לפני מספר חודשים הגיע הצלם רום כרמי לחוף הנודיסטים האהוב עליו - מצוקי דרגות שבים המלח. הוא בא בערב עם ידידה, העביר שם את הלילה, וכשקם בבוקר נדהם לגלות עד כמה החוף מלוכלך. כרמי וידידתו החליטו לעשות מעשה וליזום יום ניקיון: הם פרסמו את האירוע ברשתות החברתיות והביאו להגעתם של כ-150 איש. בעקבות ההצלחה החליט כרמי להרחיב את הפעילות, יזם את הפרויקט "מנקים את ישראל" והעלה לרשתות סרטון שזכה ליותר מ-300 אלף צפיות (ראו למעלה). היום הוא מטייל במזרח, אבל הפעילות בארץ נמשכת בהשראתו, וישראלים רבים יוזמים אירועי ניקיון במקומות ציבוריים.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- איך גדלים בצילו של משבר כלכלי כבד ומצליחים להפיק ממנו תועלת?
"לגרום לאנשים לצאת מהבית ולנקות, זה אתגר גדול", אומר כרמי, "כי אם הם לא נעשים אקטיביים, לא עשינו כלום. ברגע שהצגנו להם דוגמה אישית, אנשים עושים את זה בעקבותינו: קמים בבוקר ונוסעים לנקות".
אין ספק שפעילותו של כרמי בתחום איכות הסביבה היא מבורכת, והנכונות שלו לתת דוגמה אישית מעוררת הערכה, אבל יש בדמותו גם מאפיין אחד מאוד לא שגרתי, שבגללו רבים יתקשו לראות בו דוגמה ומופת. הכוונה, כמובן, לחיבתו לנודיזם. לדבריו, הוא חובב עירום עוד מילדות, ובבגרותו הפך את התחביב לאמנות ויצר פרויקט צילומים בשם "רום העירום". "תמיד אהבתי להיות עירום ולטייל עירום במדבר", הוא אומר. "טיול בעירום הוא חוויה מדהימה, והייתי שמח שעוד אנשים יחוו אותה. הרי ככה נולדנו וככה היינו צריכים להיות אם לא היו מרגילים אותנו ללבוש בגדים".
כמו ציפור
כרמי (23) נולד וגדל בקיבוץ יטבתה שבערבה, ובניגוד לדמות הקצת פרובוקטיבית שמשתקפת מהתמונות ומהסרטונים שלו, הוא מספר שהיה "ילד טוב" שלא מיהר להחצין את הנטיות האמנותיות שלו. "יטבתה היה בין הקיבוצים האחרונים שנשארו שיתופיים", הוא אומר, "עם חדר אוכל שפתוח שבעה ימים בשבוע לכל החברים, עם מוצרי בסיס שחולקו בחינם במכולת, ועם בריכה ופאב שצעירי הקיבוץ מנהלים. האמנות הייתה משהו שהיה אצור אצלי. בכיתה י' התלבטתי בין לימודי תיאטרון וגיאולוגיה, ובחרתי בגיאולוגיה".
ובכל זאת, חיידק האמנות המשיך לתקוף. כשבתיכון חיפשו מישהו שיערוך סרטון למסיבת סוף השנה, הוא התנדב, התאהב בתחום אבל עדיין לא התמסר לאהבתו. בצבא שירת בפלס"ר הנח"ל וגם יצא לקורס קצינים, אבל חודשיים לפני הסיום פרש. "יצאתי באותה תקופה עם מישהי שפתחה לי את הראש", הוא נזכר. "פתאום הבנתי שאני יכול לעשות מה שאני אוהב, והחלום שלי לא היה קצונה, אלא סרטים. כמובן שהענישו אותי על הפרישה ולא נתנו לי לחזור להיות קרבי. בסוף הגעתי למפקדת הנח"ל והפכתי להיות צלם החטיבה. גם פיתחתי את נושא השיווק לציבור: הקמתי לחטיבה חשבון באינסטגרם והעליתי סרטונים ותכנים שנועדו לעודד אנשים להתגייס לנח"ל. זה משהו שעשיתי מתוך אמונה ואהבה".
במהלך קורס הקצינים קנה רחפן עם מצלמה, שאותו הוא מכנה "יארמי", ונפתח בפניו עולם חדש. "אני לא אשכח את הפעם הראשונה שהטסתי אותו. האפשרות לראות את העולם מלמעלה גרמה לי להרגיש כמו ציפור. אחרי שהשתחררתי, עמדה בפניי האפשרות לחזור לקיבוץ ולעסוק בחקלאות או לפתוח עסק עצמאי בצילום ולעוף על החיים שלי. בחרתי באפשרות השנייה".
ואיך השתלב בחייך נושא הניקיון?
"זה התחיל כשאני עצמי השתתפתי ביום ניקיון שארגן בלוגר בשם 'איפה גיל', ולאחר מכן הבנתי שאני יכול להרים משהו כזה בעצמי. תמיד היה לי אכפת מניקיון הסביבה וניקיתי היכן שטיילתי, אבל רובנו לא באמת עושים משהו בעניין. בים המלח עשינו לא רק 'יום ניקיון': הייתה אווירה מיוחדת, אנשים הביאו אוכל. בעקבות ההצלחה הבנתי שיש לנו כוח להשפיע על אנשים. מכיוון שידעתי שאני מתכוון לנסוע לטייל בחו"ל, יזמתי את האתגר 'מנקים את ישראל' כדי שאנשים אחרים ימשיכו באותה דרך. מאז הפרויקט רק ממריא. כמעט כל יום שולחים לי סרטונים של אנשים שמנקים, ואני מעלה אותם לפייסבוק, לקבוצת 'מטיילים מצייצים'".
צפו בסרטון לדוגמה:
רק אני והרחפן שלי
כשכרמי מדבר על העסק שלו, השימוש בלשון רבים בא לו בטבעיות: "יארמי הרחפן" הוא שותף בלתי נפרד. "יארמי ישב על המדף בחנות וחיכה שמישהו יבחר בו, ואז אני נכנסתי, והוא היה הדבר הראשון שהסתכלתי עליו. מאז אנחנו צמד חמד. בחרתי להאניש אותו כדי ליצור משהו חדש ומגניב, ואני מרגיש שנהפכנו לחברים אמיתיים. אני מאוד מחובר אליו, ואנשים זורמים עם זה. כשפוגשים אותי, שואלים מה שלומו".
הם מצלמים סרטוני תדמית לעסקים קטנים, לפסטיבלים ולאתרי טיולים. "אנחנו יוצרים תוכן ומגשימים את החלומות של הלקוחות שלנו, אבל לא שוכחים את האמנות ואת הפרויקטים האישיים שלנו", אומר כרמי. "אנחנו עושים טיולים מטורפים, והסרטונים שאנחנו מצלמים נועדו לחבר בין האדם לטבע".
בפרויקט "רום העירום" הוא משלב בין שלוש אהבותיו הגדולות – צילום, טיול ועירום. "בפעם הראשונה שטיילתי עירום, הייתי ב'שביל ישראל'", הוא מספר. "היו שם כמה מטיילים שלא כל כך התחברו לנושא, אז התרחקתי מהם וטיילתי לבד, וכך אני עושה מאז. כשאני רואה שאנשים מגיעים, אני מתלבש, כי צריך להתחשב באנשים שזה אולי לא נעים להם".
תיארת את עצמך כ"ילד טוב". איך ההורים שלך קיבלו את הכיוונים שאליהם פנית?
"הם הופתעו, אבל הבינו שהבן שלהם אמן. גם הם יוצרים: אמא שלי מורה, אבל אוהבת לתפור וליצור, אבא שלי נגר חובב, ואחותי הגדולה מעצבת פנים. מבחינתי, הקפיצה הגדולה לא הייתה בנושא העירום אלא ביציאה שלי מהסוציאליזם שחוויתי בקיבוץ לקפיטליזם של העיר, ממקום שבו כולם עובדים ביחד למצב של להיות לבד, לדרוש מאנשים ולדעת בדיוק מה אני שווה".
גם השחיין לשעבר גיא ברנע מאמין בעירום, אבל רק בים. הקליקו על התמונה:
