האיש שראה בעיצוב ''שעשוע רציני'': בעקבות מותו של אלסנדרו מנדיני

הוא היה מגדולי המעצבים האיטלקים, שמרד במעשיות המודרניסטית והאמין שגם חפצי יומיום צריכים לשמח את הלב. השנה, בגיל 87, עוד זכה בפרס על מטבח חדשני שעיצב

סיגל נמיר

|

04.03.19 | 08:51

אחת מעבודות העיצוב האיקוניות של מנדיני היא כורסת proust, שעיצב ב-1978: ''שעשוע רציני'', כהגדרתו, בהשראת זרם האמנות הפוינטליסטי. ''לכיסא הזה אין שום שימוש'', אמר. ''אם כל נקודה היא טובה, כל החפץ טוב. אותו הדבר קורה בחברה: אם כל אדם הוא טוב, כל החברה טובה'' (ביזאצה, באדיבות HeziBank)
אחת מעבודות העיצוב האיקוניות של מנדיני היא כורסת proust, שעיצב ב-1978: ''שעשוע רציני'', כהגדרתו, בהשראת זרם האמנות הפוינטליסטי. ''לכיסא הזה אין שום שימוש'', אמר. ''אם כל נקודה היא טובה, כל החפץ טוב. אותו הדבר קורה בחברה: אם כל אדם הוא טוב, כל החברה טובה'' (ביזאצה, באדיבות HeziBank)
עבודותיו לחברת הפסיפס ''ביזאצה'', שהוצגו במילאנו 2011. מנדיני היה ממובילי קבוצת העיצוב הרדיקלי ''אלכימיה'', שמרדה במודרניזם על קוויו הנקיים, צבעיו המאופקים והשימושיות שבסיס מהותו. הם רתמו למחאתם את הצבעוניות העזה, הקיטש, הא-סימטריה והאירוניה (ביזאצה, באדיבות HeziBank)
עבודותיו לחברת הפסיפס ''ביזאצה'', שהוצגו במילאנו 2011. מנדיני היה ממובילי קבוצת העיצוב הרדיקלי ''אלכימיה'', שמרדה במודרניזם על קוויו הנקיים, צבעיו המאופקים והשימושיות שבסיס מהותו. הם רתמו למחאתם את הצבעוניות העזה, הקיטש, הא-סימטריה והאירוניה (ביזאצה, באדיבות HeziBank)
מוזיאון כרונינגן בהולנד. עוד פרויקטים שתכנן מנדיני הם תחנת הרכבת של רומא, מפעל ''אלסי'' ומוזיאון החברה, מגדל פרדיסו בהירושימה ושלוחת מוזיאון הטריאנלה בקוריאה (צילום: Wutsje / Wikimedia Commons / CC BY-SA 3.0)
מוזיאון כרונינגן בהולנד. עוד פרויקטים שתכנן מנדיני הם תחנת הרכבת של רומא, מפעל ''אלסי'' ומוזיאון החברה, מגדל פרדיסו בהירושימה ושלוחת מוזיאון הטריאנלה בקוריאה (צילום: Wutsje / Wikimedia Commons / CC BY-SA 3.0)
סדרת שרפרפי הפלסטיק שעיצב ל''קרטל'' והוצגה במילאנו 2015. הם נוצרו בהשראת שרפרפי קרמיקה סיניים מסורתיים, אך עשויים פלסטיק, עם תבליט פופי ברוח האמן רוי ליכטנשטיין, שאת יצירותיו מנדיני אהב (צילום: באדיבות הביטאט)
סדרת שרפרפי הפלסטיק שעיצב ל''קרטל'' והוצגה במילאנו 2015. הם נוצרו בהשראת שרפרפי קרמיקה סיניים מסורתיים, אך עשויים פלסטיק, עם תבליט פופי ברוח האמן רוי ליכטנשטיין, שאת יצירותיו מנדיני אהב (צילום: באדיבות הביטאט)
''היום הכל פרגמטי, ריאליסטי, טכנולוגי'', אמר בראיון לעורך dezeen. ''היום אין יותר אידאולוגיה. העולם מאוד מבולבל, ומאוד אלים''
''היום הכל פרגמטי, ריאליסטי, טכנולוגי'', אמר בראיון לעורך dezeen. ''היום אין יותר אידאולוגיה. העולם מאוד מבולבל, ומאוד אלים''

החודש, בן 87, מת אלסנדרו מנדיני, מגדולי המעצבים האיטלקים, שהיה דמות-מפתח בתנועת העיצוב הרדיקלי שצמחה באיטליה וטלטלה את עולם העיצוב, ומי שהשפיע על דורות של מעצבים.

 

אדריכל, מעצב, אמן ותיאורטיקן פורץ דרך, מנדיני חדור האנרגיה לא הפסיק לעבוד עד ימיו האחרונים. הוא מהיוצרים הפוסט-מודרנים הבולטים, שחיבר מניפסטים, כתב מאמרים וספרים אודות עיצוב ואצר תערוכות; תכנן פרויקטים גדולים (כגון מוזיאון כרונינגן בהולנד, תחנת הרכבת של רומא, המפעל והמוזיאון של "אלסי" באומגה, מגדל פרדיסו בהירושימה ושלוחת מוזיאון הטריאנלה בקוריאה); היה מעורב בפרויקטי התחדשות עירונית ותכנון עירוני, עסק בעיצוב פנים ועיצוב גרפי, עיצב עשרות רהיטים ומוצרים (חלקם נמצאים באוספים מוזיאליים, כמו אלה של מומה בניו-יורק ומוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון); ויעץ לחברות מסחריות ברחבי העולם.

 

 

מ-1970 ערך את מגזין העיצוב הוותיק Casabella, למשך שש שנים. שנה מאוחר יותר יסד את Modo, מגזין שניהל וערך עד 1988, ובמקביל – בין השנים1979-1985 ומאוחר יותר ב-2010-2011 - ערך את מגזין העיצוב והאדריכלות הנודע ''דומוס'' (ג'ו פונטי הוא שביקש ממנו לקחת את המשימה על עצמו).

 

מנדיני לימד מעט מאוד, אבל היה שותף להקמת אקדמיית דומוס במילאנו – מבתי הספר המובילים ללימודי מאסטר בעיצוב. הוא זכה בתארי כבוד ממוסדות אקדמיים ברחבי העולם, ביניהם גם בצלאל, ובפרסים רבים. בשנה החולפת עוד הספיק לזכות בפרס הסלונה דל מובילה על 01AM, המטבח הקומפקטי לדירות קטנות שעיצב הסטודיו שלו, ''אטלייה מנדיני'', לחברת המטבחים היפנית Sanwa.

 

בתוך הארון הקומפקטי והססגוני יש מטבח שלם. דפדפו: 

 

 

הוא ואחותו התאומה נולדו ב-1931 באיטליה הפשיסטית, תחת שלטון מוסוליני. הם גדלו במילאנו במשפחה מבוססת, מוקפים באוסף המשפחתי של אמנות איטלקית בת זמנם. מנדיני אהב לקרוא מילדות, ועולמות הספרות והאמנות היו כר נרחב להשראות בהמשך דרכו. בשנת 59, כשהוא בן 28, סיים את לימודי האדריכלות בפוליטכניקו של מילאנו.

 

בשנים הראשונות עבד במשרד האדריכלות Nizzoli, אחד הנודעים באותה עת. בהמשך הצטרף למשרד אחיו פרנצ'סקו, הצעיר ממנו בשמונה שנים, שסיים אף הוא לימודי אדריכלות. רק בשנת 89, כשמאחוריהם ניסיון רב ושמם הולך לפניהם, שילבו האחים מנדיני כוחות ופתחו סטודיו משלהם.

 

קודם לכן, ב-1976, נמנה מנדיני עם חברי קבוצת אלכימיה, אחת מקבוצות העיצוב הרדיקלי, שבין חבריה היו גם אטורה סוטסאס, מיקלה דה לוקי, פאולה נאבונה ואנדראה ברנצי. את שמו קיבל זרם העיצוב החדש שצמח באיטליה בין שנות ה-60 לשנות ה-80, משום שמעצביו קראו תיגר על כמה מעקרונותיו המרכזיים, הנוקשים להשקפתם, של העיצוב המודרניסטי, ששמר על דומיננטיות לאורך שנים.

 

 

הרדיקליסטים מרדו בקווים הנקיים, בצבעוניות המדודה והמאופקת, בהאדרת השימושיות וההתאמה לייצור המוני, תוך התרחקות מכל קישוטיות. הם מאסו בטעם הטוב והמהוגן ורתמו למחאתם את הצבעוניות העזה, הקיטש, הא-סימטריה והאירוניה. הם ביקשו לפרוץ כל מסגרת סגנונית מחייבת, והאמינו בחופש להתבטא בפואטיות, גם כשמדובר בתרבות חזותית ובעיצוב חפצים.

 

הערך המרכזי בעיצוב, האמין מנדיני, הוא לא הכפפת העולם החומרי שמסביבנו לתועלת שימושית, אלא הטענתו בתוכן רגשי, אפילו רוחני, בעזרת עיטורים דקורטיביים, משחקיות, שנינות ושעשוע. "שעשוע רציני", הוא הבהיר למרקוס פיירס ב-2015 בראיון ל-Dezeen, כשסיפר על לידתו של כיסא פרוסט, אחת מעבודות העיצוב האיקוניות של המאה ה-20.

 

קיבל עשרות גרסאות ומחוות. כיסא ''פרוסט'' (צילום: AP)
    קיבל עשרות גרסאות ומחוות. כיסא ''פרוסט''(צילום: AP)

     

    כיסא פרוסט (1978) הוא כורסה בסגנון הבארוק, שעליה צייר מנדיני במכחול משטחי נקודות, בהשראת פול סיניאק והזרם הפוינטליסטי (סגנון ציור שהתפתח בהמשך לאימפרסיוניזם בצרפת בסוף המאה ה-19). באותה תקופה הוא כתב באחד ממאמריו: "אני ממציא ומעתיק כאחד, כי בעולם העצום של סחורות, כל מה שאוכל להעלות בדמיוני כבר קיים. מה שחשוב הוא שהזיוף שלי מקורי".

     

    ל- Dezeen סיפר שרצה ליצור חפץ חידתי. "לא ציור, לא עיצוב תעשייתי, לא פסל. משהו שמערבב בין כל אלה... זה היה תרגיל אינטלקטואלי, משום שהכיסא הזה מאוד יקר, ואין לו שום שימוש. הוא רק לשעשוע. אבל הפוינטליזם הוא תיאוריה ממשית. כי אם כל נקודה היא טובה, כל החפץ טוב. אותו הדבר קורה בחברה: אם כל אדם הוא טוב, כל החברה טובה".

     

    סקיצות לשרפרפים שעיצב עבור ''קרטל'' (צילום: באדיבות הביטאט)
      סקיצות לשרפרפים שעיצב עבור ''קרטל''(צילום: באדיבות הביטאט)

       

      חיבור דומה עשה שנים מאוחר יותר בשיתוף הפעולה הראשון שלו עם חברת ''קרטל''. במילאנו 2015 הציג שרפרפים עשויים פלסטיק, שיצר בהשראת שרפרפי קרמיקה סיניים מסורתיים. את תבליט דוגמת פני השטח שלהם עיצב בהשראת אמן הפופ רוי ליכטנשטיין, שאת עבודתו מנדיני אהב.

       

      כך הסביר ביריד (והוא בן  83): 

      וכך הציג ב-2011 את התערוכה שיצר במילאנו לחברת הפסיפס האיטלקית ''ביזאצה'':

       

       

      בשנות ה-70 – שנות העצמאות המקצועית הראשונות של מנדיני (על אף שהיה כבר בן 40 בתחילתן) – רבים מעיצוביו היו עבודות אמנותיות, סמליות, פרפורמטיביות, שאותן יצר בעצמו. רק בהמשך הדרך חבר לתעשייה היצרנית, כשהוא מצליח לשלב בין אמונותיו כיוצר לבין צרכי השוק.

       

      שיתוף הפעולה עם אלסי הוא דוגמה מצוינת לחיבור כזה. העניין המשותף של מנדיני ואלברטו אלסי במחקר, בחדשנות ובפריצת גבולות, הוביל ללידתם של פרויקטים ניסיוניים כמו Tea And Coffe Piazza, ב-1980. הוא הזמין 11 אדריכלים, ביניהם מייקל גרייבס, ריצ'רד מאייר ומנדיני עצמו, לעצב סט של כלי תה או קפה כסביבה אדריכלית זעירה.

       

      בעבודה על הפרויקט של ''אלסי'', 1980:

       

       

      מנדיני גרס שכשם שמשחק הוא הדרך הראשונה שבה אנחנו לומדים להכיר את העולם, והצעצוע משמש לילד אובייקט לניסוי ולמידה, ביטוי אישי וסיפוק צרכים רגשיים, כך גם בעולם המבוגרים אנחנו נקשרים לחפצים שסביבנו, ושמחים כשהם מבטאים משהו מאתנו.

       

      ''משפחת דיאבולטי'', שעיצב לחברת ''קפליני''
        ''משפחת דיאבולטי'', שעיצב לחברת ''קפליני''

         

        שולחן שעיצב לחברת A Lot of Brasil
          שולחן שעיצב לחברת A Lot of Brasil

           

          הספה שעיצב לה ב-2015
            הספה שעיצב לה ב-2015

             

            וחנות הדגל של החברה, בסאו פאולו
              וחנות הדגל של החברה, בסאו פאולו

               

              רהיטים כדרך לביטוי אישי (גם של הצרכן) (צילום: באדיבות הביטאט)
                רהיטים כדרך לביטוי אישי (גם של הצרכן)(צילום: באדיבות הביטאט)

                 

                סביב ההבנה הזו, שגם חפצי יומיום שגרתיים יכולים להפיץ סביבם שמחה, להעלות חיוך ולעורר אמפתיה, נולדו בין היתר סדרת פותחני הבקבוקים .Anna G, והפרויקט Form Follows Fiction, שהניב סדרת מוצרים פואטית וחדשנית לזמנה (1993) בשיתוף פעולה בין מנדיני כמנהל אמנותי, אלסי, ומעצבים שונים, ביניהם סטפנו ג'ובנוני.

                  

                 

                מאז הגבולות נפתחו והתרחבו, וטכנולוגיות חדשות הומצאו. מנדיני, חד ועדכני, נותר נאמן לעיפרון. עבודת המחשב הייתה מלאכתו, בין היתר, של צוות האטלייה, שמנה כ-20 מעצבים מתחומי עיצוב שונים. לדומיטילה דרדי – היסטוריונית של אמנות ואדריכלות, אוצרת ומרצה לעיצוב – אמר מנדיני, בראיון למגזין המילנזי Klat, כשהתייחס לאחדים מרעיונותיו משנות ה-70, כי בהשוואה לעולם הריאליסטי היום, הימים ההם היו "רגע של אוטופיה. וכשאומרים אוטופיה, הכוונה לחיפוש אחר משהו שנמצא ולו מרחק קטן מעבר לאפשרויות שלנו, להישג ידנו. היום רגעים כאלה קורים לעתים נדירות, משום שהכל פרגמטי, ריאליסטי, טכנולוגי. אין חזון". למרקוס פיירס הוא אמר: "היום אין יותר אידאולוגיה. העולם מאוד מבולבל, ומאוד אלים".

                 

                איך הופכים קנקני קפה ותה לרבי מכר עולמיים? לחצו על התמונה:

                 

                מיטב האדריכלים למען התה. לחצו לכתבה המלאה (צילום: Santi Caleca)
                מיטב האדריכלים למען התה. לחצו לכתבה המלאה (צילום: Santi Caleca)

                 

                 

                 
                הצג:
                אזהרה:
                פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד