אתם מכירים אותו בתור האבא הרוחני של "פרויקט הרשימה", עיתונאי ושחקן בדימוס וסופר בהווה, שחורש את הארץ והעולם בהרצאות ועוזר לקהל לפרוץ את הגבולות של עצמו. לכבוד יציאת ספרו החדש "שנת המתנות" יובל אברמוביץ' בוחר את 10 המתנות הגדולות של חייו:
1. פסיכולוגית
"עד גיל 28 בזתי לקונספט של פסיכולוגים. אמרתי לעצמי שיש לי חברים מעולים, אני קורא ספרי עיון, ואני אדם ורבלי ומודע. אבל אז חוויתי בגידה, גם במערכת היחסים שלי וגם בשותפות עסקית. הרגשתי כאילו הכל קורס אל תוך עצמו ושאני חייב להבין מה קרה, לא לחזור על אותן הטעויות ועל אותם דפוסי התנהגות, ולא להתחבר רומנטית או עסקית עם אנשים שאני לא אמור להתחבר אליהם.
"עשיתי גוגל והתקשרתי לפסיכולוגית הראשונה ששמה עלה. צחוק הגורל - הקליניקה שלה הייתה בניין אחד ליד הבניין שבו אני גר. זאת הייתה אהבה מטישו ראשון. בלי יותר מדי ברבורים ונבירות ארכיאולוגיות בהיסטוריה המשפחתית שלי, התחלתי להבין איך לשמור עלי ועל שפיותי. חלפו 14 שנים מאז אותו הרגע שבו התיישבתי בכורסת האיקאה האדומה שלה, שהפכה במהלך השנים לכורסת זברה מאיקאה, ואני עדיין יושב מולה, גם אם בתדירות פחותה, לשיחות על זוגיות, אבהות, כתיבה, הצלחה וכישלון. פסיכולוגיה היא עבורי מסז' לנפש ודיוק של דפוסי התנהגות שהופכים את החיים לנוחים יותר".
2. איזון
"בארבע השנים האחרונות, מאז שהספר 'הרשימה' יצא ברחבי העולם, נשאלתי כמעט בכל ריאיון מסביב לכדור הארץ את השאלה 'ומה החלום הגדול הבא שלך?'. המראיינים תמיד ציפו לשמוע שאיפות לחשבון בנק נפוח, וילה רחבת ידיים, פרסום או יאכטה פרטית, אבל התשובה שהייתי חוזר עליה שוב ושוב הייתה: 'איזון בחיים'. פרויקט 'הרשימה' שאב אותי כמו סופת טורנדו להרצאות ב־20 מדינות. במשך שלוש שנים חייתי על קו ישראל־אירופה־ארצות הברית. חוויתי חוויות גדולות מהחיים, פגשתי אנשי תרבות מרתקים, לנתי בסוויטות פאר שסידרו לי הוצאות הספרים הזרות, ונלקחתי מהופעה לריאיון בלימוזינות.
"באירופה, מתברר, סופרים הם על תקן רוקסטארס. אבל הייתי בודד, רחוק מהבית ומשתי הבנות שלי, שהיו אז קטנות, החמצתי אירועים משפחתיים וחברתיים, והרגשתי שזה פשוט לא בשבילי, שנחמד לי לקפוץ לעבוד מעבר לים במינונים שפויים, אבל אם אני רוצה להצליח להמשיך וליצור, אני חייב לטעון את עצמי. אז החלטתי להוריד הילוך מתוך הבנה שהמסר של 'הרשימה' שייך לי, שהוא לא הולך לשום מקום, ושתמיד אוכל להעלות הילוך בחזרה. חזרתי לישראל, בניתי לעצמי זוגיות בריאה ויציבה, אני מבלה עם הבנות שלי הרבה יותר, ובאופן כללי הורדתי מינון בעבודה. מ־40 הרצאות בחודש ירדתי ל־15, ומכתיבת ספר גדול וספר קטן בשנה - לכתיבת ספר אחד. החלטתי שעכשיו זה הזמן בשבילי".
3. התפטרות
"קריירת הכתיבה שלי התחילה בגיל 17 וחצי. התראיינתי למקומון 'חולון בת־ים' של 'ידיעות אחרונות', ובסוף הריאיון אמרתי לעורכת העיתון: 'גם אני רוצה לכתוב'. הייתי כל כך נלהב, שמיד קיבלתי טור אישי על חיי כנער מתבגר. הייתי סקרן וחדור מוטיבציה, ומהר מאוד התקדמתי למדורים נוספים בעיתון ומשם עברתי ל'ידיעות אחרונות'. במשך 24 שנים כתבתי בעיתונות הארצית וראיינתי את כל אנשי התרבות המשמעותיים בארץ ובהוליווד. לפני שלוש שנים, במקביל לפריחת קריירת כתיבת הספרים, התחלתי להרגיש עומס, שחיקה וחוסר עניין בעבודה שתמיד ריתקה אותי. זאת הייתה תקופה מבלבלת מאוד. מצד אחד הייתי בעל מעמד, משכורת קבועה וגבוהה ולא מעט נסיעות מפנקות לפסטיבלים זוהרים ברחבי העולם. מצד שני קרסתי תחת העומס והתחלתי להשתעמם. בשלב מסוים עלתה בי המחשבה לעזוב את העיתונות אבל פחדתי, כמו אלפי אנשים שאני פוגש בחודש ומשתפים אותי בתום הרצאה כזאת או אחרת על החלום שלהם ללכת אחרי התשוקות האישיות שלהם.
"כבר שנה וחצי אני לא כותב בעיתונות, לפעמים אני מתגעגע לפרסום המיידי של טקסטים ולמפגשים עם אנשים מעניינים, אבל אני מאושר מהחופש התעסוקתי שלי, מהעובדה שטלפון שמצלצל כבר לא יכול לטמון בחובו הזנקות לא צפויות ומהשקט הנפשי הנלווה לחופש שלי".
4. חברים חדשים
"לתפיסתי, בני אדם הם יצורים מתפתחים ואלסטיים. החיים והגיל מוסיפים לנו שכבות נוספות של ידע, בגרות, תובנות ותשוקות. בשנים האחרונות הרגשתי שחלק מהחברים שליוו אותי במשך השנים כבר לא מתאימים לי יותר, או שאולי אני לא מתאים להם. הרגשתי שחציתי את הגדה של הנהר לצד השני, וזרם שוצף וקוצף מפריד בינינו לעד. אני לא מאמין במערכות יחסים שקריות שנשענות על היסטוריה ועל עבר. כמה פעמים אפשר להעלות זיכרונות נוסטלגיים כדי לייצר עניין? בקצב החיים המטורף של גיל 42, כשאני מתיישב לכוס קפה או יין עם אנשים, אני רוצה שהמפגש יהיה בעל ערך. שיחות סרק ויחסים סתמיים שנשענים על העבר כבר לא מעניינים אותי.
"אז החלטתי, קצת במודע וקצת שלא, לחפש לעצמי חברים חדשים שיתאימו למועדון התודעתי שאני נמצא בו. לא פשוט להכיר חברים חדשים באמצע החיים, אבל זה קרה. פגשתי את ליה, שהיא כמו האחות שלא הייתה לי. אנחנו נפגשים כל יום, אפילו לחצי שעה, מדברים, מתייעצים, מקטרים וטוחנים רעיונות. במקביל הידקתי קשרים עם כמה ידידים וידידות שהפכו לחברים קרובים יותר, והכנסתי לחיי אנשים נוספים. אני גאה לומר שכל אלה שנמצאים כיום בחיי הם האנשים הכי מדויקים לי, ולא אהסס לעשות חישוב מסלול מחדש לגבי הקשרים שלנו כשאגיע לגיל 50".
5. תזונה מוקפדת
"אני ובריאות לא ממש הולכים ביחד. אני מסוג האנשים שכמעט לא הולכים לרופא, אלא אם אני מגיע למצב צבירה קטסטרופלי ששני אדווילים, כוס תה וקצת מנוחה לא מסייעים לו. אני כמעט לא עושה בדיקות שגרתיות, וגם העניין הזה של כושר לא ממש מסתדר לי. אני מעדיף להזיע על המקלדת ולכתוב פסקה בספר חדש מאשר להזיע על הליכון ולאבד 350 קלוריות שיחזרו אחרי שעה בפיצרייה.
"אבל לפני שלוש שנים החלטתי שדי ושהגיע הזמן קצת לקחת את עצמי בידיים. התחלתי להרגיש את בגידת הגוף כנגזרת מכניסתי לגיל 40. אז לקחתי תזונאית ומאמן כושר פרטיים, והמטרה העיקרית הייתה ללמוד לחיות בריא יותר כאורח חיים ולא כאקט של 'אני חייב להוריד עכשיו כמה קילוגרמים' ואז להעלות אותם בחזרה. לקח לי ארבעה עשורים להפנים את עניין התזונה הבריאה כאורח חיים, הורדתי תשעה קילוגרמים שאיכשהו נדבקו אלי עם השנים, אני שוחה פה ושם, ומרגיש שמשהו בהלך המחשבה שלי השתנה. אני רחוק מלהיות אדם ספורטיבי, ואם אצליח להתאהב בדבר הזה, זו באמת תהיה מתנה אדירה".
6. עיסויים
"שנים חסכתי מעצמי מסז'ים. תמיד הרגשתי שזה מותרות, שעדיף להוציא 300 שקל על משהו יותר חשוב ומשמעותי. הייתי נכנס לספא פעם בשנה, בתקופת יום הולדתי, וגם אז הייתי מרגיש רגשות אשם. בשנים האחרונות, מכיוון שאני מופיע מדי יום על במות ונוסע בארץ ובעולם, הגוף שלי אומר את שלו ודורש יחס מועדף. לפני שנתיים סבלתי מכאבי גב נוראיים שממש מנעו ממני לישון, וכך התגלגלתי למעסה רפואית שמגיעה אלי הביתה אחת לשבועיים גם כשאני לא 'סובל', ואני מכיר את רשימת מכוני הספא הכי טובים בגוש דן ומגיע לאחד מהם אחת לחודש.
7. שחרור מתכתיבים אופנתיים
"בשנות ה־20 של חיי הייתי יצור אופנתי מאוד. למדתי משחק בבית צבי וגרתי ברחוב שינקין בתל אביב בימי הזוהר שלו. כל ירידה למכולת הייתה כוללת סיבוב חלונות ראווה ורכישת מכנסיים או חולצה חדשים. במשך שנים הארון שלי היה מתפקע מבגדים. רובם היו לא לגמרי מחמיאים, ולא מעט מהם נותרו עם תגיות מחיר. בעשור האחרון, בעיקר בחמש השנים האחרונות, אני ממעט לקנות בגדים. ארון הבגדים שלי כולל עשר חולצות איכותיות, שחורות וחלקות וכמה מכנסיים תואמים, וזהו. חסל סדר 'מה אלבש מחר?', 'מה מתאים למה?', 'זה משמין', 'זה ארוך' או 'זה כבר לא באופנה'".
8. זמן בהייה
"אני סוג של היפראקטיבי. לא יודע אם על פי ההגדרה המילונית או הרפואית, אבל אני חי על הילוך מאוד־מאוד גבוה, ומהרגע שאני קופץ מהמיטה ועד הרגע שאני נכנס אליה בחזרה בלילה, אני בעשייה מתמדת. המוח שלי חושב ללא הפוגה למיליון כיוונים ועניינים, ובראש שלי מתרוצצים מיליוני רעיונות לספרים, אפליקציות, פטנטים, עסקים ועוד. בשנתיים האחרונות, במסגרת האיזון שהכנסתי לחיי, אני לומד להכניס אל תוך החיים שלי גם זמן בהייה ומחשבה. פשוט לשבת בספה, לשכב בערסל בחצר או לשבת באמבטיה ולא לעשות כלום. לא אינטרנט, לא לקרוא ספר ולא לפתח רעיון. לבהות. אני מניח שאפשר לקרוא לזה מדיטציה, רק שהיא מאוד חופשייה מכללים וחוקים של מדיטציה. פעם אחת התנסיתי במדיטציה, וזה היה 'נוקשה' מדי עבורי, אז עברתי לזמן בהייה שלפעמים הוא ממש חלק מהיומן שלי".
9. לשכור עזרה
"עד לפני שלוש שנים הייתי מנקה את הבית שלי בעצמי. 'מנקה' היא אולי לא המילה המדויקת. נכון יותר יהיה לומר - מתחזה למנקה. הייתי מרטיב סמרטוט ומורח את הלכלוך בצדי החדרים. לא פעם אמרו לי לקחת עוזרת בית, בעיקר כי יש לי בנות שזוחלות על הרצפה ושגם כך אני עסוק ואין לי באמת זמינות לניקיון. אבל סירבתי, בדיוק מאותו המקום שלא הלכתי למכוני ספא. הרגשתי שאלה מותרות, בזבזנות, עצלנות ואפילו התנשאות. ברגע של שבירה והזנחה החלטתי לקחת עוזרת בית, ומאז חיי השתנו.
"מעבר לעובדה שהבית מדוגם ונקי, נפתחה אצלי ההבנה שכל מה שאני לא טוב בו, רצוי שמישהו אחר יעשה אותו עבורי. היום אני מוציא שירותי חיים רבים החוצה ומעביר אותם לאנשים שזאת המומחיות שלהם. מניקיון, דרך ניהול היומן ולוח הזמנים שלי ועד ניהול ההוצאות וההכנסות של העסקים שלי. שנים התעקשתי לעשות זאת לבד. אולי קצת התקמצנתי. מהרגע ששחררתי כל מיני מטלות שאני שונא או לא טוב בהן, איכות החיים שלי השתנתה פלאים. ולא, זה לא מצריך להיות בעל ממון. אפשר לוותר על דברים אחרים בחיים, למשל רכישת בגדים מופרזת, ולנתב את הכסף לבעלי מקצוע שמקילים על החיים".
10. קריאה
"בשנים האחרונות הייתי עסוק יותר בכתיבה מאשר בקריאה. אבל זאת לא רק הכתיבה שמנעה ממני לקרוא. אלה החיים, הקצב המהיר, הפרעות הקשב החברתיות, הצפצופים, הפקקים והילדות. לפני שנה החלטתי שאני חוזר לקרוא. אפילו עמוד או פסקה. אני עומד ביעד לא רע בכלל ומרגיש שזה מעשיר את חיי בידע ותובנות ומשפר אותי ככותב".
