אודרי הפבורן
איש לא יכול לצפות מה יביא העתיד, אך יש לי תחושה שטקס האוסקר שיתקיים הלילה בלוס אנג'לס יהיה, כהרגלו בשנים האחרונות, שעמומון אופנתי ארוך ומייבש המורכב מתהלוכה מפוהקת של שמלות נטולות עניין על כוכבות קולנוע נטולות הבעות פנים (הו, אלוהי ההזרקות האדירים) וגברים בטוקסידו. אכן, השטיח האדום נראה אפור יותר משנה לשנה.
זו סיבה מצוינת להיזכר באחת מכוכבות הענק שצעדו אי פעם על האדום-אדום הזה ואייקון האופנה האולטימטיבי לדורותיו – אודרי הפבורן.
רגע, במי מדובר? אודרי הפבורן, שנפטרה בינואר 1993, היתה שחקנית בריטית שנולדה בבלגיה, נפטרה בשוויץ, ובין לבין כבשה את הוליווד בסערה, תוך שהיא זוכה בכל פרס אפשרי שתעשיית הקולנוע האמריקאית יכולה לנפק.
השנה מציינים 65 שנה לזכייתה בפרס האוסקר על תפקידה בסרט "חופשה ברומא", אבל היו אלה דווקא הסרטים "פנים מצחיקות" ובעיקר "ארוחת בוקר בטיפאני" שהפכו אותה לסמל האופנתי הכי אלגנטי שהוליווד יכלה להציע לעולם.
למה אייקון? הפבורן עצמה הגדירה זאת כך: "אנשים משייכים אותי לתקופה שבה הסרטים היו נחמדים, נשים לבשו שמלות יפות על המסך והמוזיקה היתה תמיד נעימה". בעיניי היא מייצגת עולם שכבר לא קיים, וספק אם היה קיים אי פעם באמת, בו האסתטיקה שלטה. הנשים היו יפות, הבגדים היו יפים, וכל מה שהיה נדמה כבעייתי הגיע אל סופו הטוב תוך 90 דקות ונשיקה אחת.
אשליות גדולות מייצרות געגועים גדולים. הזיכרון הקולקטיבי שלנו נוטה לשדך את דמות האיילה השברירית של הפבורן לאנחה עמוסת פאתוס מהסוג של "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדנו". נוסטלגיה תמיד מנצחת, בעיקר כשהיא נשענת על מותניים גפרוריים ועיניים של במבי .
כרזת הסרט האיקונית של "ארוחת בוקר בטיפאני", שבה מככבת הפבורן כהולי גולייטלי עם הפנינים על הצוואר, הכתר בשיער והסיגריה בפומית, היא האופן שבו אנחנו מגדירים סטייל עד היום. גם הסצנה המפורסמת שבה היא לבושה ומאובזרת למשעי, מכרסמת מאפה מתוך שקית נייר ומביטה מבחוץ על חלון הראווה של טיפאני, היא אחת התמונות המצוטטות ביותר בעולם האופנה.
באותה נשימה אפשר להזכיר גם את השירות יוצא הדופן שתרמה למעמד השמלה השחורה הקטנה, כמו גם ליצירות מופת נוספות של מעצב האופנה הצרפתי הובר דה ז'יבנשי, שעבורו שימשה כמוזה. השמלה השחורה שלבשה הפבורן בסרט נמכרה בשנת 2006 במחיר של חצי מיליון יורו. אם עולם הסטייל היה מחלק תארי אצולה, הפבורן לבטח היתה הופכת לדוכסית אודרי.
למה לא? ובכן, הרזון הזה. בתקופה שבה העריצו את מבנה הגוף של מרילין מונרו, הפבורן שברה ימינה. היא דחפה לקדמת הבמה את המראה השדוף ושלחה דור שלם של נשים לזרועות תסביכים מול המראה. בין אם היתה זו בחירה מודעת או נטייה גנטית, אין עוררין על הרזון שלה. בעובדה זו בלבד אין כמובן שום דבר רע, אך דמותה עזרה להנציח את התפיסה האופנתית השלטת לפיה אלגנטיות ושיק דורשים רזון קיצוני.
ובכל זאת: הסיסמה שלה "להחליש בבגדים, להגביר באביזרים", היא באמת טיפ מצוין. ובכלל, איפוק ועידון הן שתי מילים שמתארות להפליא את מורשתה האופנתית של הפבורן, שמעוררת געגועים בסערת ההתלהמות נטולת הבלמים שמלווה את חיינו בזמן האחרון. אם זה לא מספיק, המאיירים של דיסני השתמשו בדמותה כדי ליצור את אורורה, היפהפייה הנרדמת. קשה לחשוב על חותמת אייקון מרשימה יותר.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
ומה עמד מאחורי הסגנון ה"מלוכלך" של קורט קוביין?
