שלי רז (9), מהבלט הישראלי: "כשאני רוקדת אני מרגישה משוחררת"

היא רוקדת שעות ארוכות אבל רוצה יותר, אסור לה לרקוד על אצבעות אבל יש לה נעלי פוינט במגירה והיא לא מפחדת מעבודה קשה. הכירו את רז, הרקדנית הצעירה

גלי לויטה ליבוביץ

|

03.03.19 | 09:06

  (צילום: צביקה טישלר)
  (צילום: צביקה טישלר)
  (צילום: צביקה טישלר)
  (צילום: צביקה טישלר)
"היה לי היום יום משמח. הגענו לשיעור ואז המורה אמרה שהיא תעשה בחינה ותסדר אותנו לשיעור פתוח, שבו אנחנו מציגות את כל מה שלמדנו. היא הקריאה שמות וישר בלי התלבטות אמרה: 'שלי באמצע'. זה היה נחמד ומעודד לדעת שאחרי כל ההערות, שלפעמים גרמו לי לבכות וכל ההעברות מקום, היא בחרה בי לרקוד במרכז, מול כולם".

 

המשפחה שלי

-----------

אני: שלי רז, בן 9, בכיתה ד', מתל אביב.

 

אמא: אולי (40), האמא הכי טובה בעולם, עובדת כמנהלת שיווק.

 

אבא: עודד (42), האבא הכי טוב בעולם, במאי.

 

אחים ואחיות: נטע (3) ועומרי (7). אני הבכורה, זה מאוד אחראי וכיף. נטע ילדה מוכשרת. אני אוהבת אותה והיא מאוד חכמה. גם עומרי מאוד חכם ויצירתי. הוא תמיד מפתיע אותנו ועושה הכל בדרך מקורית ובצורה מיוחדת.

 

משמעות השם שלי: אמא שלי אמרה: 'שלי שלי'.

 

ארוחה משפחתית: לפעמים אנחנו אוכלים כולם יחד ולפעמים רק אבא או אמא וסבתא, מדברים ומשוחחים.

 

המטלות שלי בבית: לסדר את החדר כל בוקר וכל ערב לפני שאני הולכת לישון. יש פעמים שאני צריכה לשמור על האחים שלי. אם הם מתעצבנים זה לא כיף ואם הם במצב רוח טוב, אפשר לעשות דברים יחד וזה ממש כיף.

 

הילדוּת של אמא ואבא: אבא ואמא הכירו בצופים והם חברים מאז. הם היו בבתי ספר שונים והמשיכו יחד בצבא. אמא מספרת לי שפעם לא היו הרבה כבישים. הכביש הראשי שאנחנו באים לסבא וסבתא לא היה ולבית הספר היו הולכים דרך השדות.

 


 

הבלט ואני: התחלתי לרקוד בגיל 4. לבלט הישראלי הצטרפתי בכיתה א'. רציתי לרקוד יותר מקצועי, ממש התחברתי לתחום של הבלט. הלכתי לשיעור ניסיון ונהניתי. במבחן המורה, הסתכלה איך אני רוקדת ומשתלבת בקבוצה וכך גם התקדמתי. התחלתי ברמה 2 ועכשיו אני כבר ברמה 4. אני רוקדת פעמיים בשבוע, כל פעם שלוש שעות חוץ מאימונים וקורסים. אני רוצה לרקוד יותר. בשנה שעברה השתתפתי בקורס פסח עם בנות גדולות, בנות 10-12. רציתי ללמוד דברים שלא ידעתי ולהשתפר.

 

הריקוד ואני: כשאני רוקדת אני מרגישה משוחררת. זה עושה לי טוב. אני רוקדת קלאסי-רגוע ועם נעלי בלט. בשנה הבאה אעלה על פוינט. אני מאוד מתרגשת לרקוד על האצבעות. אני גם רוקדת רפטואר - דומה לקלאסי רק יותר פתוח וגם ריקוד אופי – בכל שיעור אנחנו לומדות ריקוד ממקום אחר, ממדינה מסוימת ובהתאם לכך הריקוד.

 

הופעות: במהלך השנה יש שיעורים פתוחים וכל סוף שנה יש אירוע גדול, בו משתתפים גם רקדנים מהלהקה. בכל שנה המופע קשור לנושא אחר, כמו לדוגמא:
מפצח האגוזים. אני מאוד רוצה להיות בלהקה. ברמה שלי כבר מכינים אותנו ללהקה. אני מגיעה כמעט לכל המופעים של הלהקה, בדרך כלל עם כל המשפחה, חוץ מנטע, שעוד מעט גם תצטרף אלינו. זה מאוד מרשים. לפעמים אני גם הולכת לצפות בחזרות. כשאני רואה את ההופעות זה עושה לי חשק לרקוד. אני רואה את עצמי על הבמה ומנסה ללמוד מהרקדנים ולתת לעצמי טיפים. אני משווה את הריקוד שלהם למה שאנחנו עושות בשיעורים ובודקת את התנועות בכל הגוף, מה הם עושים נכון ומה אני צריכה לתקן אצלי.

 

להיות רקדנית: רקדן צריך משמעת, ריכוז ורצון להתאמן גם בהפסקות. בחרתי בבלט הישראלי כי זה מאוד מקצועי. מגיעים כל הזמן גם מורים מחו"ל ומאוד מקפידים. לפעמים זה קצת קשוח ויש תרגילים קשים, אבל המורות גם מאוד נחמדות וגם החברות עוזרות. אני מאוד נהנית למרות שמזיעים. זה שווה את כל ההשקעה. ענת המנהלת של בית הספר לבלט נחמדה ואכפתית ומעודדת את כל מי שבמצב רוח לא טוב.

 


 

הבית שלי

-----------

הישוב: תל אביב - עיר נחמדה, יש בה הרבה מופעים, ים, הרבה אנשים ורעש.

 

הבית: אני גרה בקומה ראשונה מתוך חמש, בבניין. הבית שלנו מזמין. המקום שאנחנו הכי אוהבים להיות בו הוא סלון וגם מסביב לשולחן האוכל הגדול.

 

החדר: אני אוהבת את החדר שלי. אני בחדר לבד וזה כיף ולא כיף. כשהאחים שלי עושים רעש ואני רוצה זמן לעצמי ושקט אז זה כיף. מצד שני, כשהאחים שלי באותו חדר, יש להם עם מי להתעסק ואני לבד. יש לי בחדר מגירה שבה אני שומרת את נעלי הפוינט. המורה שלי נתנה לי נעלי פוינט וכשאגדל קצת – אוכל לרקוד איתן.

 


 

בית הספר שלי

------------------

 

אהבת ציון, תל אביב.

 

מה מיוחד בביה"ס שלי? יש שם צוות מדהים שמלווה אותי ארבע שנים והרבה מורים נחמדים וטובים. יש לנו חצר מאוד גדולה שמקיפה את כל בית הספר, חורשה וגן ירק – מקום שיש בו אדמה עם ערוגות, שאנחנו התלמידים יצרנו. אנחנו מקפידים לטפח את האדמה ולשתול דברים כמו תותים ועשבי תיבול. לפעמים אנחנו גם לוקחים הביתה. בחלק השני של הגינה התחלנו לבנות אוהל טיפי.

 

המקצוע שאני הכי אוהבת: כל המקצועות.

 

המורה האהובה עלי: המחנכת שלי, מירב, שמלמדת הרבה מקצועות - שפה, מדעים, חשבון. היא לא מורה רגילה, היא מורה מדהימה, מיוחדת ומצחיקה. היא מעבירה את התכנים בצורה מעניינת. במדעים – אנחנו יוצאים לחצר לחקור, לגעת ולחוש. בחשבון והנדסה, היא מביאה מצגות ופעילויות נחמדות וגם סרטונים וכרטיסיות. זה נחמד ללמוד ככה.

 

מה הכי חשוב שיהיה במורים? שיעבירו את התוכן שהם צריכים להעביר בדרך נכונה – שלא ילמדו כל הזמן רק בחוברת או בספר או טונות של עמודים ומבחנים, אלא בצורה אחרת ומיוחדת.

 

אוהבת ללמוד? כן.

 

איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? שהכיתות יהיו בחוץ. בשנה שעברה עשו פרויקט שבו למדנו שיעור שלם בחצר, ישבנו על מחצלות. זה הרבה יותר כיף - ספר ומחברת בחיק הטבע. בשיעור מדעים לקחנו זכוכית מגדלת וחקרנו אבנים וגם עשינו תצפיות על ציפורים.

 

שיעורי בית: אני בסדר עם שיעורי בית, לפעמים נותנים בדרך מוגזמת, אבל אני משתדלת לעשות את הכל. את הרוב אני מסיימת בכיתה.

 


 

הזמן הפרטי שלי

-------------------

אחר הצהרים: אני מנגנת על הפסנתר, קוראת, שרה, לומדת, מבלה עם חברים והולכת לצופים.

 

הכי אוהבת לעשות בעולם: לקרוא וללמוד.

 

מאכל אהוב: איטלקי ומרוקאי, אבל בעיקר איטלקי.

 

טלוויזיה: לפעמים כן. אני אוהבת את הסדרה בייבי בוס.

 

מחשב: לא מתחברת למחשב. רק לוויקיפדיה, כשאני מחפשת מידע או משימות באופק.

 

הכי אוהבת לעשות עם אמא: לדבר, אנחנו מדברות הרבה, על הכל. בצהרים על איך היה לי בבית הספר ובערב איך היה לי היום. אני אוהבת לשאול את אמא שאלות.

 

הכי אוהבת לעשות עם אבא: ללכת לפארק, לעשות אומגות ולטייל עם האופניים.

 

הכי אוהבת לעשות עם האחים: כשאנחנו לא רבים, אני אוהבת לשחק איתם, לצייר, לקרוא להם וללמד אותם משחקים חדשים ומעניינים.

 

הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים: גם וגם. צריכים לחנך אותנו כמו שצריך, אבל אם הורה כל הזמן קשוח ולא נחמד, אז זה לא יעבוד לו.

 


  

החלום שלי: להיות מדענית וחוקרת ולהמציא המצאות גדולות.

 

כוח העל שהייתי רוצה שיהיה לי: ידע זה כוח וכוח זה ידע.

 

כשאהיה גדולה: אני רוצה להיות מדענית וחוקרת. עד גיל 25 אני ארקוד ואשיר ואקרא.

 

מתי כועסים עלי? כשאני עושה משהו לא בסדר.

 

הרגע הכי כיפי שהיה לי: יש לי הרבה זיכרונות נעימים מקיבוץ עין גדי ומטיולים בקיבוצים. לאבא שלי יש הרבה חברים שגרים בקיבוץ. יש שם הרבה חיות והרבה טבע ואנחנו מכירים כל פינה וכיף לנו להיות שם ולהשתעשע. כל קיבוץ הוא שונה. זה לא כמו תל אביב ולבקר שם זו חוויה נחמדה.

 

חוגים: בלט קלאסי, פסנתר, מקהלה, לימודי תיאוריה של המוזיקה, תולדות המוזיקה ואקורדים וצופים.

 

הייתי רוצה לחיות ב: ירושלים עם הסבים והסבתות שלי. אני מאוד מתחברת לירושלים ואוהבת אותה מאוד. יש שם מלא מוזיאונים ובריכות.

 

לגדול או להישאר ילד לנצח? עדיף לגדול. כשאנחנו גדלים אנחנו מתפתחים ולומדים דברים שילדים לא מבינים, גם אם תנסי להסביר להם.

 

ההמלצה שלי לספר: בעיה, קראתי המון ספרים. כראמל - ספר על חייו של חתול - משעשע מאוד, מצחיק, מותח ויש שם גם אקשן. אין תמונות, אבל ככה מפעילים את הדמיון. כל ספר שאני קוראת אני אוהבת.

 

טקס שינה: כל יום תלוי במשימות שלי, במה שיש לי לעשות: לפעמים אני קוראת לבד סיפור או מתכוננת למבחן, מכינה שיעורי בית שלא הספקתי. לגבי המקלחת, זה תלוי אם האחים שלי הספיקו או שהם במיטות.

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד