"שוב את אוכלת?" כך תתמודדו ברגישות עם נושאי השמנת ילדים
מצד אחד, אתם דואגים לה וחוששים מאוד לבריאותה, אך מצד שני, לא רוצים להגיד משהו שיפגע בביטחונה העצמי. נועה דורון דוידסון, יועצת תזונה, עם כמה עצות חשובות
"הרגע אכלת, למה את נכנסת הביתה ומיד פותחת את המקרר?" ההורים שלה כבר רגילים לריטואל הזה, אבל בכל פעם הוא מטריד אותם מחדש. היא נכנסת הביתה ומיד מחפשת מה לאכול - גם אם כבר אכלה. מבחינתה אין קשר. והיא אוכלת הרבה - כמויות של מבוגרת. ורק פחמימות ריקות. וסוכר. ככה הם רואים את הדברים - והם חוששים לשלומה. היא עולה במשקל. זה מטריד. הם מנסים הכל כדי שהילדה לא תאכל מיד עם הכניסה הביתה. כבר בדרך הם מתארים לה ומזכירים לה את כל הדברים שאכלה. מסתכלים על השעון ומספרים לה לפני כמה זמן היא אכלה. ובאיזו כמות.
הורים מיואשים ומבוהלים
הם מסבירים לה שאם היא רוצה לאכול עוד בבית, שתיקח פרי או ירק. מספרים לה מה יש במקרר וכמה כדאי לה לבחור דברים מסוימים כי הם בריאים וכמה מסוכן אם תבחר שוב לאכול פחמימה ריקה כלשהי וסוכר. כל הדרך הביתה ההורים חוששים שבתם האהובה תמשיך לאכול (והרבה) מאותו הדבר. בלי ירקות ובלי פירות. כאילו לא אכלה כלום לפני כן. הם מציינים בפניה שאיך שייכנסו הביתה צריך להתקלח / להכין שיעורים / לשחק במשהו - כל דבר אחר שיעסיק אותה, העיקר שלא תאכל שוב, והרבה.
לפעמים כשהם ממש מבוהלים ומבולבלים, הם גם אומרים לה שהשמינה, שעליה להוריד בכמויות האוכל המזיק ולאכול יותר פירות וירקות, שאם אכלה לפני רגע אז היא צריכה להרגיש שבעה, שזה לא אפשרי ולא בריא לאכול כל כך הרבה בכל פעם שנכנסים הביתה. ואז הם חשים אשמה גדולה על מה שאמרו, אבל מצד שני, הם דואגים לה מאוד.
והילדה בשלה. ממשיכה לפתוח את המקרר רגע אחרי שזרקה את התיק של החוג או של ביה"ס בסלון, אוכלת לחם עם ריבה ופסטה ועוף ועוד ריבה. ההורים חושבים שהם לא בסדר, שהיו צריכים כבר מזמן לחנך אותה לאכול פחות, לתת דוגמה אישית יותר טובה של מגוון מאכלים, אבל הם אובדי עצות, מתוסכלים, מבוהלים לנוכח ההרגל הזה של בתם לאכול כל הזמן ולא מאוכל בריא במיוחד.
הם כבר ניסו לא להכניס את האוכל הזה הביתה, אך ללא הועיל. זה גרר מריבות וכעסים ומאז הם מיואשים. הם ממשיכים לקנות גם את מה שלא בריא בעיניהם וסופגים בתסכול ואשמה את הרגלי האכילה של בתם.
אוכל שעוזר למעברים
מזווית הראיה של הילדה, היא פשוט צריכה לאכול גם בבית. אחרי יום עמוס חוויות מחוץ לבית, טובות יותר או פחות, היא מרגישה לפעמים קצת ״תלושה״. החושים שלה מוצפים. אולי היא גם התרגשה מאוד במהלך היום שעבר עליה ובין אם ביטאה את ההתרגשות או לא, היתה לה חוויה משמעותית כלשהי.
הילדה הזו לא זקוקה למשהו דרמטי כדי לחוות הצפה. מספיק שהיא ״סתם״ נהנתה בחוג, אך החוויות האלה של הדינמיקות מחוץ לבית עם ילדים אחרים ועם מבוגרים אחרים ותוך כדי עם עצמה, גזלו לה אנרגיה משמעותית, כזו שאפילו מקשה עליה לעתים להתרכז.
המעבר הגדול הזה, בין החוץ לבית, חייב חיבור מסויים שיחזיר אותה ״לקרקע״, חיבור שיתן לה להרגיש את עצמה בבית, חיבור שיתן לה לחוש את גופה נוכח בכל סיטואציה, על אחת כמה וכמה כזו שהיתה מעורבת בה פיזית וגם ריגשית. החיבור הזה קורה אצלה באמצעות האוכל. אוכל שמנכיח אותה במרחב, שמאפשר לה לצלוח את מעבר ה״פאזה״ מהחוץ המורכב אל הבית ואל הפינה האישית והפרטית שלה. מעבר מתקשורת עם ילדים ומבוגרים זרים, לתקשורת אחרת עם הוריה ואחיה.
המעבר הזה, עבור אותה ילדה, ממקום למקום ואז בחזרה הביתה, אינו פשוט לה מנטלית. הגוף והנפש הכה חכמים שלה פיתחו עבורה את המנגנון המדהים של להיעזר באוכל מסויים כדי להרגיש את עצמה שוב ושוב מחדש בכל מקום אליו נדרשת אנרגיה עבור המעבר הזה.
פעמים רבות קושי במעברים הוא אחת הסיבות לאכילת יתר. הקושי הזה גם גורר אחריו בחירות בסוג של אוכל שיוצר מצד אחד ״כבדות״ בגוף (כמו לחם ופסטה, למשל), אך מצד שני גם תחושת ״ריחוף״ ועונג מיידי (כמו סוכר זמין שנספג מהר במחזור הדם).
כך תעזרו לילדיכם
מה עושים? איך עוזרים לילדים עם אתגר במעברים לשנות הרגל של אכילת יתר? מכירים בקושי. מכירים בענווה במנגנון החכם של הילד, ששומר עליו, בו הוא נעזר באוכל כדי לבצע את האתגר של המעבר. מבררים האם יש עוד שטחים בהם הילד/ה חווים את הקושי הזה ומוצאים את העוגנים האפשריים על מנת לעבור את הקושי במעברים ביחד.
למשל, אחת האפשרויות ליצירת מעברים שתומכים בילדים היא טקסים: בלי לבטל את הטקס של פתיחת המקרר בחזרה הביתה, מוסיפים עוד פעולה טרם הכניסה הביתה או בזמן הכניסה הביתה. למשל, שיר או ריקוד או כמה קפיצות שמניעות את הגוף ונותנות לו תחושה של קרקע ונוכחות. נותנים חיבוק עוטף ואוהב (אם יש הסכמה מצד הילד/ה) ומברכים את הכניסה הביתה.
טקס שנעשה וניבנה בשיתוף הילדים, ללא ביטול האקט של פתיחת המקרר, אלא בנוסף ועם כבוד לצורך של הילד לחוש את עצמו ולהתמקם בביתו - מוביל לשינוי בהרגל ואפילו לבחירות טובות יותר במזון שעל הצלחת.
זו כמובן אחת הדרכים להתמודדות. דרך חיבור לעולם של ילדיכם וביחד איתם, אפשר למצוא דרכים נוספות ליצור מעברים נעימים שיתמכו בהם וכך ליצור שינוי בהרגל האכילה. ותמיד לזכור שיש סיבה טובה לכל הרגל אכילה אצל הילדים ויש אפשרות נעימה ומקרבת ליצור הרגל חדש. באהבה.
