פזית כהן היתה בת 19 וחצי כשחילקה מדינה שלמה בעד ונגד. במאי 1986 הוצתו בישראל שורה של תחנות אוטובוס על ידי קבוצות חרדים, בשל תמונה בכיכובה לקו בגדי הים של המעצב גדעון אוברזון, בה הופיעה כהן כשהיא רוכנת על ארבע לבושה בגד ים בגזרה גבוהה ומשקפיי טייסים צהובים מכסים את פניה. הצילום האיקוני שעליו חתום צלם האופנה המנוח יקי הלפרין, והסקנדל שהוא עורר בישראל השמרנית, מיקמו את כהן כסמל לנועזות, מתירנות, חוצפה, חילוניות ופרובוקטיביות – כל מה שישראל של שנות ה-80 חלמה להיות. הפרשה אפילו התגלגלה לפתח בית המחוקקים בירושלים, שם עלה לדיון נושא הופעתן של נשים בשלטי חוצות וצנזורה. מאז הספיקו תחנות האוטובוסים לראות את קו הביקיני של יעל בר זוהר, בר רפאלי, עדי הימלבלוי ואחרות – כהן לנצח תיזכר כמיתולוגיה.
אמש (שלישי) עלתה כהן לבמה באירוע לציון 70 שנות אופנה ישראלית, לבושה עיצוב של ירון מינקובסקי. ביום ראשון הקרוב היא צפויה לסגור מעגל עם אוברזון כשתצעד על המסלול בתצוגה האחרונה של המעצב בן ה-75, שהודיע לפני מספר חודשים על סגירת בית האופנה שלו, למעט קו בגדי הים. בתחילת השבוע פגשנו אותה במדידות אחרונות אצל אוברזון, משתחלת בקלות לשמלת ערב שחורה שבצידיה חוליות מתכת מוזהבות החושפות את רגליה והאגן, ושמלה לבנה בחיתוכים גיאומטריים מעור.
"שננסה לראות את השמלה על ארבע?" זורק אוברזון לאוויר, מצית מחדש את הקמפיין ההוא מלפני 33 שנים, שהוביל גם לאיומים של קבוצות שוליים חרדיות לשרוף את ביתו ברמת השרון. היום הפרובוקציה הזו נראית לו היסטוריה רחוקה. הלפרין, מצדו, אמר אז ל"ידיעות אחרונות": "הצילום בכלל לא נועז ולא חושף כלום. בשבילי זאת בסך הכול בחורה שמתכופפת לשתות מים מן הבאר. גם הפמיניסטיות מגזימות בביקורת שלהן. מה רצו שאצלם בבגד ים, מכונית?"
היום, במבט רטרוספקטיבי, כהן לא היתה משנה דבר, אך מסתכלת על הסערה ההיא במבט מפוקח, מכיל ובוגר. "בזמנו ישראל היתה מדינה שמרנית וצנועה. הכול היה פה חדש", היא אומרת בראיון מיוחד ל-Xnet במהלך ביקורה בארץ, "אני מגיעה ממשפחה מסורתית תימנית, וכשהוריי ראו את התמונה הם לא ראו את זה באופן פרובוקטיבי, אבל כשהחלה ההמולה הבנו שאולי יש משהו בפוזיציה שמפריע. לפעמים מהצד השני של המצלמה, אתה לא מבין בזמן אמת את הסיטואציה. הרי בגד הים לא היה חשוף, לא היה בתצלום עירום וגם היו פוזיציות חושניות יותר שצילמו בהן בגדי ים באותה תקופה. באופן אישי, אני לא מתחרטת, כי זה עשה לי 'בוסט' לקריירה. ה-BBC הגיעו לראיין אותי והצילום הוצג במשך תקופה ארוכה במוזיאון ישראל בירושלים. קמפיין כזה מקפיץ את הפרסום שלך מיד".
גם היום, בגיל 52, כהן ממשיכה לדגמן ומצטלמת לקטלוגים ולהפקות אופנה בארצות הברית, בה היא מתגוררת מאז שנות ה-20 המוקדמות שלה. תחילה עזבה לניו יורק עם בעלה לשעבר, הכדורסלן עופר יעקובי, כיכבה בהפקות אופנה במגזינים כמו ג'ויס ו-Elle, ובקמפיינים של מותגים כמו טריומף ורבלון. כיום היא מתגוררת במיאמי עם בעלה השני, אד הארדין, צלם ומפיק אופנה, ושלושת ילדיהם: התאומות רומי ועדן בנות ה-15 ועילי בן ה-12.
רק בשבוע שעבר, היא מספרת, הצטלמה לשתי הפקות אופנה למגזינים, ובכל פעם שקוראים לה לדגל בארץ היא מתייצבת. בפעם האחרונה זה היה בתצוגת המחווה לגוטקס בשבוע האופנה ב-2017. "אני אוהבת לבוא לעבוד בארץ, וגם מאוד אשמח לקמפיין מקומי. יש לי חדר בלב לתעשייה כאן", היא אומרת, "אני מתגעגעת להווי, לחברים, למשפחה. לדוגמניות מפעם. אז בשנות ה-80, היתה בין כולנו חברות אמיתית. היינו עוזרות אחת לשנייה באיפור, בסטיילינג. ספיר, מיכאלה ואני היינו דבק".
יצא לך להכיר ולהיחשף לדור הדוגמניות הצעירות?
"אני מכירה בפנים, פחות בשמות", היא מחייכת במבוכה, "זה דור אחר, ואני לא חיה פה. אבל אני מתעדכנת אונליין ובמגזינים. חלקן הכירו אותי, כמו נעם פרוסט, הבת של ענת בירן, שאני מכירה מפעם".
מה, לדעתך, ההבדל בין הדור שלך לדור הנוכחי?
"הן נולדו לתעשייה מסודרת, בעוד אנחנו היינו באות מהבית מאופרות ועם תיק של אביזרים. כמה שהתצוגות היו חלטורה, אנחנו היינו סופר מקצועיות. השבוע הגעתי למגזין 'וומן וורלד' בארצות הברית, ואמרו לי בטלפון להגיע אחרי מניקור ופדיקור. זה היה הטלפון השני החודש בנושא הזה, והתפלאתי? מה, בנות לא מגיעות עם ציפורניים מסודרות? אז בעלי אמר לי שזה כבר מזמן לא כך".
כהן התפרסמה כמלכת החן לשנת 1984, כשאת הכתר המלכותי קטפה ספיר קופמן. היא הגיעה לתחרות בהמלצת קרובת משפחה, אך התרצתה רק לאחר שמדריכת הדוגמניות דאז חניתה צנטנר התעקשה שהיא תצטרף לנבחרת. בתמונות מתוך התחרות ניתן לראות את כהן צמודה לקופמן, שנפטרה ב-2017 ממחלת הסרטן.
"ספיר היתה חברה מאוד-מאוד קרובה ועבדנו המון יחד. היינו באותה תחרות: היא היתה מלכת היופי, אני מלכת החן. היא התגוררה אז בניו יורק עם יוני (היהלומן יוני עובד, בן זוגה דאז, א"י) ויחד עם מיכאלה ברקו הן שכנעו אותי לבוא למנהטן. יש להן חלק בהצלחה שלי בחו"ל. המוות שלה קשה לי מאוד. עד עכשיו אני מדברת עליה עם גרון חנוק. היא היתה צעירה, בגילי, וזה מפחיד כשאתה רואה את בנות הדור שלך הולכות ונעלמות ממחלת הסרטן: קודם תמי, אחרי זה פינצ'י וספיר".
טרגדיה נוספת שטלטלה אותה היתה מותו של הלפרין. "המוות של יקי (שנפטר לפני שנה מדום לב, א"י) הכה אותי בתדהמה. היינו מאוד קרובים לאורך השנים, והוא גם צילם אותי לשער של 'לאישה' עם בעלי אד. אני משתדלת לזכור ולנצור את הרגעים הטובים שלי איתם. משהו באופי של כל אחד מהם, נותן לי כוח וחיוך".
למרות הקשר הישראלי ההדוק, כהן חיה כבר למעלה משלושה עשורים בארצות הברית. הגעגועים לארץ והמרחק מההורים בחולון מדגדגים לה לחזור, מחשבה שהיא משתעשעת איתה תקופה ארוכה. "כשעזבתי, חשבתי שזה זמני ויום יבוא ואשוב לחיות בארץ", היא מספרת, "אבל אז נישאתי לעופר ולאחר עשור התגרשנו בלי ילדים, ומיד לאחר מכן הכרתי את בעלי האמריקאי והמשכתי לעבוד בדוגמנות. בסך הכול, כשהפרנסה טובה, מה רע? ואז הגיעו הלידות, והילדים, והמשכתי לעבוד. היום אני מגדירה את עצמי ישראלית-אמריקאית. השתניתי מנטאלית. כשאני מגיעה לארץ אני מרגישה מיד בבית, אבל מצד שני, מציק לי היומיום, העצבים והלחץ שאני מנותקת מזה. הבת שלי חולמת להתגייס לצבא ואני חולמת לחזור ארצה".
לצד הדוגמנות, היא ובעלה מתפרנסים היום מתיווך נדל"ן, אבל לדבריה, גם בעשור השישי לחייה ההצעות לא מפסיקות לזרום. "אני רואה היום דוגמניות בנות דורי, כמו קלאודיה שיפר, שהיינו חתומות באותה סוכנות בניו יורק, ממשיכות לעבוד", היא אומרת, "דוגמניות בגילי נותנות ביטחון לאישה בוגרת יותר. הרי בגד תמיד ייראה יפה על נערה צעירה, אבל אישה בת 50 פלוס רוצה להזדהות עם מישהי בגילה. אני גם לא נגד הזרקות וטיפולים. אם זה עושה לך טוב וזה מה שנותן לך ביטחון, אז למה לא. אבל לא בהגזמה. בסך הכול, יופי הוא עניין פנימי. אני עוד לא שם, וגם לי יש קמטים, אז מה? זה נורא? אני מרגישה טוב ומשדרת משהו חיובי. אני לא באה להתחרות עכשיו על קמפיין עם ילדה בת 20. לכל גיל יש את היתרונות שלו ולשמחתי יש לי גנים טובים".
ואיך השפיעה הדוגמנות בעולם על חייה של דורית רבליס בת ה-17?
