ונעבור לפרשננו לעניינים מסובכים: אבי נוסבאום מחלק טיפים לזוגיות מוצלחת

אבי נוסבאום (38), יליד כפר־סבא, החל את דרכו במועדון הסטנד־אפ "קאמל קומדי קלאב". הוא פרץ לתודעה ב־2004, כשהשתתף בריאליטי "האקדמיה לצחוק". לאחרונה שודרה ב"קשת 12"  העונה הרביעית של תוכניתו "שישי צחוק" שבה הוא מראיין קומיקאים מפורסמים, וזה שלוש שנים הוא מופיע בתוכנית "שי בשידור" בהנחיית שי שטרן (מדי שישי, ב"רשת 13" בשעה 21:30), במסגרת פינתו "הפרשן לעניינים מסובכים". לפני שלוש שנים עלה עם מופע יחיד משלו (הופעות קרובות: בצוותא בתל־אביב ב־15 בפברואר, ובבית שמואל בירושלים ב-16 בפברואר).

איך התחלתי עם אשתי

"את לירן (בת 37 , יועצת חינוכית) הכרתי לפני 12 שנה בבר בהוד־השרון. זה היה הבר היחיד בעיר, אז כנראה זה היה עניין של היצע וביקוש. אף פעם לא התחלתי עם מישהי ביי דה בוק, זה תמיד הביך אותי, וגם עם לירן זה היה ככה. היא התחילה לעבוד שם כברמנית, ואני ישבתי מדי יום על הבר וניהלתי איתה שיחות קצרות. עד שיום אחד הגיע מצב שנשארתי איתה אחרי הסגירה. אמרתי לה 'תשמעי, אולי נפסיק את השיחות האלה בארבע בבוקר כשאת מפלשת כוסות, ונצא בשעה נורמלית כמו תשע"?

בית של בנות

"אנחנו הורים לשתי בנות: גיא, בת שש ושירה, בת שלוש. בית של בנות זה מאוד כיף, רק שזה גם בית של מלא תחפושות. אני אף פעם לא יודע אם כשאפתח את הדלת אני אראה את גיא ושירה, את אנה ואלזה או את מואנה וריהאנה. זה גם מצריך המון ידע, בעיקר בתחום האופנה. עם בן, תלביש לו מכנסיים וחולצה, ואם זה לביש הוא כבר לא יהיה פה. עם בנות אתה לומד מהר מאוד שוורוד לא הולך עם חום, שכחול לא טוב עם ירוק. אתה צריך גם לעשות להן קוקו, צמות, ואני מאוד לא טוב בזה. הגננת תמיד מסתכלת ואומרת 'היום אתה היית אחראי על התסרוקת, אה?'".

נוסבאום עם האישה לירן והבנות גיא ושירה(צילום: מתוך האינסטגרם של avinussbaum@)

מאמי, זה לא מצחיק

"קשה לי מאוד לשתוק גם כשהמצב מחייב. היה איזה בוקר שהיה נורא קר ולקחתי את הילדה לגן. בעוד שאני שמתי על עצמי מעיל וכובע, שכחתי להלביש לילדה מעיל. היא לא אמרה כלום, כי ילדים לא אומרים שקר להם. ואז אשתי, שהוציאה אותה מהגן וראתה שהבאתי אותה בלי מעיל, אמרה לי 'לך אתה שם מעיל ולה לא?', אמרתי: 'לפחות אם היא תהיה חולה, מי שיטפל בה יהיה בריא'. היא לא צחקה מזה".

הסוד לזוגיות מאושרת

"לא לדרוך אחד לשני באזורים. למשל: איפה נגור, מה יהיה בבית, באיזה בית ספר הבנות ילמדו, אלה האזורים שלה. וכל השאר, שזה כלום, אלה האזורים שלך. במילים אחרות: כל ההחלטות הן שלה, ומה שאתה חושב שאתה מחליט זה שלך".

מה אשתך מחליטה שלך אין בו סיי?

"גם אם אתה חושב שאתה מעורב בהחלטות, בסוף אתה מגלה שיש דברים שקורים מעל הראש שלך. לא מזמן למשל עשינו שיפוץ לבית. ואז גיליתי שבין מה שהחלטנו ובין מה שקרה בסוף, יש פער עצום. לנשים יש שתי מילים הכי מפחידות בשיפוץ: 'אם כבר'. אם כבר מחליפים כיור, אז בוא נחליף מטבח. אם כבר מחליפים מטבח, אז בוא נחליף אמבטיות. אם כבר מחליפים את כל הבית, אז בוא נחליף אותך באיציק תשובה כי מישהו צריך לממן את כל האירוע הזה".

ובנושאי חינוך?

"זו גם לגמרי הגזרה שלה. אם אחת הילדות עושה משהו לא בסדר, ברור לי שצריך לעשות משהו בעניין אבל אני לא יודע מה. לאסור עליה לראות טלוויזיה? אבל גם אני רוצה לראות טלוויזיה. לקחת לה את הטאבלט? זה נראה לי נורא אכזרי. אז אני אומר לילדה: 'להתנהגות הזו יהיה מחיר', ואז אני הולך לאשתי לבדוק את המחירון".

"כל ההחלטות הן שלה, ומה שאתה חושב שאתה מחליט זה שלך"(צילום: שי פרנקו, סגנון: רינת אפרת)

רומנטיקה

"אני קונה פרחים לאשתי כל יום שישי. זה התחיל מזה שלפני כמה שנים ראיתי שכן מאוד מבוגר שלנו קונה פרחים. חשבתי: 'איזה מדהים, הוא בטח נשוי 50 שנה ועדיין קונה לאשתו פרחים'. החלטתי שאני קונה לאשתי גם, רק שבדיעבד התברר שזה סיפור איום ונורא: אשתו בכלל נפטרה והוא קונה פרחים כדי לשים לה על הקבר. אבל בסוף החלטתי לזרום עם הסיפור אצלי בראש שהוא הרבה יותר כיפי. מאז אני ממשיך להביא פרחים כל שבוע כסגולה לחיים ארוכים".

הורות שוויונית

"תמיד הורס אותי שאומרים 'אבא מעורב', כי זה כאילו להכיר מראש בזה שהאבא עושה פחות. אני משתדל לעשות כמה שאני יכול. אני משער שזה לא בדיוק חצי חצי, כי לפעמים אני חוזר מאוחר מהופעה ומוותרים לי על לקום בבוקר. אבל הרבה פעמים אני מביא ואוסף את הבנות מהמסגרות, מבשל להן, עושה מקלחות".

אתה בקבוצות הווטסאפ של הגן ובית הספר?

"בהחלט, ויש שם תמיד הרבה דברים שמצחיקים אותי. למשל, תמיד יש את האמא שרושמת 'הילדה שלי שכחה את הכובע, מישהו ראה?', 'הילדה שלי שכחה את המעיל', 'הילדה שכחה את הבקבוק'. עכשיו נשמה, היא לא שכחה. היא מנסה לברוח מהבית בחלקים".

מה קורה כשיש רשימת כיבוד?

"טוב, פה ברור שכל השאיפה שלנו כהורים היא להביא את הדברים הקלים. אני רק רואה שהגננת מקלידה, עוד לא יודע במה מדובר, וישר אני כותב 'שרוול כוסות'. לרוב זה עובד. למרות שהיה מקרה לא נעים שבו הגננת בסוף כתבה שהיא לא באה מחר לגן כי סבתא שלה נפטרה, ואני כבר כתבתי 'שרוול כוסות'. בסוף באתי לשבעה עם שרוול כוסות אז יצאתי בסדר".

"מביא פרחים כל שבוע לאשתי כסגולה לחיים ארוכים"(צילום: שי פרנקו, סגנון: רינת אפרת)

מי הולך למסיבת חנוכה בגן?

"אני ואשתי הולכים ביחד, ולפעמים אפילו לוקחים איתנו את הסבתא. תמיד מדהים אותי שאשתי, יחד עם כל האמהות האחרות בגן, במקום פשוט לשבת ולצפות, עסוקות בלצלם. כאילו מישהו פעם ישב לראות את זה. בינינו, איזה זוג בעשר בלילה, אחרי שהילדים נרדמו, אומר 'יאללה, נפתח בקבוק יין ונראה את המסיבה בגן חווה?'. טיפ שלי: אל תצלמו. תראו פעם אחת בלייב ודי".

מי הבוסית

"הרבה פעמים אחרי המופע נשים ניגשו אליי ואמרו: 'תדע לך שמאוד נהנינו מהמופע, וגם בעלי שלא רצה לבוא מאוד צחק'. ואז גיליתי שלפחות אצלי, 80 אחוז מהקהל הגיע בגלל שהאישה רצתה לבוא והגבר הסכים. אין לי מושג למה זה ככה. אולי כי גברים נורא אוהבים להיתפס כנגררים. למרות שהם בעצם רוצים ללכת, הם אוהבים לתת לאישה את הקרדיט. 'את רוצה, אז נלך'. יותר מזה: שמתי לב שגם בסוף המופע הגברים לא מחליטים לבד איך היה להם. גם כאן הם כאילו צריכים את האישור. האור נדלק והגבר אומר 'אז מה, מאמי, היה טוב, אה?', ואז היא תגיד 'לא ממש', והוא יגיד 'כן, גם אני לא נפלתי'".

• הראיון המלא עם אבי נוסבאום מתפרסם במוסף "לגבר", המצורף חינם לגליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים