רות סירקיס על שני ילדיה שחזרו בתשובה: "הקשר ההדדי טוב מאוד"

כ-40 שנה חלפו מאז שסירקיס הוציאה את 'ילדים מבשלים', שעל הכריכה מככבים ילדיה. כעת היא שוב מוציאה ספר לפעוטות ומדברת לראשונה על המהפך שעברו בנה ובתה

צפורה רומן

|

25.02.19 | 18:56

רות סירקיס. "הבית שלי היה תמיד כשר, וגם בית הוריי. הכשרות הייתה גם טביעת האצבע שלי בקולינריה הישראלית" (צילום: יובל חן)
רות סירקיס. "הבית שלי היה תמיד כשר, וגם בית הוריי. הכשרות הייתה גם טביעת האצבע שלי בקולינריה הישראלית" (צילום: יובל חן)

בקיץ שעבר, במסגרת חגיגות יום הולדתה ה־90, הגיעה ארצה הסקסולוגית האמריקאית ד"ר רות וסטהיימר לביקור אצל חבריה הישראלים. כשנפגשה עם חברתה הוותיקה רות סירקיס, הביאה איתה שלושה ספרים חדשים שכתבה במהלך השנה שחלפה, שניים מהם ספרי ילדים.

 

"רות (וסטהיימר) רצתה לדעת אם אני פעילה מספיק, ובעיקר אם אני מתראה עם חברים, כי ידוע שקשרים חברתיים עוזרים להארכת תוחלת החיים ולשמירה על איכותם", מספרת רות סירקיס, שחגגה לא מכבר את יום הולדתה ה־81. "סיפרתי לה שאני ורפי אישי פעילים ועובדים בהוצאה לאור שלנו וגם במגזין האינטרנטי, ושאנחנו יוצאים לאירועים ומתראים עם חברים. סיפרתי לה גם שאני עובדת על ספר חדש. היא נרגעה, ואני אמרתי בלבי, שאם גם בגיל 90 אפשר לכתוב ספרים, לנסוע ברחבי העולם, לפגוש חברים ולעשות עסקים, אז גיל 80 זה לא כל כך נורא", היא צוחקת.

 

במסגרת זמן האיכות שלהם, אוכלים בני הזוג סירקיס מדי בוקר ארוחת מלכים, שאותה מכין רפי. "הוא אלוף הסלטים. בכל סלט שהוא מכין יש חמישה צבעים של ירקות", מחמיאה אשתו. "בזכות בתנו הבכורה, שהיא מנטורית לתזונה מבריאה, אנחנו אוכלים הרבה גבינות שמנות, אבוקדו, חביתות משוגעות, לחם שיפון עם אגוזים או חמניות – ארוחות משביעות ומגוונות".

 

יותר מ־40 שנה חלפו מאז יצא ספרה האלמותי "מהמטבח באהבה" (1975). הספר, שהודפס מאז ב־90 מהדורות ונמכר בקרוב למיליון עותקים, חולל מהפך בבישול הביתי ובאירוח בבתים הישראליים. באותה שנה בא גם "ילדים מבשלים", שעל כריכתו מופיע צילום של שלושת ילדי סירקיס (השף אסף גרניט סיפר שהתחיל לבשל בזכותו, ואף שיבץ במסעדת "מחניודה" את עוגת הביסקוויטים שהופיעה בו).

 

כריכת "ילדים מבשלים", שעליו מופיעים שלושת ילדי סירקיס
    כריכת "ילדים מבשלים", שעליו מופיעים שלושת ילדי סירקיס

     

    אנחנו נפגשות בביתה ברמת אביב לרגל צאת "שבעת המינים", הספר חדש שעל אודותיו סיפרה לחברתה האמריקאית. מדובר בספר בן 64 עמודים המכיל סיפורים, שירים ומתכונים הקשורים לשבעת המינים. הספר, שכתבה סירקיס ואיירה יעל אלברט, יצא לאור ביותר מ־100,000 עותקים, בהוצאה משותפת של "ידיעות ספרים" ור. סירקיס מוציאים לאור עבור "ספריית פיג'מה" ומשרד החינוך, ומחולק לרבבות ילדים במוסדות לימוד ברחבי הארץ.

    "פתאום נורית התחילה ללבוש חצאיות, להקפיד יותר על כשרות, ולאט־לאט התחילה לברך על האוכל ולהתפלל. היא תמיד אמרה לי: 'אמא, לא נגרע ממני שום דבר. רק התווסף'"

     

    "זה הספר ה־18 שלי", מספרת סירקיס, שספרה הקודם, "ארוחות פסח", יצא ב־2016. "תחילתו של הספר החדש בקרן שהקים לפני שנים הרולד גרינספון, יהודי אמריקאי ממסצ'וסטס, כדי לקדם קריאת סיפור לפני השינה לילדים בגיל הגן. כשעלה לי הרעיון ליצור ספר לילדים על שבעת המינים שארץ ישראל בורכה בהם והם חלק מהמסורת הישראלית, אנשי הקרן התלהבו ונתנו לי אור ירוק. לפני שנה וחצי התחלתי ללמוד את הנושא, כולל ידע בוטני, מדרשים, סיפורים, ברכות ושירים, וברור שלכל מין צורף גם מתכון מתאים, שילדים יכולים להכין בבית עם ההורים.

     

    "בנושא החיטה, למשל, רציתי לשלב מתכון לאפיית חלה לשבת, והתייעצתי עם בתי הדתית נורית, אוצרת אמנות במקצועה, שעושה טקסים של הפרשת חלה. היא יעצה לי להתמקד בהכנת חלה שנקראת 'יוסף ואחיו', המעוצבת מכדור בצק מרכזי שמוקף ב־11 כדורי בצק קטנים. הרעיון הוא שזה יהיה קל להכנה לאמא שעובדת עם ילדיה על הבצק".

     

    רות ורפי סירקיס הם הורים לשלושה וסבים לעשרה: תמי סירקיס־אקרמן (55), נשואה ואם לשלוש בנות, בעלת תואר בכלכלה ומנהל עסקים, היא מנטורית לתזונה מבריאה ומתגוררת בנווה־איתמר; ד"ר נורית סירקיס־בנק (53), נשואה ואם לשני בנים ובת נשואה, היא אוצרת תערוכות עצמאית ומורה לאמנות ב"בצלאל" (את הדוקטורט, מאונ' בר־אילן, עשתה על החתונה החסידית המודרנית בישראל); דניאל (51), בעל תואר שני במנהל ציבורי, הוא אברך ישיבה, נשוי ואב לשלושה בנים ובת. שני האחרונים הם חוזרים בתשובה ומתגוררים בירושלים.

    "דניאל הכיר בחורה שהייתה בתהליך חזרה בתשובה, והחליט גם הוא להתחיל בתהליך. במשפחת אשתו מקפידים מאוד על 'תורתו־אומנותו', והוא בישיבה – לומד ומלמד"

     

    איך קרה ששניים מילדייך חזרו בתשובה והפכו לחרדים?

    "לכל אחד זה קרה מסיבותיו ובנסיבותיו, בלי קשר אחד לשני", אומרת סירקיס. "נורית הייתה הראשונה. היא למדה תולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים ועשתה שני תארים בהצטיינות, ובהמשך עבדה במוזיאון ישראל. בירושלים היא הרגישה שחסר לה עוד ממד רוחני, וחיפשה רב שיוסיף לה את הממד הזה. כשמצאה אותו, היא חזרה בתשובה ובשלהי שנות ה־20 שלה נישאה באמצעות שידוך של הרב לרופא שיניים, אף הוא חוזר בתשובה. היא מלמדת רק נשים, במחלקה החרדית של בצלאל, ומנהלת בית דתי מאוד. שני בניה תלמידי ישיבה. הבת שלה נישאה לפני שנה וחצי לנכד של אב בית הדין של בד"צ העדה החרדית – שידוך עם הרבה ייחוס".

     

    איך הגבת כשנורית חזרה בתשובה?

    "אימצנו אותה אל לבנו. זה היה תהליך. היא הייתה בחורה עם גוף מאוד יפה שלבשה מכנסיים מחמיאים ופתאום התחילה ללבוש חצאיות, להקפיד יותר על כשרות, ולאט־לאט התחילה לברך על האוכל, להתפלל... היא תמיד אמרה לי: 'אמא, לא נגרע ממני שום דבר. רק התווסף'".

     

    רות עם שניים מילדיה, תמי ודניאל, ונכדיה (צילום: רפי סירקיס)
      רות עם שניים מילדיה, תמי ודניאל, ונכדיה(צילום: רפי סירקיס)

       

      הכשרת את הבית כדי להקל עליה?

      "הבית שלי היה תמיד כשר, וגם בית הוריי. הכשרות הייתה גם טביעת האצבע שלי בקולינריה הישראלית. כשהתחלתי לעבוד על הספר 'פפריקה', עם טומי לפיד ז"ל, והודעתי לו שכל המתכונים בספר יהיו כשרים, הוא טען שזה לא יהיה טעים, אבל אני התעקשתי וכך היה.

      "כשהתחלתי לעבוד על הספר 'פפריקה', עם טומי לפיד ז"ל, והודעתי לו שכל המתכונים בספר יהיו כשרים, הוא טען שזה לא יהיה טעים, אבל אני התעקשתי"

      "באשר למטבח הפרטי בבית: מאז שילדינו חזרו בתשובה, יש לנו מגירה של כלי בישול שמיועדים רק להם, לבישולי פרווה, ויש מגירה של כלים חד־פעמיים. בהתחלה זה היה בשביל נורית ואחר כך למשפחה שלה, ובהמשך הצטרפו גם דני ומשפחתו".

       

      איך הייתה החזרה בתשובה של דניאל?

      "הוא כבר היה בעל תואר אקדמי כשהכיר בחורה שהייתה בתהליך חזרה בתשובה, והחליט גם הוא להתחיל בתהליך. הם נישאו לפני כ־20 שנה. במשפחת אשתו מאוד מקפידים על 'תורתו־אומנותו', והוא בישיבה – לומד ומלמד. אשתו, שהיא ראש גדול, החלה באחרונה לעשות אימון, ייעוץ והרצאות לנשים בלבד".

       

      איך שומרים על קשר כששניים מתוך שלושת ילדי המשפחה חיים בעצם בעולם שונה?

      "מדברים, מתראים, אוהבים ומכבדים אלה את אלה. הם לא באים אלינו לשישי־שבת, אבל כן בימי חול. כשאני יודעת שהם באים, קונים להם אוכל במיוחד, בכשרות שמתאימה להם. גם המשפחה המורחבת מקבלת ומחבקת אותם. כשאחותו של רפי עושה מפגש משפחתי, בכל חנוכה, כולם מוזמנים וקונים סופגניות במקום שנורית מבקשת, והקשר ההדדי טוב מאוד. כולם, הדתיים והלא דתיים, יודעים שאנחנו נורא אוהבים אותם ושהם חשובים לנו מאוד.

      "מאז שילדינו חזרו בתשובה, יש לנו מגירה של כלי בישול שמיועדים רק להם, לבישולי פרווה, ויש מגירה של כלים חד־פעמיים"

       

      "לפני כחצי שנה עשינו לרפי יום הולדת 80 והזמנו את כל המשפחה, כולל כמובן בעלה החרדי של נכדתנו, בתה של נורית. קבענו במסעדה כשרה במלון תל־אביבי ארוחה ליום שישי בצהריים. נורית דיברה עם המשגיח, האוכל של החלק הדתי במשפחה נקנה עם כשרות מיוחדת, הגיע למסעדה במארזים שנשאו את חותמת הכשרות שמתאימה להם ונאכל בכלים חד־פעמיים. כולנו ישבנו בשולחן משותף ואי־אפשר היה להבחין שמדובר בשתי מערכות כלים ובאנשים שמקיימים אורח חיים שונה אלה מאלה. בסך הכל, היה מדובר במאמץ קטן ובהרבה רצון טוב מצד כולם, כדי לשמור על קשר".

       

      עם בעלה רפי. ביחד מהתיכון (צילום: יובל חן)
        עם בעלה רפי. ביחד מהתיכון(צילום: יובל חן)

         

        ג'וליה צ'יילד ואסף גרניט

        רות ורפי סירקיס הם זוג מאז גיל העשרה. הם הכירו בתיכון עירוני א' בתל־אביב, ואחרי הצבא הוא למד הנדסת אלקטרוניקה בטכניון והיא – עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. לאחר שנישאו, נסעו יחד (עם תינוקת בכורה בבטן) לבוסטון, שם קיבל רפי מלגה ללימודי תואר שני. רות מצאה את עצמה בבית עם תינוקת, ומהר מאוד – עם שתיים. לצד עבודות מזדמנות וגידול בנותיה תמי ונורית, צפתה בתוכניות בישול, בעיקר בכוהנת הבישול האמריקאית ג'וליה צ'יילד. "עד אז, בעיניי ובעיני חברותיי אוכל היה משהו שעושים, לא משהו שמדברים או כותבים עליו", סיפרה סירקיס בריאיון ל"לאשה" לפני 14 שנה. "'ג'וליה צ'יילד פתחה בפניי צוהר לעולם אחר".

        "לפני כחצי שנה עשינו לרפי יום הולדת 80 והזמנו את כל המשפחה. ישבנו בשולחן משותף ואי־אפשר היה להבחין שמדובר בשתי מערכות כלים ובאנשים שמקיימים אורח חיים שונה אלה מאלה"

         

        במטבחה בבוסטון ניסתה סירקיס את מתכוניה של צ'יילד, ומשחזרה המשפחה ארצה, החלה לעבוד כעובדת סוציאלית וגם לארח חברים לארוחות. "בכל פעם שהכנתי תבשיל יפה, רפי צילם ונוצר לנו אוסף של צילומי אוכל", סיפרה אז. "כשחברות ביקשו מתכונים, כתבתי להן הכל במדויק ובשפה פשוטה ומובנת".

         

        עד להוצאת ספר, הדרך עוד הייתה ארוכה. ב־1968 מונה רפי לקונסול לענייני כלכלה בלוס־אנג'לס והם יצאו לשם, עם שתי הבנות והבן דניאל, שהיה בן כמה חודשים. כשביקרו שם במסעדות, רות נכנסה למטבחים, שוחחה עם השפים, חקרה והכינה, ורפי צילם. פירות המסעות הקולינריים שלהם פורסמו מדי חודש בירחון "את" ובעיתונים אמריקאיים, ובהמשך הניבו שני ספרים באנגלית – "טעמה של מסורת" ו"מתכוני אוכל ישראלי". שלוש שנים אחרי שובם ארצה יצא לאור "מהמטבח באהבה" (הוצאת זמורה ביתן מודן), והשאר היסטוריה.

         

        בסלון המשפחתי בבית סירקיס מוצגים לראווה פרסים ואותות רבים שהוענקו לרות במהלך השנים על פעילותה המגוונת בתחום המזון. ד"ר אביעד קליינברג, בספרו "בטן מלאה" העוסק באוכל ישראלי, מכנה אותה "סוכנת תרבות שקשה להפריז בחשיבותה בעיצוב תרבות הצריכה הישראלית".

         

        כריכת הספר "שבעת המינים". הספר ה-18 של סירקיס
          כריכת הספר "שבעת המינים". הספר ה-18 של סירקיס

           

          גם בתחילת העשור התשיעי לחייהם, ממשיכים בני הזוג סירקיס בפעילות אינטנסיבית משותפת. נוסף להוצאת הספרים הנושאת את שמם הם מנהלים יחד מגזין אינטרנטי בשם "מהמטבח באהבה", שבו הם מדווחים על המתרחש בסצנה הקולינרית: השקות, אירועים, מוצרים חדשים, ביקורי שפים בארץ, דוכני אוכל שונים ועוד".

          "עד היום אני מקבלת תגובות מאנשים שמודים על כך שהייתי איתם, ויש שהגדילו לעשות וסיפרו לי ששיניתי להם את החיים"

           

          את צופה בתוכניות ריאליטי של אוכל?

          "פה ושם. לא ברציפות, כי החיים שלי מלאים. אהבתי במיוחד את התוכנית עם אסף גרניט, שבא לעזור לאנשים שמתמודדים עם ניהול מסעדות".

           

          את מכירה בלוגים של אוכל?

          "לא ממש. מדי פעם, באירועים שאני מוזמנת אליהם, אני פוגשת ומשוחחת עם בלוגרים, אבל אני לא מכירה אישית".

           

          בעידן שבו ערוצי הטלוויזיה ואתרי האינטרנט עמוסים בתוכניות בישול, ובעצם כל אחד יכול להעלות מתכונים משלו, יש עדיין מקום לספרי בישול?

          "זו שאלה שכל אחד שואל אותי. כל מדיה שהתחילה – חשבו שתהרוס את המדיה הקודמת, וזה לא קרה. תיכנסי לחנות ספרים ותראי שהמדפים עמוסים בספרי בישול, מה שאומר שיש ביקוש וקונים אותם.

          "כשאת עובדת לפי הספר, מישהו כבר עשה לך את הבחירה. זה כמו שאת נכנסת לבוטיק לעומת חנות כלבו. ספר זה אישי יותר. נוצר קשר אינטימי בין הכותב ובין המבשל. עד היום אני מקבלת תגובות מאנשים שמודים על כך שהייתי איתם, ויש שהגדילו לעשות וסיפרו לי ששיניתי להם את החיים".

           

          הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: אלה אוזן, סגנון: לירון שמעוני)
          הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: אלה אוזן, סגנון: לירון שמעוני)
           
          הצג:
          אזהרה:
          פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד