אמנית הפוטושופ קרן סעד היא החוליה הסודית של תעשיית היופי בישראל, האישה שצלמי אופנה וחברות ביוטי מובילות לא זזים בלעדיה. היא עדינה, לא מתמנגלת ונחבאת אל הכלים, אבל התפקיד שלה הוא הפיניש הסופי שהצלמים המובילים בישראל נעזרים בו כדי להיהפך מטובים לוואו. הלקוחות שלה קבועים ומשפיעים: פקטורי 54, קסטרו, מעצבת שמלות הכלה ברטה, גולברי, מיכל נגרין, מיקי בוגנים, אליאב ששון ועוד. קטלוגים של בתי האופנה האלה לא ייצאו בלי שפיית הפוטושופ החרישית תיתן להם את המגע הסופי שלה בעזרת המג'יק־טול של הפוטושופ.
"הצלם, המאפרים, הסטייליסטים, הדוגמנים, מעצבי השיער - כולם עושים את המקסימום שלהם על סט הצילומים, ואז אני מקבלת את הצילום ועוזרת לכל המרכיבים להיות מדויקים עוד יותר", סעד מסבירה את העבודה שלה, "אני מחדדת ומחזקת את המסר".
אז כל עוד את בתמונה, דוגמנית יכולה לבלות לילה לפני הצילומים ולהגיע לסט עם עיגולים שחורים מתחת לעיניים, או עם שיניים צהבהבות, והצלם יכול להשקיע פחות בתאורה, כי את תסדרי הכל אחר כך?
"מקצוענים לא עובדים ככה", סעד מחייכת. "אין מרחק כזה גדול בין מה שהיה על הסט לבין מה שיוצא מהמחשב שלי. מי שמזלזל על הסט, לא ישרוד בתעשייה. קחי למשל את גלית גוטמן, מלכת הדוגמניות – היא תמיד תגיע מהבית לצילומים מתוקתקת עד הסוף. העור יהיה מטופל ובריא, הציפורניים עשויות, וככה אני לא אצטרך להתעסק בשיפור שלה ואעבוד על הדברים החשובים באמת".
ומהם הדברים החשובים באמת?
כאן סעד מערפלת את התשובה. העבודה שלה היא עבודת אמן ובנויה על ניואנסים. היא נותנת נגיעות קלות של תאורה וצבע ומצליחה להרים ככה פריימים. "צלם האופנה דודי חסון ואני עובדים הרבה ביחד", סעד מספרת, "ואנחנו ותמיד מבינים אחד את החזון של השני. תביטי בצילומים האלה של שמלות הכלה של ברטה שדודי צילם באירופה. את לא יודעת אם הייתה כאן נגיעה של פוטושופ או לא, וזה אומר שעשיתי עבודה טובה. כאן עבדתי בעיקר על גוני התאורה והרקע כדי להוציא את השמלה הכי טוב. הבנתי לאיזו צבעוניות זהובה דודי כיוון וחידדתי, למשל, את גוני הזהב של הרקע, כדי שהשמלה תצא הכי טוב שאפשר. או אצל מיכל נגרין, למשל, היא לא יודעת בדיוק מה אני עושה לצילומים, אבל התכשיטים שלה בולטים יותר בפריים אחרי שאני מטפלת בתמונה ויש להם ברק וצבעוניות נכונה".
יש לך אג'נדה כאמנית פוטושופ?
"בטח. הקו שלי ידוע וטבעי. מי שפונה אליי יודע שהוא יקבל משהו מסוים. אני התחלתי לעבוד בשנים של טיפול יתר בפוטושופ, והסגנון שלי הוא הפוך מזה. אני אשאיר תקריב של נקבוביות עור, פלומת שיער, אף לא ממש ישר, כי האנושיות והייחוד של המצולם היא בפרטים האלה. אם בתוצאה הסופית המצולם נראה כמו גרסה של בובת פלסטיק של עצמו, זה סימן בעיניי שאמן הפוטושופ עשה עבודה לא טובה".
נוח לך לומר שאת אמנית פוטושופ בתעשיית הביוטי?
"תראי, בשנים האחרונות יצא לעבודת הפוטושופ בתחום הביוטי שם רע. התפרסמו מקרים כמו ג'וליה רוברטס שאומרת על קמפיין של לוריאל שהיא לא מזהה בו את עצמה. ריטוש בפוטושופ קיבל דימוי של עיוות והסתרה של המציאות ושל אשליות".
פוטושופ: תדמית שלילית והטעיית צרכנים
במקרה שסעד מציינת, "הרשות לאמת" בבריטניה החליטה לאסור על פרסום תמונות מעובדות מדי של ג'וליה רוברטס וכריסטי טרלינגטון בקמפיינים של לוריאל בטענה שהן מטעות את הציבור. חברת לוריאל מסרה שהכוכבות נראות נפלא בצילומים בזכות המייק־אפ החדש של החברה, ש"יוצר מחדש את ההילה של עור מושלם". אבל הצרכנים ו"הרשות לאמת" טענו שהעור של הסטאריות נראה נפלא כי החליקו אותו בפוטושופ. העילה להורדת הקמפיינים הייתה ברורה: "הטעיית הצרכנים".
את אומרת שחשוב לך להישאר עם סגנון טבעי ועם האמת, אבל העבודה שלך היא לשנות מציאות. כשאת מלבינה שיניים ומצרה לחיים של מצולמים, את מבינה שאת משקרת?
"אני עוסקת באסתטיקה. עריכה של תמונה היא לא שקר – כשבחורה קמה ומתאפרת ומסתרקת בבוקר, זה גם סוג של עריכה. במוזיקה, כשעובדים על שיר, יש עריכה, וגם בכתבות לעיתון וכד'. אם עושים את זה במינון הנכון, בלי לפגוע במציאות, אז זה בסדר והגיוני. אנחנו עוסקים ביופי. אז אפשר להתאפר בסגנון טבעי ואפשר להזריק בוטולינום טוקסין וסיליקון. כל אחד והסגנון והמינון שלו.
"אני מעולם לא שאפתי להפוך את כל המצולמות לבעלות מראה אחיד עם אף ישר ועיניים כחולות. אני לא מוכרת אשליות ולא מנסה לייפות את המציאות. אני לא מוכנה שהשם שלי יסתובב כמי שחתומה על צילום שלא יזהו בו את המפורסמת שמצולמת. לקוח שילחץ עליי להגיע לתוצאה לא טבעית – להגדיל עוד ועוד שפתיים או חזה, להחליק עוד ועוד את העור – אני לא אעבוד איתו".
סעד יושבת מול המחשב ומראה לי צילומים שהיא טיפלה בהם לפני ואחרי. דוגמנית אנונימית עם לחיים קצת צי'זיות וגוון עמום של שיניים הופכת אצלה ליותר מחוטבת פנים וצחורת ניבים ברגע. כשאני אומרת לה שזה נראה כמו רמאות, היא מסבירה את הצד שלה: "תעשיית היופי קיימת כדי לעזור לנשים להיראות יפות. אם אנחנו רוצות להראות עגילים והשיניים של הדוגמנית יגרמו לך לא להביט בצילום, כי הוא לא אסתטי ונעים, אנחנו נטפל בצילום כך שתביטי בעגילים ולא תהיה איזו הסחת דעת".
אז את חלק מתעשיית אשליות.
"כן ולא. אני נאמנה לסגנון שהוא יפה בעיניי, ומה שיפה בעיניי זו למשל פריז והפריזאיות - הנגיעות הקטנות של השיק בהופעה שלהן, חוסר המאמץ לכאורה, ההתבגרות הטבעית. זה כל כך שונה ממודל היופי האמריקאי שהכל בו מוגזם: יותר מדי איפור, שיער עשוי מדי, בגדים צמודים, החלקות, ניתוחים".
יש מישהי שאת נהנית לרטש צילומים שלה?
"אילנית לוי. אני מאוד אוהבת לעבוד על צילומים שלה. אני מסתכלת על הפנים המשורטטות והמושלמות שלה ומתפוצצת מהשראה. היא מוזה מבחינתי. יש בפנים שלה משהו שמושך לעבוד איתו".
עוד על קרן סעד ותעשיית האופנה - החודש במגזין Gostyle
