אוכלים בחוץ, הולכים לכל מקום ברגל: דירת משפחה במגדלי שרונה

הכניסה למגדלי המגורים שמעל שוק האוכל בשרונה יכולה להתיש, אפילו את מי שרגיל לחפש חניה ברחוב תל אביבי ממוצע. צריך להיכנס למנהרה שמתחת לפארק, לא לפספס את הכניסה "לאורחים", לקוות שיש אישור עם מספר הרכב, ואז לחפש את מספר החניה הספציפית שהמארחים הצליחו לארגן. אחר כך נשאר רק לחפש את המעלית הנכונה לבניין שאליו התכוונתם להגיע.

למעלה בקומה ה-18, כפיצוי, נפרש מחלון הסלון הגדול הנוף הירוק של פארק שרונה, עם בתי הטמפלרים המשוחזרים, שנראים מכאן כמו תפאורה מיניאטורית. בצדדים מגדלי המגורים והמשרדים השכנים, וברקע בנייני הקריה. תמונת מצב אמינה של העירוניות התל אביבית העכשווית.

מלב ת''א לרחובות ובחזרה

בני הזוג שבדירתם ביקרנו הם בשנות ה-40 לחייהם, הורים לשתי בנות (11 ו-5). היא עורכת דין בכירה במגזר הציבורי והוא בכיר בחברת סלולר. בצעירותם הם גרו ברחוב הגלבוע בלב תל אביב, וכשנולדה בתם הבכורה היגרו באופן זמני לעיר האם שלהם, רחובות. "נורא אהבנו לגור בלב העיר", הם נזכרים. "חיפשנו המון זמן דירה בבניין לשימור, אבל היה קשה למצוא. אז החלטנו לעבור בינתיים, קרוב להורים. היה לנו ברור שנחזור לתל אביב מתישהו והמעבר איפשר לנו לחסוך, עד שמצאנו את הדירה שמתאימה לנו באמת".

ההזדמנות הגיעה ב-2010, בהשקת המכירה של פרויקט השוק הסיטונאי הקרוב, גם הוא של חברת הבנייה גינדי, שם גילו שנותרו כמה דירות למכירה במגדלי שרונה. "עשינו את ההחלטה ואת הרכישה באחר צהריים אחד", הם מספרים.

מגדלי שרונה לעת ערב. הטענות על איכות הבנייה והתחזוקה עדיין מתבררות בהליך משפטי(צילום: אלי סינגלובסקי)

מאז החתימה ועד שעברו לגור בדירה, 103 מטרים רבועים, עברו שש שנים: חמש מהן של בניית המגדלים ועוד שנה לאחר שקיבלו מפתח. בשנה הזו הכניסו קבלן פרטי לבצע שינויים כמו הנמכות גבס, פרקט, תאורה ונגרות ברמת גימור גבוהה יותר, כזו שקבלני הבניין (דניה סיבוס) אינם מוכנים או מסוגלים לבצע.

הכל ברגל

השינוי באורח החיים הוא עצום, הם מודים. "גרנו שמונה שנים בבית פרטי ברחובות. לא היה כלום מסביב, לכל דבר צריך להזיז את הרכב. מאז שחזרנו לעיר, אנחנו עדיין נוסעים לעבודה עם רכב (מחוץ לעיר), אבל מהרגע שחוזרים הביתה לא מזיזים אותו מהחניה. בית הספר, הגן והחוגים במרחק הליכה, אין הקפצות. הבנות יכולות לרדת לבד לפארק וללכת לבד לחוג. יש הכל מסביב והכל עושים ברגל או באופניים".

בני הזוג ביקשו תוכנית שתתאים לאורח חייהם, ועיצוב בסגנון אורבני. האדריכלים עיצבו באיפוק, ונמנעו מטרנדים(צילום: שי אפשטיין)

הרקע נייטרלי לחלוטין. את הצבע מכניסים חפצי הנוי(צילום: שי אפשטיין)

לאדריכלים ליחן ויובל אמיצי (אמיצי אדריכלים) הם פנו עוד בתחילת תהליך הבנייה, כדי לשדרג את התוכנית הסטנדרטית של הקבלן. "כשבאנו אליהם אמרנו: אנחנו רוצים מטבח 'טייק אווי'. מאז חלפו כמה שנים אבל בזה אנחנו עקביים. אנחנו עובדים מאוד קשה ומבחינתנו להכין אוכל זה בזבוז זמן. יש פה כמויות של מסעדות, אז יורדים למטה לארוחת ערב, או מזמינים הביתה". מעבר לבקשה המאוד-לא-ישראלית הזו הם גם ביקשו סלון בלי טלוויזיה, חדר משותף לילדות עם חדר משחקים נפרד, ויחידת הורים.

שינוי בתפיסת המגורים

"זה מקרה שונה מרוב הפרויקטים שלנו, ואני חושבת שהוא גם מסמן שינוי שמתחולל בתפיסת המגורים הישראלית", אומרת אמיצי. "פונקציות שהיו מאוד נוכחות בעיצוב המקומי המסורתי מקבלות כאן משקל אחר". הדוגמה המשמעותית ביותר היא המטבח. "בדרך כלל, בבית הישראלי הטיפוסי המטבח הוא המרכז, עם מקרר ענק, דלפק אכילה גבוה ופינת אוכל גדולה, ולעומתו הסלון הוא פינה משנית. כאן הסלון הוא המרכז".

מבט מהמבואה. כאן הסלון הוא המרכז, ולא המטבח(צילום: שי אפשטיין)

במטבח, המוצנע לצד הכניסה, יש משטח עבודה נדיב ואת כל מכשירי החשמל הנדרשים, אבל המקרר לא גדול במיוחד ושולחן האוכל נמצא בתוך החדר, ומתאים לארבעה סועדים בלבד. "זה לא אומר שאנחנו לא מארחים", מסבירים בני הבית. "אמנם אנחנו באמת יותר מתארחים, אבל כשבאים אורחים יש לנו עוד שולחן, בדיוק כזה, במחסן, ואנחנו פשוט מוציאים אותו".

שולחן לארבעה. ''אנחנו עובדים מאוד קשה, ומבחינתנו להכין אוכל זה בזבוז זמן. יורדים למטה לארוחת ערב, או מזמינים''(צילום: שי אפשטיין)

ההחלטה על סלון בלי טלוויזיה מצביעה על שינוי נוסף בתרבות המגורים והצפייה. "כבר אין מכשיר אחד שהוא מדורת השבט", אומרת אמיצי. "לכל אחד מבני המשפחה יש את המסך האישי שלו – לפטופ, טאבלט או טלפון".

''מרגע שחוזרים מהעבודה - לא מזיזים את הרכב מהחניה''(צילום: שי אפשטיין)

בסלון הזה, מודים בני הבית, הטלוויזיה אינה המרכז, והספה פונה אל ''תמונת נוף'' הנשקפת מהחלון הגדול, הממוסגר בספרייה. בקיר שמעל הספה מוטמע מקרן, וכשרוצים – יורד על החלון וילון גלילה, ומשמש כמסך צפייה גדול.

תכנון המגדלים אינו מאפשר שינויים גדולים

תוכניות של דירות במגדלים אינן מאפשרות שינויים מרחיקי לכת והתאמה אישית. הממ"ד, חדרי הרחצה והחלונות מכתיבים חלוקה מקובעת למדי. לפיכך נשארו גם כאן החדרים הפרטיים במקומם המקורי, ורק שודרגו באמצעות חומרי גמר ונגרות מותאמת.

חדרי השינה אינם גדולים. ההורים ביקשו ששתי הבנות ישנו באותו חדר, והן חולקות מיטת קומתיים שלצדה ארון בגדים משותף ושולחן כתיבה המשקיף על הפארק. בממ"ד, שבעתיד ישמש כחדר שינה נוסף, נמצא חדר המשחקים שלהן. יחידת ההורים גם היא אינה גדולה: לצד המיטה ארון קיר לבן וגדול (במקום חדר ארונות), ובצמוד חדר רחצה צנוע, אך מרווח.

הממ''ד משמש כחדר משחקים, ובעתיד יהפוך לחדר שינה נוסף(צילום: שי אפשטיין)

שינוי נוסף שמסתמן בתכנון דירות בגודל בינוני הוא ויתור על שירותי אורחים (שהקבלן נותן כסטנדרט), והסתפקות בחדר רחצה כללי המשמש גם את האורחים. השיקול הוא הגדלת חדרים אחרים, על חשבון חדרון שכמעט ואינו בשימוש. כך נותרו כאן עם שני חדרי רחצה, שבהחלט מספקים ארבעה אנשים. בשניהם בחרו באריחים לבנים, פשוטים, ושידרגו את החלל עם כלים סניטריים איכותיים יותר, ותוספת של נגרות בהזמנה מיוחדת, בגוון הפרקט.

מחלון חדר ההורים נראים מגדלי אלון, בצד השני של האיילון (צילום: שי אפשטיין)

חדר הרחצה של ההורים. אריחים לבנים פשוטים, ברז וכיור משודרגים, וארון כיור בגוון הפרקט(צילום: שי אפשטיין)

בתחילת התהליך בני הזוג ביקשו מהאדריכלים בית שיתאים לאורח חייהם, ושיעוצב בסגנון אורבני. האדריכלים, מצדם, מודעים למגבלות שפרויקט מסוג כזה מציב, התערבו באופן מאופק, ולא הרגישו צורך לייבא באופן מלאכותי טרנד כזה או אחר לתוך המגדל. הם הסתפקו בשדרוג הריצוף לפרקט אגוז כהה, שעוטף גם את דלת הכניסה ומחמם את הדירה הקבלנית. אליו ציוותו נגרות בהזמנה מיוחדת, בגימור של צבע לבן, שקושרת בין כל חדרי הבית ומשמשת כרקע נייטרלי. הרהיטים וחפצי הנוי נבחרו בחלקם במשותף, בהתאם לטעמם של בני המשפחה.

''כאן יש הרבה חברותא.. את אף פעם לא לבד ברחוב''(צילום: אלי סינגלובסקי)

"כיף לנו לגור כאן, המיקום והדירה מתאימים לסגנון החיים שלנו", מסכמים בני הזוג. "עד השנה הייתה לנו מטפלת", מוסיפה האם. "בעקבות המעבר החלטתי שאני רוצה להיות יותר עם הבנות וליהנות איתן ממה שיש לסביבה לתת. אז התחלתי לחזור מוקדם מהעבודה פעמיים בשבוע".

אתם נשמעים כמו פרסומת למגדלים, מאוד שונה מהתפיסה המקובלת של חיים במגדל.

"גם אנחנו בהתחלה היינו שבויים בקונספט שבמגדל לא מכירים את השכנים, והכל נעשה דרך החניון. אבל כאן בין המגדלים יש חברותא והרבה אינטראקציות. יש פורום גנים, פורום צעירי השכונה, פורום שיתוף חניות (שהוכח כמאוד יעיל) ופעילויות לקראת חגים".

איך אתם מסבירים את השוני הזה?

"אולי זה מתאפשר בגלל שזה לא מגדל על 'אי', כמו בהרבה פרויקטים אחרים. יש כאן הרגשה של עירוב שימושים, הכל במרחק הליכה, את אף פעם לא לבד ברחוב. אנחנו מרגישים שאנחנו חיים את התנועה למטה ומחוברים למרקם העירוני".

ומה לגבי הטענות שהיו לגבי רמת הבנייה והתחזוקה של המגדלים?

"אכן היו בעיות. חלקן טופלו וחלקן עדיין בהליך משפטי, ולכן אנחנו מנועים מלדון בזה". 

תוכנית הדירה. שירותי האורחים בוטלו, כדי להרוויח עוד קצת מרחב בחדרים(תוכנית: אמיצי אדריכלים)

• תכנון ועיצוב: אמיצי אדריכלים
• תאורה: אקסלוסיב
• כלים סניטריים וריצוף: מודי
• נגרות: נגריית יפת
• ריהוט: טולמנ'ס
• מטבח: שולר
  

----------------------------------------------------

לחצו על התמונה לסיור במשרדים הרומנטיים שנכנסו לבתי הטמפלרים:

איך הם נראים מבפנים? לחצו לכתבה (צילום: איתי בנית)