כשחנאן אגבאריה מאום אל-פחם לקחה בפעם הראשונה את עדי מינץ, מעצבת פנים מכרכור, לביתה העתידי, שהיה אז בתהליך בנייה, היא ערכה לה סיור בעיר. מטרה הסיור הייתה ברורה – להסתכל על הבתים בעיר וליישר קו בין השתיים: מה הן לא הולכות לעשות. "ראינו כל מיני בתים", נזכרת מינץ, "בתים מושקעים, ארמונות של ממש, והיא אמרה לי: כאלה – לא".
מסלול חייהם של הזוג אוסמה וחנאן אגבאריה (בני 35), הוא אח במחלקה האורתופדית בבית החולים תל-השומר והיא עובדת משרד החינוך, לא שגרתי למגזר הערבי. אוסמה גדל באום אל-פחם, בן למשפחה מסורתית בת שמונה נפשות, בה אביו עבד ואמו נשארה לטפל בילדים ובבית. מיד עם סיום לימודיו התיכוניים, בגיל 18, עבר לתל אביב, צעד שנחשב נועז בסביבתו.
הוא עבד כשנתיים במסעדה, ולאחר מכן החל בלימודי סיעוד באוניברסיטת תל אביב. חנאן גדלה בכפר קרע למשפחה ליברלית יותר, בת שש נפשות. שני הוריה בוגרי מוסדות לימוד גבוהים, ולדבריה, חינכו את ילדיהם לעצמאות ולהשכלה מגיל צעיר. זמן קצר אחרי סיום לימודיה התיכוניים החלה ללמוד חינוך באוניברסיטת תל אביב – ושם פגשה את אוסמה. בנקודה זו, בדרך כלל, זוגות במגזר אמורים להתחתן ולהקים משפחה, אך הצמד החליטו, בשונה מהנורמה, שלא כך יהיה.
"אחרי הלימודים נשארנו עוד שנתיים בערך בתל אביב", מספר אוסמה. "הכרנו ב-2003, התחתנו ב-2009 וגרנו שנה בעיר טירה, בשכירות. רצינו להתרחק מכולם. לא רצינו להתעלם מהסביבה שאנחנו חיים בה, אז אמרנו נחיה לבד קצת, בשקט. היא ואני בראש קצת אחר".
''החיים במרכז לימדו אותי כמה דברים''
לאחר החתונה ושנות מגורים נוספות בשכירות, כשחנאן כבר הייתה בהריון עם בנם השני, החליטו כי הגיעה העת לבנות בית משלהם. בני הזוג שיתפו את אביו של אוסמה בהחלטתם, וזה הציע להם לבחור באחת משתי קרקעות שבבעלותו באום אל-פחם: אחת הקרובה מטרים ספורים מביתו, והשנייה באמצע מטע זיתים, מרחק של כ-500 מטרים.
הם בחרו בשנייה. "אום אל-פחם שונה מכפר קרע", מסבירה חנאן. "מבחינת מנהגים, אנשים, מנטליות – יש שוני. החיים בכפר קרע הם יותר אינדיבידואליים, עדיין יש עניין משפחתי, אבל באום אל-פחם זה יותר משמעותי. אני מניחה שבכפר קרע התחילו יותר מוקדם להשתחרר ממנהגי המשפחה, אז גררתי אותו לכיוון שלי, השפעתי עליו. הוא מודה לי על זה דווקא, שהתעקשתי להתרחק".
אוסמה: "יכול להיות שהחיים במרכז לימדו אותי כמה דברים".
חנאן: "בטוח, לא קצת".
בניגוד למקובל - האשה לא הגיעה לבית מוכן
הדרך שעברו עם הבית דומה לדרך שעברו כזוג – הפוך מהמקובל. "לדעתי יש יותר שלא מתנהלים כמונו", אומר אוסמה, "אבל אנחנו לא היחידים". חנאן ממשיכה: "את האדמה קיבלנו מאבא שלו, אבל את הבית בנינו יחד. יש לנו זוגות חברים שעשו אותה דרך, אפילו את האדמה קנו יחד, אבל אצל רובם האשה מגיעה לבית שהגבר בנה להם".
"זה לא רק זה", פוסק אוסמה, "זה שונה עוד מההתחלה. כשבאתי לאביה וביקשתי את ידה – תמצא אבא במגזר שיסכים לחתן אותך עם הבת שלו כשאין לך בית. עד היום זה ככה. לא עשיתי סטטיסטיקה, אבל לדעתי ב-90% מהמקרים זה לא ילך. בזה אנחנו שונים, החלטנו שנתחתן, נגור בשכירות, ולאט לאט נעשה את זה. לכן היה לנו זמן להחליט מה אנחנו רוצים בבית החדש, בעקבות הניסיון שלנו במגורים בשכירות. לדעתי זה היה מהלך טוב מאוד".
אחת מהשלכות הנורמה בה האשה מגיעה לבית מוכן לאחר חתונתה, היא חוסר מעורבות שלה בתהליך בנייתו ועיצובו. במקרה של הזוג אגבאריה, השניים היו יחד לאורך כל התהליך. "הכל עשינו ביחד, אפילו במימון", מגלה אוסמה. "אם אני שמתי שקל היא שמה אחד וחצי, אני מעריך את זה מאוד". המעצבת מינץ מוסיפה: "בניתם אותו יחד גם מבחינת הרצונות שלכם. אוסמה רצה קמין בסלון, חנאן רצתה פינת אוכל מרובעת. ההחלטות התקבלו יחד".
הבית מעוצב בקווים נקיים ועכשוויים, ללא אלמנטים דומיננטיים, לדבריהם, כמו שטיחים אוריינטליים או רהיטים כבדים. מתוך המחשבה הזו נבחרו צבעי אפור וכחול רגועים, שמופיעים בחלקים שונים של הבית.
עם הכניסה ברור מה הוביל את התכנון: מטע הזיתים שסביב הבית, והנוף הנשקף ממנו. "הנוף הוא לעמק", מצביע אוסמה. "ממול אתה רואה את עפולה, את נצרת עילית, את גדר ההפרדה וחלק מהשטחים. תאמין או לא, אבל בימים בהירים רואים את החרמון ואת טורבינות הרוח על הגלבוע, אם יש לך ראייה 6:6."
את הבנייה התחילו ב-2013, אך אחרי שנתיים של עבודה על השלד הם נאלצו לעצור ולחכות לכל האישורים של ועדת התכנון האזורית. הבנייה התחדשה רק בתחילת 2018, ואז החלו לחפש מעצבת. לעדי מינץ הגיעה חנאן דרך הפייסבוק, כששוטטה בקבוצות של עיצוב פנים. באחת מהן המליצו על מינץ, חנאן נכנסה לעמוד שלה, ראתה את עבודותיה ויצרה קשר.
''כבר בשיחת הטלפון הראשונה הייתה בינינו כימיה'', מספרת מינץ. ''בסביבה שלי הרימו גבות, אבל אני הלכתי עם הלב ונסעתי לאום אל פחם. נפגשנו בכניסה לעיר ונסענו יחד לבית שהיה בתהליכי בנייה, בתוך מטע זיתים על צלע הר, מול נוף עוצר נשימה. הוקסמתי. התהליך היה נעים וזורם. ריגש אותי לראות שבזמן שיש מורכבות כל כך גדולה במאקרו, במיקרו-קוסמוס יש שיתופי פעולה יפהפיים''.
שני חלקים בבית השונים באופיים מהנהוג במגזר היהודי הם המטבח והסלון, וליתר דיוק, שני המטבחים ושני הסלונים. "המטבח והסלון החיצוניים הם לאירוח", מסבירה חנאן. "ועוד מטבח וסלון הם יותר למשפחה, ליום יום. כשגרנו בטירה הבית היה 'אופן ספייס', ורק החדרים היו עם דלתות. אנחנו מבשלים כל הזמן בבית, ואני לא אוהבת שהריחות נכנסים לחדרים, אז החלטתי שיהיה מטבחון קטן לכל המטוגנים. אנחנו משתמשים בשניהם".
כשתהליך הבנייה התחדש, ובידיהם תוכניות המורות שקומת חדרי השינה תהיה מעל קומת החללים הציבוריים – הם החליטו להפוך אותן, והורידו את חדרי השינה למפלס הנמוך יותר דווקא. "בהתחלה רציתי שכל הבית יהיה בקומה אחת", משתפת חנאן, ואוסמה ממשיך: "אין פה הרבה בתים של קומה אחת, בגלל שאום אל-פחם בנויה על צלע הר, והשיפוע מחייב קומת עמודים. אחרי שנבנתה קומת העמודים ראינו שנוצר מרחב גדול שניתן להשתמש בו, ויחד עם החישוב של האדריכל, שאמר שכל קומה עולה סביב ה-400 אלף שקלים, החלטנו להוריד את החדרים לקומה התחתונה ולהוזיל מעט את העלויות. אז יצא הפוך: במקום לעלות למעלה לחדרים – יורדים למטה".
זה לא בית קונבנציונאלי בסביבה.
חנאן: "הוא שונה לגמרי מהבתים באזור. רוב הבתים מעוצבים בצורה עמוסה יותר, ולא בסגנון מודרני, שטרם נכנס מאוד למגזר. אולי אצל הצעירים תוכל לראות את המודרני יותר".
בתים רבים במגזר הערבי בנויים כך שדור ההמשך בונה ומשתכן מעל בית ההורים. שלל סיבות דוחפות להתנהלות הזו, ביניהן מחסור אקוטי בקרקעות פנויות לבנייה. המקרה של הזוג אגבאריה לא כזה, בזכות אביו של אוסמה, שבבעלותו הייתה קרקע פנויה לבנייה, אך זה אינו מקרה אופייני. "יש המון בתים באום אל-פחם של משפחות הגרות זו מעל זו", אומרת חנאן. יסודות ביתם נבנו כך שאפשר להוסיף לו קומה נוספת, התוכנית והאישור לה קיימים, אך אוסמה לא חושב שיהיה בכך צורך. "לא נראה לי שהילדים יבנו מעלינו, כי יש לנו מקום לבנות ליד הבית", הוא אומר. ''הייתי שמח אם בעתיד הם יהיו בסביבה, לאו דווקא ליד או מעל, אבל כל אחד בוחר את הדרך שלו".
"לי זה לא כזה משנה", עונה לו חנאן. "הייתי מעדיף ככה", ממשיך אוסמה, "אבל אם יגידו לי, 'אבא, תקשיב, אני רוצה לגור עם אשתי בחיפה' – זה החיים שלו ולא אגיד לו מה לעשות. בסוף, זה מה שעשיתי בעצמי".
למרות שבני הזוג אגבאריה גדלו במשפחות מרובות ילדים, הם בחרו להביא לעולם שניים (בני 5 ו-8), ועל אופציית הילד השלישי הם מקיימים דיון מזה תקופה ארוכה.
נתוני הילודה במגזר הערבי יורדים.
חנאן: "משפחה זה כיף, הרבה ילדים זה כיף, אבל עוד ילד זה עוד כסף. בכל מה שקשור לילדים לא מתקמצנים".
אוסמה: ''צריך להשקיע בילדים שלך. אני רואה את האחים שלי, שיש להם כמה ילדים, ואני רואה את הקשיים. לא שחסר להם משהו, כן? אבל זה בית ספר, וחוגים אחר הצהריים".
ולא באים אליכם בתלונות?
אוסמה: ''אמרנו את זה בהתחלה – אף אחד לא נכנס לנו לחיים''.
חנאן: ''אנחנו מחליטים''.
מי שיש לו - לא מוכר
חבריהם של בני הזוג עברו דרך קשה משלהם במטרה להשיג את בית חלומותיהם. "יש לנו זוג חברים שבנו את ביתם במקביל אלינו", מספרת חנאן, "אבל היו צריכים לקנות גם שטח. אדמה זה מצרך מאוד יקר בערים ערביות, בטח בשיכון חדש. זוג חברים נוסף שלנו מחפשים שטח ולא מוצא, כי לא נשארו כמעט אדמות למכירה. מי שיש לו לא מוכר. שומר לילדיו". "גם דירות למכירה אין פה עכשיו", מוסיף אוסמה, "לכן חלק קונים בפרויקטים החדשים בחריש, יש בודדים שעברו לחיפה או צפונה יותר".
יש כאלה שאולי היו רוצים להרחיק מהמשפחה, אך מצאו עצמם נדחקים לבנות מעל הוריהם?
אוסמה: ''יש חברים שזה הפתרון שהם מצאו, גם כי אין וגם כי זו אופציה זולה יותר''.
בדרכי לבית משפחת אגבאריה ניסיתי לספור כמה פעמים יצא לי להיכנס לתוך אום אל-פחם, והתשובה - מעט מאוד. מיקומה מרכזי מאוד: בין ערי צפון השרון לעמק יזרעאל, כביש 6 עובר בסמוך אליה וכביש 65 חוצה אותה. היא בנויה על הר, שנותן לה את יתרון הנוף והאוויר, ובחצי שעת נסיעה ניתן להגיע לחוף הים.
"יש לי הרבה חברים יהודים קרובים", מספר אוסמה. "בהתחלה, כשהייתי מזמין אותם אלי, הם היו אומרים 'מה פתאום'. כשהתחלתי לעבוד בבית החולים תל-השומר, חלק מהאנשים שאלו אותי איך אני עובר את המחסום כל יום! איזה מחסום תגידו? איפה אתם חיים? אום אל-פחם זה במדינה ולא בשטחים. מי לא עבר דרך צומת אום אל-פחם בדרך לצפון? כולם עוברים פה. מדהים שבמדינה הקטנה הזו לא יודעים את זה".
הזוג אגבאריה, וביתם כמוהם, הם דור חדש, מעודכן ומודרני במגזר הערבי. דור שבחר במנהגים שטובים לו והשאיר מאחור נורמות שפחות התאימו לו. "ברגע שעברנו לפה כאילו התחלנו חיים חדשים במקום שגדלתי בו", קובע אוסמה. "נכון, אנחנו שונים ומיוחדים בסביבה, אבל מכבדים את המקום. אנחנו לא מורדים", מסכמת חאנן. "הדור הקודם," ממשיך אוסמה, "ואני אומר את זה בלי להתבייש, הוא 180 מעלות מאתנו, אבל אנחנו חיים את החיים שלנו תוך שמירה על כבוד האחר וכיבוד אורח החיים של המשפחה. מנסים לבוא לכולם בטוב".
- אדריכלות: מיימון אבו עטא
- עיצוב פנים: עדי מינץ
- אמנות: גלריה ארטוש
- נגרות: עמר שריידי
- רהיטים: סקויה
--------------------------------------------------
לחצו על התמונה לווילה משפחתית במג'ד אל כרום:
