כשמורן ואלון אוסט יושבים בסלון דירתם, בעוד בנם התינוק יונתן ישן בחדר הסמוך, קשה למתבונן מהצד לדמיין מה עבר עליהם בשלוש השנים האחרונות. הם נראים כמו עוד זוג צעיר שמתמודד עם הורות טרייה ומסיים את היום מול מהדורת החדשות. מורן מרגיעה את הכלבים מיה ובייליס, שנרגשים למראה האורחת, ניגשת למדף ומתגאה בתמונה משפחתית שהיא הדפיסה על בלוק עץ. יונתן המתוק, בחולצת ביטלס, מגלם הבטחה, תקווה ועתיד.
האזינו לכתבה המלאה (הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת)
בתקופה שבה השניים נאבקו יחד בסרטן השד שבו לקתה מורן, אף אחד מהם לא האמין שיגיעו לרגע הזה. "המטרה שלנו הייתה קודם כל שמורן תשרוד", אומר אלון. "אם היית אומרת לנו באותה נקודה שנהיה נשואים עם ילד הייתי אומר לך שהתחרפנת. זה נראָה בלתי אפשרי לגמרי".
הסיפור של מורן (35) ואלון (34) הוא לא עוד תסריט על זוג שמתגייס יחד למלחמת הישרדות. כשמורן גילתה את דבר מחלתה, היא ואלון הכירו בסך הכל חודשיים. למרות ההיכרות הקצרה ולמרות שאיש לא ציפה ממנו לכך – אלון החליט להישאר. היום, כשהם מחבקים את יונתן, ההחלטה הזו נראית כמו הדבר הכי הגיוני בעולם. אבל לאורך הדרך שלא תיאמן שעברו, היו רגעים רבים שבהם הם כלל לא האמינו שהאהבה שלהם תשרוד.
מה פתאום היא חולה?
הם הכירו לפני שלוש שנים וחצי, באתר היכרויות. הדייט הראשון שלהם היה בגלידרייה בשכונת פלורנטין בתל־אביב, אבל שניהם הגיעו אליו בלי ציפיות. "בתקופה ההיא כבר נמאס לי מדייטים", מספר אלון, עורך דין במקצועו. "הייתי יוצא עם מישהי חודש־חודשיים וזהו. לא הצלחתי לפתח רגש, והשלמתי עם זה שזה גם לא יקרה". מורן מזדהה: "חיפשתי את המישהו הזה שיעשה לי משהו בלב, והיה לי קשה מאוד למצוא את האחד. אלון איחר לדייט ב־45 דקות, וכבר רציתי לחזור הביתה. מזל שהיו שם חברים שלי ששכנעו אותי לחכות ולתת לו צ'אנס".
כשאלון סוף־סוף הגיע, השניים ישבו על ספסל בגינה בשכונה, "ודיברנו במשך שעות. לימים, הצטלמנו על אותו ספסל בצילומי החתונה שלנו". בדייט השני הוא כבר הזמין אותה להורים שלו ("היא קצת נלחצה מזה"). הם המשיכו להיפגש, ובשלב מסוים גילו תגלית מרעישה: האקסית שלו והאקס שלה הם בני זוג. "היום הם נשואים פלוס שניים. נתקלנו בהם לאחרונה באירוע", הוא מעדכן. מורן: "כשכתבתי על זה בפייסבוק, מישהי הגיבה שקופידון התבלבל בחצים ואז תיקן את עצמו. אבל זה בכלל לא הסיפור, הסיפור שלנו הרבה יותר מעניין מזה". הו, כמה שהיא צודקת.
המפץ הגדול של חייה קרה אחרי חודש של היכרות. "יום אחד התקלחתי והרגשתי גוש בשד", היא מספרת. "חשבתי שזה בגלל המחזור, אבל הוא לא עבר. קבעתי תור לכירורג שד, ובמקביל התחלתי להתרחק מאלון. ביום ההולדת שלו הוא הזמין אותי לצאת לבלות עם החברים שלו, ופשוט לא היה לי מצב רוח לזה. שיתפתי אותו שאני מרגישה שמשהו לא בסדר אצלי ושאני צריכה ספייס".
אלון: "גם נפרדים ממני ביום ההולדת שלי וגם מספרים דבר כזה? זה ממש הדאיג אותי. ביקשתי שתעדכן אותי מה קורה".
מורן: "חודש לא דיברנו. בזמן הזה עשיתי ממוגרפיה ואולטרסאונד, ונאמר לי שיש סיכוי של 50 אחוז שזה סרטן, ושצריך לעשות ביופסיה לגוש כדי לקבל אבחנה סופית. שלחתי לאלון הודעת עדכון והוא ביקש שניפגש. ישבנו בבית קפה, דיברנו, והוא אמר שהוא רוצה לבוא איתי לביופסיה".
אלון, מדובר בבחורה שיצאת איתה תקופה קצרצרה. למה רצית להגיע איתה לפרוצדורה הרפואית הזו?
"זו ההחלטה הכי אימפולסיבית שלקחתי בחיים. הבנתי שיש מצב שאני הולך להיכנס לסחרור שהוא לא בתוכניות של אף אחד, ולמה לי הבלגן הזה? אבל כבר הייתי בתוך זה ורציתי אותה עוד יותר, למרות שבקושי הכרתי אותה. היה שלב של התלבטות. אמרתי לעצמי, מה פתאום היא חולה? זה ממש לא מתאים עכשיו, זה לא יכול להיות. בימי ההמתנה לתוצאות צברתי מידע, נכנסתי לגוגל והתחלתי לשלוט במושגים, כדי להכין את עצמי. כשהרופא הזמין אותה אליו, הבנתי את המשמעות של זה - כי אם הכל בסדר הרי היו מתקשרים. היא עדיין הייתה בהכחשה".
בפגישה עם הרופא קיבלה מורן את הבשורה הקשה לעיכול: היא חולה בסרטן השד וצריכה לעבור ניתוח וטיפולים כימותרפיים. "הרגשתי כאילו אני צפה מעל כל האינפורמציה", היא מספרת.
אלון: "זו הייתה סיטואציה סופר־קשה. בשלב הזה כבר קיבלתי על עצמי את ההחלטה שאני שם ושאני לא יוצא מזה". אבל מורן חשבה אחרת: יום לאחר שנודע לה שהיא חולה, היא הודיעה לו שהם נפרדים. "שאלתי את עצמי, למה הוא צריך את זה? אנחנו יוצאים בקושי חודשיים - שימצא לעצמו מישהי שלא עוברת את כל הדברים האלה. אני זוכרת שהייתי באוטובוס, סימסתי לו והסברתי שאני נפרדת ממנו למענו. הוא כתב: 'אין לי מה להגיד חוץ מזה שאני אוהב אותך'".
אלון: "הרגשתי צורך לדאוג לה, אפילו שלא ממש הכרתי אותה. אם זה היה אדם אחר, הייתי שואל מה גורם לו לעשות כזה דבר. למה להכניס את הראש שלו עמוק יותר לתוך הבעיה? אבל היה לי דחף בלתי נשלט לדעת שהיא בסדר".
מורן: "ברגע שהוא ביקש להיות בפנים, אפשרתי לו להיות בפנים".
עשינו קרחת יחד
לפני תחילת הטיפולים מורן החליטה לגלח את שערה – ואלון גילח את שערו יחד איתה. "בחיים לא עשיתי קרחת לפני כן, אבל היה לי חשוב להביע הזדהות", הוא מספר. "הטיפולים של מורן נמשכו שמונה חודשים, ולאחר מכן היא עברה ניתוח כריתה חלקית של בלוטות הלימפה. אחרי הניתוח הייתה עוד חצי שנה של אשפוזים, התעלפויות, סחרחורות וכאבים בלתי פוסקים. לאורך כל התקופה היא הייתה עשירית בן אדם ושכבה במיטה ימים שלמים בלי יכולת לקום לשתות כוס מים. הייתי צריך לחזק אותה, לתמוך בה ולגרום לה להאמין שיהיה בסדר. המשפחה שלה הייתה באפיסת כוחות. המשפחה שלי נכנסה לתמונה, כולנו רצינו שהסיוט הזה יעבור".מורן: "אחרי הניתוח שעברתי, הרופאה אמרה לי שייתכן שאצטרך לעבור סבב נוסף של כימותרפיה. הרגשתי שאני מתעלפת, ומיד אחר כך איבדתי את היכולת לדבר למשך יומיים. במסמכים הרפואיים זה הוגדר כשבץ קטן".
אלון: "היא כתבה לי שהיא מאבדת את היכולת לדבר, כתבתי לה: 'את בהתקף חרדה' והיא כתבה לי: 'בוא מהר'. תביני, זאת הייתה המציאות היומיומית שלנו".
היה מישהו שהמליץ לך לחתוך את הקשר הזה, לאחל לה בריאות ולברוח?
"כמובן. היו כאלה שאמרו לי שייקח שנה וחצי־שנתיים עד שהיא תחזור לעצמה. עניתי להם: 'אוקיי, אז נחכה שנה וחצי־שנתיים'. לא יודע איך להסביר את זה. הרגשתי שאני לא יכול לצאת מהסיפור הזה עד שאדע שהיא בסדר, גם אם לא נישאר יחד, מה שרוב הזמן חשבנו שיקרה".
סליחה?
מורן: "זה נכון. אף אחד מאיתנו לא האמין שנישאר יחד. אי־אפשר לנהל מערכת יחסים בזמן מחלה, בכל מה שקשור לאינטימיות. חוץ מזה, לא יכולתי להכיל אותו בכלל. היה לי קשה להראות לו אהבה. גם אם רציתי, לא יכולתי. לא הייתי אני, והוא היה מתעצבן ונעלב ממני. הוא לא קיבל את היחס שהוא צריך לקבל מבת זוג. הרבה פעמים אמרתי שפשוט אין לי כוח לזה. רציתי להיפרד ממנו הרבה פעמים לאורך הטיפולים".
אלון: "היו המון משברים וריבים והיינו על סף לוותר. גם אני אמרתי לעצמי: 'אוקיי, אולי זה גדול עליי'".
מה עזר לכם לקום מהקרשים?
מורן: "חודש אחרי שנודע לנו שאני חולה, החלטנו לקבל עזרה מקצועית. הכרנו בזה שאנחנו לא יכולים לעבור את זה לבד. התחלנו להיפגש עם עובדת סוציאלית של המחלקה האונקולוגית בבילינסון. עד היום היא נותנת אותנו כדוגמה של הזוג שהצליח להחזיק מעמד ולשרוד.
"כשאני מסתכלת אחורה על התקופה הזו, אני מרגישה כאילו זו הייתה מישהי אחרת. קשה לי להסתכל על תמונות שלי מפעם - בלי שיער, שמונה קילו יותר. זה לא שאני אשכח את זה, אבל שמתי את זה במגירה".
איך הצלחתם כן לשמר את הגחלת של הזוגיות?
מורן: "בין הטיפולים נסענו לצימרים ולבתי מלון. בנוסף, עזר לי מאוד לתכנן תוכניות לעתיד. במשך שנה וחצי תכננו טיול לארצות־הברית ומקסיקו, ויצאנו אליו עם תום הטיפולים".
תיאורטית את בהיריון
בספטמבר 2016 קיבלה מורן את החדשות המשמחות: היא נקייה מסרטן. חצי שנה לאחר מכן אלון הציע לה נישואים, במהלך הופעה של אריק קלפטון בניו־יורק. השניים נישאו בקיסריה, ואת השיער הקצוץ, שעדיין לא גדל מאז הטיפולים, מורן הסוותה בעזרת תוספות שיער. כמה חודשים לאחר מכן טסו בני הזוג לירח דבש בתאילנד, ושם התגבשה בלבה החלטה: "הייתי בת 34, והרצון להיות אמא היה חזק מאוד - למרות הפחד שחס וחלילה יקרה לי שוב משהו. בנוסף, בכלל לא ידעו להגיד לי אם אצליח להיכנס להיריון, אם יש לזה סיכוי".
אלון: "השאלה הייתה אם הפוריות שלה נפגעה כתוצאה מהטיפולים. מורן הקפיאה ביציות לפני תחילת הכימותרפיה, אבל רצינו לנסות דרכים אחרות לפני שאנחנו משתמשים בהן. התחלנו מיד בהזרעות. עשינו את זה פעמיים, ואז ניסינו פעם אחת בדרך הטבע וזה עבד. יומיים אחרי שאיחר לה המחזור קבענו תור לרופא, שאמר לה: 'תיאורטית את בהיריון'. כשיצאנו מהחדר, מורני הייתה באופוריה אינסופית, הכי מאושרת שאי פעם ראיתי אותה". מורן: "זה לא היה היריון קל. עוד לפני כן אבחנו אצלי פיברומיאלגיה כתוצאה מהטיפולים הכימותרפיים, ועד היום אני סובלת מהמון כאבים בכל הגוף. סבלתי מסוכרת היריון, בקע במפשעה וכאבי גב שריתקו אותי למיטה. הייתי בשמירת היריון החל מחודש רביעי. הלכנו לבית החולים על כל שטות, כי מאוד פחדנו".
לפני ארבעה חודשים נולד בנם, יונתן. את משבר הילד הראשון, הם אומרים, הם חווים אחרת מזוגות אחרים. "בזכות יונתן הזוגיות שלנו עלתה מדרגה. אנחנו מאוהבים בקטנצ'יק שלנו וכבר מדברים על הילד הבא. הבנו ששום דבר בחיים לא מובן מאליו ושצריך להעריך כל רגע".
איך ההתמודדות עם המחלה השפיעה על ההורות שלכם?
מורן: "אני ממש לא אמא חרדתית, אלון קורא לי שאנטי. בחודשים האחרונים עשיתי הסבה מתחום משאבי אנוש לתחום הילדים. אני לומדת ליווי וטיפול התפתחותי הוליסטי בגישת הרפואה הסינית".
אלון: "כשאני ומורן הכרנו עדיין לא הייתי מוכן לאבהוּת, אבל מעצם המחשבה שאולי מורן לא תוכל לשאת היריון או להביא ילדים, כן רציתי את זה. אולי זה המסע שהייתי צריך לעבור כדי להגיע למקום שאני נמצא בו עכשיו".
מורן: "הוא ניסה לתקן אותי, ועל הדרך הוא תיקן את עצמו".
בחזרה לפרויקט אם אני הצלחתי גם את יכולה
