכתבים כאלה, ומן הסתם מחר יגיע עוד אחד. היא משתדלת לשכנע את עצמה שמדובר באיומי סרק, ושבחירתה לעזוב אותו לטובת חיי הארמון הנוחים והמפוארים הייתה מוצדקת.

     

    ובכל זאת, היא בוכה. ובכל זאת, היא עצובה. ובכל זאת, היא שקועה במחשבות על טווס הזהב ("די גאלדענע פאווע", ביידיש), שהוא "סמל הנדודים, הגעגועים והאהבה הבלתי ממומשת" (כדברי אסף בהערותיו לספר) הכרוך באהובה הנטוש.

     

    גם איציק מאנגר נדד: ממש ברגע האחרון הצליח לנוס מפני הנאצים ועבר לפריז, ומשם ללונדון, וממנה לניו יורק. בערוב ימיו הגיע לישראל וחי כאן עד מותו ב-1969. "שירי המגילה" המופלאים שלו הומחזו והועלו לבמה כמחזמר בשם "המגילה". הם החיו את המסורת של "פורים שפיל": מופע פורימי שנהגו יהודי אירופה להעלות בחג, לעיתים בסגנון קומדיה דל-ארטה, ושכלל שירים היתוליים, מוזיקה, ריקודים וטקסט קומי. דובי זלצר הלחין את השירים, ובהפקה המקורית בישראל, שהועלתה בשפת המקור, ביידיש, השתתפו בין היתר מייק בורשטיין והוריו, פסח בורשטיין וליליאן לוקס. לימים עובדה שוב "המגילה", הופקה בעברית וגם שודרה בטלוויזיה (בהפקת דליה גוטמן):

     

     

    בסיפור השמח של פורים יש גם לא מעט צדדים מרתיעים: האם אפשר להצדיק את הרצח ההמוני שבא בעקבות ניצחונם של היהודים - הרג של 75 אלף גברים, נשים וטף - ולשמוח בו? אצל מאנגר הוא זכה בלבוש אירוני, פיקחי וגם אנושי. הוא מסתיים בכך שאמו של פסטרידתא מדליקה נר זיכרון, ודמעה זולגת על לחיה. הרצח ההמוני אינו מתואר בשיר. רק התלייה של המן מוזכרת, ואפילו כאן מצליח מאנגר לשעשע: המן מבקש שיקברו אותו עם אטמי אוזניים, כדי שהרעשנים המושמעים מדי שנה בחג לא יפריעו למנוחתו.

     

     

       

      מי הייתה "אחותי חיה", שעליה שרה חוה אלברשטיין ביידיש? הקליקו על התמונה:

       

      "פחדתי שזה שיר כל כך כבד ועצוב שאי אפשר לעמוד בפניו". הקליקו על התמונה (צילום: תומריקו)
      "פחדתי שזה שיר כל כך כבד ועצוב שאי אפשר לעמוד בפניו". הקליקו על התמונה (צילום: תומריקו)

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      נולדתי בתל אביב, אבל מעולם לא חייתי בה. אני סופרת, עורכת ומתרגמת. כתבתי תשעה ספרי פרוזה - האחרון שבהם: "רצח בבית הספר לאמנויות" - וזכיתי לקבל מידיו של יצחק רבין את פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. הנחיתי במשך כמה שנים סדנאות כתיבה בבית אריאלה ושימשתי לקטורית בהוצאה לאור גדולה. אני גרה עם אריק, בקריית אונו. בקרו באתר שלי - סופרת ספרים