הפיתוי החדש של חיפה תחתית: אקלקטיות לא מתנצלת ב''פטוש''

יש באזז סביב העיר התחתית בחיפה. האווירה האפלה והמרתיעה שהייתה בה בשעות הערב במשך עשורים ארוכים התחלפה בסצנה בליינית הולכת ומתפתחת, וכבר מדברים על ''מתחם'', רוחש בתי קפה, ברים ומסעדות. לתהליך הזה שותף גם היזם החיפאי ודיע שחבראת, שהחליט להקים במדרחוב בר-גלריה עצום, אח למסעדת פטוש הוותיקה שבבעלותו. בערבים יש כאן הופעות של מוזיקה ערבית וג'אז, ובגלריה מציגה תערוכה קבוצתית באוצרותה של רולא חורי.

"הפרוגרמה הראשונית דיברה על בר וגלריה בלבד", מספר האדריכל כפיר גלאטיה-אזולאי (K.O.T אדריכלים). ''אך פיתחנו אותה בהשראת הסביבה, המאופיינת בריבוי ניגודים; ישן לעומת חדש ומתחדש, חיי יום מול חיי לילה, האוכלוסייה המעורבת של העיר והשפעות מערביות מול מזרחיות. מתוך כך נולד הרעיון ליצור מקום שיעבוד מסביב לשעון וישנה את אופיו בהתאם – בית קפה בשעות הבוקר, מסעדת שף עם תפריטים מתחלפים לפי שעות היממה, תערוכות בגלריה, ובשעות הערב בר ובמה להופעות".

הנה, למשל, תמונות מתוך הופעה של sabil group, שהתקיימה בפטוש בשבת האחרונה: 

האזינו לשירתה של Ruba Shamshoum:

המבנה של פטוש מורכב, למעשה, משני מבנים נפרדים, הניצבים גב אל גב וחולקים קיר משותף. האחד הוא מבנה מנדטורי בן כמאה שנים, שחזיתו פונה לרחוב קדושי בגדד, הגובל במסילת הרכבת, והוא שימש בעבר כמחסן סחורות ונשק. המבנה השני נבנה בשנות החמישים של המאה הקודמת כשפניו לרחוב הנמל, והחלל ש''נוכס'' ממנו שימש קודם לכן כמשרד עורכי דין ורואי חשבון.

תוכנית המקום. החלל המרכזי והגלריה נבנו במה שהיה מחסן סחורות, והכניסה נעשית דרך מבנה משרדים לשעבר(תוכנית: k.o.t אדריכלים)

בקיר המשותף לשני המבנים נפרץ פתח, והכניסה היא מרחוב הנמל. ההבדל המבני נוצל לחלוקת המרחב: בחלק שבו שכן המשרד מוקמו דלפק הקבלה, מבואה, ואזור שירותים מרווח. החלק הארי של חלל הפנים שוכן במבנה המנדטורי, שנפרש כמרחב פתוח וגבה-תקרה – כשמונה מטרים גובהה – שבו בר, אזורי ישיבה (כולל תוספת מבנית של גלריה עליונה), וגלריה לאמנות.

העיצוב האקלקטי נשען, לדברי גלאטיה-אזולאי, על אוצרות קיימים. "המקום כולו מעוצב על טהרת פריטים שליקטנו בשווקי פשפשים ברחבי העולם, והבאנו לחיפה. שחבראת הוא יזם עם נפש של אמן ותפיסה שמיישרת קו עם מגמת הקיימות והשימוש מחדש". אל הפריטים שאספו התייחסו כאל חומרי גלם. "הרשינו לעצמנו לשחק עם הדברים ולטפל בהם ברמות שונות, מצביעה, הלבשה ושיוף, ועד ניסור, חיתוך והרכבה מחדש. לא ידענו מראש איך המקום ייראה בסופו של התהליך, כך שגם תהליך הביצוע היה אקלקטי במידה מסוימת, והתנהל תוך כדי תנועה".

דלפק הכניסה(צילום: מושי גיטליס)

מהרחוב נראית הכניסה לפטוש כחלון ראווה, שבו מתנוססות לצד הלוגו כרזות מתחלפות של התערוכות והאירועים שמתקיימים במקום. אזור הקבלה כמו מבשר על מה שממתין מאחורי דלתות כנפיים שעיצובן משלב זיגוג ועץ בצביעת לקה שחורה. פתיחתן חושפת מבואה בסגנון אר-דקו, המשמשת גם כאזור ישיבה שמופרד מעט ממרכז החלל המרכזי ונהנה מאווירה שקטה ואינטימית יותר. מכאן נכנסים לאזור שירותים עם מבואה משלו, המעוצבת כעין פיאצה קטנה, עם ברזיית בית ספר ישנה כקריצה למזרקה באמצע כיכר.

אל המרחב המרכזי מוביל מעבר ייחודי, שרצפתו בטון מוחלק, קירותיו כוסו בלבני פירוק, תקרתו שחורה ועמודי הבטון החשוף שניצבים בו הם שאריות של בונקר לאחסון נשק, שהטיח הלבן קולף מהם.

קיר עם לבנים מ''פירוק'' נפגש בקיר גרפיטי(צילום: מושי גיטליס)

''שחבראת הוא יזם עם נפש של אמן'', אומר האדריכל על הבעלים(צילום: מושי גיטליס)

באזור הבר דלפק ארוך במיוחד, שחזיתו חופתה בפח גלי, והוא נמשך כמעט עד היציאה לחצר. במרכז המרחב אופציות ישיבה מגוונות: שולחנות שונים, ספסלים, כורסאות, ספות בריפוד קפיטונאז', וכן פתרונות ישיבה מקוריים, כמו סולם שמשמש כדלפק קטן, או מדפי עץ כדלפקים שעוטפים עמודים. התאורה המגוונת משלבת פנסי רחוב, נברשות, מנורות טיפוסיות לאניות וכאלה שנראות כאילו פורקו מכנסיות. גם הקירות מגוונים: יש שמשופעים בתמונות התלויות בצפיפות, על אחרים נתלו כלי נגינה ישנים, ולחלקם צמודות ויטרינות גדושות באוספים שונים.

מתוך הופעה של Ministry of Dub-Key, שהתקיימה בתחילת החודש:

מעל אזור הבר מתנשאת הגלריה, וגרם המדרגות שמוביל אליה משלב קונסטרוקציית פלדה צבועה בצבע שמן שחור, מדרכים שמקורם במשטחי העמסה ישנים שעברו עיבוד וצביעה, ומעקות ברזל בסגנון אר-דקו, שפורקו ממלון ישן בבריסל. הגרם מסתיים בגשר קטן, תלוי מהתקרה, שמוביל לחלל סלוני, ביתי ונינוח, מעין מחווה לסלון מזמנים אחרים.

פינה סלונית בקומת הגלריה(צילום: מושי גיטליס)

ומבט ממנה אל במת ההופעות(צילום: מושי גיטליס)

קירותיו החשופים נצבעו בטורקיז עמוק בטכניקה מיוחדת, הרצפה עשויה משטחי העמסה ישנים מעץ אלון כהה עם מסגרת ברזל, ומנורות בסגנון טיפאני מפיצות אור רך ומשלימות את האווירה האינטימית. גם לרהיטים ניחוח נוסטלגי: פינות ישיבה בסידור מסורתי של שולחן קפה וסביבו כורסאות; ויטרינות ושידות; ושלל פריטי אספנות, כמו מכשירי רדיו ישנים.

בעומק החלל מתנשא קיר שמפריד בינו לבין הגלריה. בקדמתו במה למופעים; בחלקו העליון נפרצו פתחים המרככים את המסה; ופני שטחו, שמשלבים צבע שחור לצד טקסטים בערבית וציורי גרפיטי מהרצפה לתקרה, הופכים אותו לאלמנט דומיננטי, רב נוכחות. לגלריה עוברים דרך דלת כנפיים מעוצבת מעץ וזכוכית בסגנון אר-דקו, שפורקה מחנות בבריסל, והכניסה מסמנת מעבר חד מהגודש הצבעוני.

מבט מתוך הגלריה, דרך דלת המעבר, אל הבר(צילום: מושי גיטליס)

אולם הגלריה. ניגוד חד(צילום: מושי גיטליס)

אולם הגלריה הוא קובייה לבנה ומינימליסטית, שנועדה למקד את העניין בעבודות האמנות ולא להתחרות בהן, וכך גם התאורה המבוססת על ספוטים ופסי צבירה.

מתוך שיח גלריה:

מהחלל המרכזי ומהגלריה ישנם פתחי יציאה ל"חצר", שגובלת במסילת הברזל ומשקיפה אל עגורני הנמל. היות ומדובר בשטח בו עוברות מכוניות, שטחה נחלק לשניים באמצעות מעבר חציה, שמשני צדיו מוצבים שולחנות ארוכים עם ספסלים.

העגורנים כנוף(צילום: מושי גיטליס)

תהליך ההקמה והעיצוב ארך שנה וחצי, ולדידו של גלאטיה הוא היה חווייתי ושונה מכל פרויקט אחר שלו: "למעשה זה היה תהליך שעבד הפוך מהמקובל. בדרך כלל מתכננים את החלל, ולתוכנית מתאימים את האלמנטים והפריטים. במקרה של פטוש כל האלמנטים והפריטים נאספו לפני התכנון, והתהליך בוצע בהתאמה אליהם".

• איפה: רחוב הנמל 6, חיפה.
  

-----------------------------------------------------------------

מרחק כמה צעדים משם, בניין היסטורי הוסב לפרויקט שכירות לצעירים.

לחצו על התמונה לכתבה:

שותפים לדירה, בנוסחה חדשה. לחצו לכתבה המלאה (צילום: עמרי טלמור)