מיס פלסטיק: בובת הברבי בת 60, אבל האם באמת יש סיבה לחגיגה?
היא לא משמינה, לא מתקמטת, והבלונד שלה זוהר לנצח. איך בעידן הרחבת מודל היופי וה-MeToo, המראה של ברבי עדיין שולט ככלי לדימוי גוף שהכוכבות מתאמצות לאמץ?
השבוע התבשרנו כי מותג ההלבשה התחתונה פיקס מזמין את לקוחותיו להצטלם בתוך אריזת קרטון של ברבי, כחלק מחגיגות יום ההולדת לבובה שלמרות חזות בת ה-18 הנצחית שלה, כבר סוגרת 60 שנה. ההסבר להצבת קופסאות א-לה ברבי לטובת הלקוחות כולל, כמובן, את כל המילים השיווקיות הצפויות: השקה, קפסולה וברבי, וקשה להיות מופתעים מהחיבור בין הבובה השנויה במחלוקת למותג שעמד במרכז ביקורת רבה על הדרך שבה הוא מציג נשים, כולל "אות הקלון" של ארגון ויצו ישראל לפרסומות סקסיסטיות. מצד שני, ההירתמות של נשים להצטלם בתוך קופסה של הבובה הידועה, מעלה את השאלה: עד כמה רלוונטית ברבי לעולמנו בשנת 2019?
ברבי היתה הצעצוע הראשון ששווק ישירות לילדים (ובעיקר לילדות) ללא תיווך הורי. בכך היא סימנה את הדרך לקהל לקוחות חדש: שבוי, עדרי ובעל יכולת בזבוז כספים מרהיבה עם שימוש בנשק לא קונבנציונלי כמו צרחות ובכי מול חלונות הראווה. ברבי הביאה איתה מודל יופי ברור: בלונדינית, צרת מותניים, זקורת שדיים, עם רזומה הכולל רדיפה אחרי פינוקים אופנתיים, שופינג והנפות שיער פוטוגניות. בקיצור, תחשבו פריס הילטון, רק מפלסטיק.
על פי הביוגרפיה הרשמית שלה, ברבי למדה בתיכון בניו יורק, יש לה המון חיות מחמד, רישיון נהיגה לרכב ורוד עם גג נפתח, והיא משמשת כטייסת למטוס מסחרי כשהיא לא עובדת כדיילת. לפני עשור היא נפרדה מקן לאחר 43 שנות זוגיות יציבה ובלתי ממומשת, ולכן גם נטולת צאצאים.
לחברת מטאל, יצרנית ברבי, יש סלוגן קליט: "אנחנו בעד ילדות". אישית, הייתי מאריך את זה למשפט מסורבל אך גם מדויק יותר: "אנחנו בעד כל מי שיבזבז המון כסף על בובות, ועל הדרך יוסיף טונות של פלסטיק בלתי מתכלה לעולמנו". במסגרת האג'נדה חובקת העולם, יוצרו גם ברביות היספניות, אפרו-אמריקאיות ואפילו ברבי מוסלמית. כי מבחינת החזון הצרכני הדמוקרטי, זכותה של כל אישה וילדה בעולם ללמוד שופינג מהו.
חוץ מאהבה לקניות, לברבי יש גם סממנים חיצוניים שבהם לא ניתן לטעות. הנראות על פי ברבי מתרכזת במידות גוף בלתי אפשריות ותווי פנים ביזאריים (הסתכלתם עליה פעם בפרופיל? הו, האימה). כפי שכבר נבדק בעבר, כדי לעמוד בסטנדרטים שלה עם גוף אנושי, יש צורך בניסור הצלעות, ויתור על מספר איברים פנימיים חיוניים, חיתוך של כפות הרגליים וכמובן – טיפול לייזר מקיף. כפי שציינה תואמת הברבי המקומית שלנו, פנינה רוזנבלום: "שיער גוף נשי זה מגעיל". כמו כל אייקון אמיתי, גם ברבי הפכה לגדולה בהרבה מסך חלקי הפלסטיק שלה.
ניתן היה לחשוב שהיום, אחרי שחתרנו בנהרות ה-MeToo ולמדנו לדקלם "העם דורש גיוון גופני", ברבי תיעלם לתוך תהום הנשייה שבה נמצאים טייפ הקסטות והפרוזן יוגורט. אז לא, זה לא קרה. דימוי היופי הזה, מתברר, ממשיך לעמוד בחזית ולשלוח נשים מכל קשת הגילאים לתחזק לעצמן מראה של ברבי – זו שלא משמינה, לא מתקמטת והבלונד שלה זוהר לנצח. איך משיגים את החלום האמריקאי הזה? בעזרת אספקה שוטפת של חומצות והזרקות, מי חמצן ומתיחות, מילויים ושאיבות.
נשמע מוגזם? אנכרוניסטי? מבזה? די לצפות בתצוגת המלאכיות של ויקטוריה'ס סיקרט או בשלב ה"ביקיני, עקבים ושלום עולמי" בתחרויות יופי, כדי להבין שמודל הברבי עדיין שולט. אפשר גם לשאול את מג ראיין, ניקול קידמן, פמלה אנדרסון, מייגן פוקס, רנה זלווגר, היידי מונטאג, טארה ריד, ליל' קים ועוד אלפי נשים שנראות כאילו יצאו ממוזיאון השעווה של מאדאם טוסו. כל כך הרבה פלסטיק, כל כך מעט חן טבעי.
זה אפילו לא עניין של גיל וניסיונות לשמור על מראה צעיר בסטנדרטים החייזרים של הוליווד: גם פעוטות דוגמת קיילי ג'נר ואריאנה גרנדה מציגות מרוץ תמוה אחרי מראה הבובה. הגדילה לעשות הדוגמנית האוקראינית ולריה לוקיינובה, שהפכה את עצמה לברבי אנושית - מה שכנראה מלהיב את 529 אלף העוקבים שלה באינסטגרם. למה? אולי ללהיט החדש של ברבי מדענית יש את התשובה.
אם מחפשים בכל זאת סוג של נחמה (או נקמה), נראה כי המודל של ברבי עשה את דרכו גם לגברים – מעין שוויון בנטל, שבו כולם יוצאים לא מרוצים. סילבסטר סטאלון, טום ג'ונס וג'ון טרבולטה, למשל, מציגים את ההוכחה כי טרנד מראה הבובה לא שייך יותר רק לנשים. אולי בין השאיפה להפוך לבובת פלסטיק לבין החתירה אחר טכנולוגיה שתייצר רובוטים אנושיים – אנחנו בני האדם מרובי הפגמים מוצאים את עצמנו מעט מיותרים.
ואיך ההרגשה להתבגר באור הזרקורים?
