מונגש זה יפה: "הבית שלנו מותאם לנסיבות, אבל לא על חשבון העיצוב"

כמו הרבה ישראלים, כך גם מיכל ושחר, ילידי חיפה, חלמו על בית פרטי עם גינה. את חלומם הצליחו להגשים כשמצאו בעתלית בית דו-קומתי שהתאים לתקציבם. אבל לחיים היו תוכניות אחרות עבורם. כשנולדה בתם הבכורה התברר שהיא סובלת מניוון שרירים חמור, ושבית עם מדרגות לא יתאים להם לאורך זמן. אחרי חיפוש הם מצאו ביישוב שהתחבב עליהם בית חד-קומתי, שנבנה במסגרת פרויקט יזמות. הבית נרכש על ידיהם כמעטפת, ואת התכנון האדריכלי, כולל חלוקת החדרים, ביצעה האדריכלית נעה אשכנזי (ר.ו.ן אדריכלות ועיצוב).

על עיצוב הפנים הופקדה המעצבת לטיסיה שיינקמן. "אחרי שביקרתי בבית של לטיסיה", מספרת מיכל, "היה לי ברור שהיא האדם הנכון לתהליך שדורש אצלנו, מעבר למה שנדרש בעיצוב רגיל, רגישות וחשיבה יצירתית". קשרי העבודה ביניהן, היא מוסיפה, הפכו לחברות קרובה.

המטרה העיקרית הייתה ליצור בית מונגש, שיספק לבת מעטפת נוחה לצרכיה המיוחדים, ויחד עם זאת יהיה מעוצב ומותאם לצרכי המשפחה כולה, שבשלב הזה כבר מנתה גם בת ובן נוספים (הבנות לומדות כיום בבית ספר יסודי, והבן בגן). "בית מונגש", מסבירה מיכל, "הוא בעיקר מותאם לנסיבות. בית שכל פרט בו עובר חשיבה מעמיקה כדי למצוא פתרון, אבל הוא לא בא על חשבון העיצוב, ואינו עומד בסתירה לאסתטיקה". "במהלך העבודה", מוסיפה שיינקמן, "הידקנו את התכנון עוד ועוד, כדי לדייק את מכלול הצרכים ולמצוא להם פתרונות מיטביים - פונקציונאליים ואסתטיים כאחד".

"עשינו מהלימון לימונדה"

הבית משתרע על 180 מטרים רבועים, ובפנים מרחב בהיר ומואר, המקיים קשר הדוק עם החוץ באמצעות פתחים גדולים. "מודרני, אך לא אורבני", מגדירה זאת מיכל. הבית נראה כ"בית רגיל" במובן הטוב ביותר, והמילים "בית רגיל" מקבלות כאן גם משמעות של ניהול חיים רגילים, שהבת, חרף מגבלותיה הגופניות, שותפה מלאה בהם. "זה מה שחשוב לנו, וככה הבית מתנהל", אומרת האם. "בית משפחה חי עם 'רעש' של שלושה ילדים. בית שאוהב ומרבה לארח. המגבלה של בתנו, שלומדת בבית ספר רגיל, לא מגבילה את זרימת החיים. כמאמר הקלישאה החבוטה", היא מחייכת, "עשינו מהלימון לימונדה".

הכניסה. בית ''רגיל'', שבו חיי משפחה רגילים(צילום: אורית ארנון)

המרחב הציבורי כולל את הפונקציות המשותפות, ופינת משפחה מרווחת מהווה מרחב ביניים הקושר/מפריד בינו לבין האגף הפרטי, תוך שמירה על קשרי עין ביניהם. האגף הפרטי ממוקם בהמשך לפינת המשפחה, וכולל את חדרי הילדים, את יחידת ההורים ופינת העבודה שלהם, וגם חלל ייעודי לאחסון מתקני העזר שנדרשים לבת (ממנו יש יציאה לפינת שירות/כביסה). בתכנון המקורי היו ממוקמים כאן שירותי אורחים ופינת שירות קטנה, אך על מנת לנצלו כמענה לצרכי האחסון המיוחדים, השירותים הועתקו לקדמת הסלון, שם יצרה שיינקמן מעין ''מובלעת", המשמשת גם כמלתחה נוחה בכניסה.

החצר נשקפת מהפתחים הרחבים בסלון (צילום: אורית ארנון)

הבת מרותקת לכיסא גלגלים, במצב שכיבה. כדי להבטיח לה ניידות נוחה, כל המעברים ופתחי החדרים תוכננו רחבים מהמקובל. כך נוצרה נוחות תנועה, המאצילה על הבית כולו ומעצימה את התחושה הפתיחות שלו.

העדפתה של מיכל לחומרים שאינם טרנדיים מדי הובילה לצמצום חומרי: ריצוף בפרקט אלון מבוקע וקירות לבנים. באזור הסלון מפתיעה תקרת בטון עם סימני הקרשים מתהליך היציקה. "תקרת הבטון לא הייתה מתוכננת", מספרת המעצבת, "היא נולדה במקרה. לקראת סוף התהליך מיכל ואני הגענו לבית לראות איך מתקדמת העבודה, ובדיוק הסירו את קרשי העץ מהתקרה היצוקה. אהבנו את מה שראינו והחלטנו להשאיר אותה כך, חשופה, למרות שזה דרש התאמה חדשה ומורכבת למדי של תוכניות החשמל והמיזוג, והנמכת גבס להסוואת התשתיות".

התקרה החשופה נתחמה בהנמכת גבס לבנה והיקפית. בחזותה המהוקצעת היא מנוגדת לבטון האפור והגולמי, וכך ברור שלא מדובר בטעות, או באלמנט לא גמור. בתוך הנמכת הגבס שולבו גופי תאורה שקועים, ובתקרת הבטון שובצו מנורות צמודות תקרה. במינון מדוד שולבו גם גופי תאורה דקורטיביים, שעשויים מעץ ומתאימים לפרקט. מעל פינת האוכל נתלתה מנורה גדולה ומרשימה.

סגנון שחף מיומרה או רשמיות. על הקיר ציור של הבת הצעירה(צילום: אורית ארנון)

הקפדה על מעברים רחבים ונוחים(צילום: אורית ארנון)

את המארג המסוגנן בשפה טבעית, חפה מיומרה או רשמיות, משלימים רהיטים המשדרים נינוחות מזמינה - ספה מודולרית המאפשרת מצבי ישיבה משתנים, כורסה נדיבת ממדים, שולחנות קפה קטנים, הדומים עשויים מקלעת עץ ופריטי טקסטיל כהדומים סרוגים, כריות ושטיח באריגה טבעית.

בתחתית האי מגירת הגבהה לכיסא הגלגלים

המטבח עוצב עם חזיתות שלייף-לק לבנות ומסגרת עץ אלון, שמכסה גם את פניהם של התאים הפתוחים והמדפים המציגים פריטי נוי. במרכז המטבח ניצב אי גדול, המשמש את בני המשפחה גם כשולחן אוכל לארוחות היומיום. חלק נכבד מהצוקל של יחידת האי (השטח התחתון שעליו היא ניצבת) הוא מעין משטח הנשלף כמגירה, שנועד להגבהת כיסא הגלגלים של הבת, כדי לאפשר לה להסב עם כל המשפחה סביב השולחן.

פינת האוכל ממוקמת, בהמשך למטבח, מול פינת הישיבה. לאורך הקיר תוכננה שידה, זהה במידותיה ובחומריותה לארונות התחתונים במטבח. על הקיר מעליה תלוי ציור גדול שעליו "חתומה" הבת הצעירה. גווני הציור הרמוניים לצבעוניות הכללית. בפלטה הרכה ניכרות נגיעות ירוקות, צבע שאהוב על אם המשפחה, ומסמל עבורה את הטבע. ירוק שב ומופיע בכל רחבי הבית - בציורים ובהדפסים עם מוטיבים צמחיים, בעציצים, בטקסטיל בחדר ההורים ועוד. 

עץ על הרצפה, במדפים ובמנורה התלויה(צילום: אורית ארנון)

משטח על גלגלים נשלף מתוך האי ומאפשר לבת להסב לארוחות היומיום עם כל בני המשפחה(צילום: לטיסיה שיינקמן)

פינת המשפחה מזמינה השתרעות מפנקת. כאן יש גם אלמנט שעוצב במיוחד לבת - סוג של הדום מרופד, רחב וארוך, עם גלגלים. "כשבתנו מתעייפת מכיסא הגלגלים", מספרת מיכל, "ההדום מאפשר לנייד אותה בשכיבה, וכך היא גם צופה בטלוויזיה יחד עם אחיה. הקצנו לו מקום מיוחד מתחת לטלוויזיה, ובזמנים שהיא לא משתמשת בו הוא מהווה, בעצם, חלק מהעיצוב".

הבנות חולקות חדר אחד עם הפרדה פתוחה

חדרי הילדים וההורים עוצבו באותה רוח, מוקפדת ונינוחה כאחד. אחת ההתלבטויות בתכנון המוקדם הייתה איך לחלק את חדרי הילדים - האם לשכן את הבנות בחדר אחד, או להקצות לבכורה חדר משלה, שישרת גם את טיפולי הפיזיותרפיה שהיא מקבלת.

"לבסוף החלטנו שהבנות יחלקו חדר אחד", אומרת שיינקמן. "הוא תוכנן כמרחב גדול הנחלק לשני אזורים מוגדרים, עם פתח רחב שמחבר ביניהם. כך, לכל אחת יש פינה אינטימית משלה, אבל בחדר נשמרת תחושת הביחד. בנוסף, הפתח בין החללים והעובדה שלחדר יש שתי כניסות, מעניקים למשפחה גמישות. במידת הצורך אפשר יהיה להפוך אותו לשני חדרים נפרדים". 

הפתח הרחב בין חדרי הבנות(צילום: אורית ארנון)

מבט אל החלק השני (משמאל), והמקלחון המיוחד בחדר הרחצה של הילדים(צילום: אורית ארנון)

בחדר הרחצה של הילדים יש יחידת כיור בגובה שמותאם לכיסא הגלגלים של הבת, ומאפשר לה נגישות נוחה. המקלחון מרווח במיוחד, וניתן להציב בו את כיסא הרחצה במצב פתוח, שהופך אותו למעין מיטה. מיכל: "במקום 'סתם' וילון בפתח המקלחון התקנו בו דלתות זכוכית נמוכות ומתקפלות, שמשמרות את המרחב וגם מגינות מפני המים, בעיקר כשאנחנו מקלחים את בתנו".

חדרו של הבן הצעיר(צילום: אורית ארנון)

בפינת העבודה תוכננה ספרייה, שבה שילבה המעצבת פרט יצירתי-מעשי: מעין חזית צרה וניידת, שעוצבה ממוטות עץ ארוכים, ולדברי מיכל "מסתירה את הבלגן בחלק שנועד לאחסון".

פינת העבודה של ההורים: שולחן רחב וספרייה (צילום: אורית ארנון)

מחיצת העץ המקורית מסתירה את "הבלגן" באזור האחסון (צילום: אורית ארנון)

בחצר הנשקפת מבעד לפתחים הגדולים של הסלון כמה אזורים: רחבה מרוצפת בבטון מוחלק, שעליו פינת אוכל חיצונית; מדשאה ממוסגרת בעצי פרי; טרמפולינה, דק מוגבה וג'קוזי. "אין פה עניין של לוקסוס", אומרת מיכל, "הג'קוזי נועד בראש ובראשונה לשמש את טיפולי ההידרותרפיה של בתנו, אך כמובן שכולם נהנים ממנו". כמו הבית, גם החצר היא חצר "רגילה" של משפחה חמה, פעילה, ובעיקר רגישה ומרגשת.

הג'קוזי נבנה לשם טיפולי ההידרותרפיה של הבת, וכל בני המשפחה נהנים ממנו(צילום: לטיסיה שיינקמן)

הנוף פתוח(צילום: לטיסיה שיינקמן)

תוכנית הבית החד-קומתי (תוכנית: נעה אשכנזי)

• אדריכל הפרויקט: מור בללטי
• אדריכלית הבית: נעה אשכנזי
• מעצבת פנים: לטיסיה שיינקמן
• שטיחים: אחים סיני
• פריטי נוי: ביתילי
• הספסל בכניסה: תומיק
• תאורה: א.ש. תאורהבאופק
• מנורת עץ מעל הציור בפינת האוכל: Haim Evgi
• אמנות: Michal Shalom-Rosentraub
• מדפי עץ במטבח: Collectie
• מנורת עץ במטבח: סטודיו ויהי