מרים מילס (58), סייעת־שילוב במעון לפעוטות, גרה בלוד, אלמנה, אם לאיציק ז"ל ולמתן
התחתנתי בגיל 23. אני ובעלי מיד רצינו להקים משפחה, אבל ההיריון לא הגיע. בבדיקות התברר שאצלי הכל בסדר, ולעומת זאת בעלי עקר. הצעתי לו שנאמץ, למרות שיכולתי להרות וללדת. הוא הסכים ונרשמנו לאימוץ.
מדי שבוע בעלי קנה לי 'לאשה'. קראתי כתבות וסרגתי מפיות בעזרת מדור הסריגה. יום אחד קראתי במגזין כתבה על בנק הזרע בבית החולים 'הקריה' בתל־אביב, שבו גברים תורמים זרע לצורך הפריית נשים שפונות לעזרה. סיפרתי לבעלי, ולא הייתה לו בעיה עם זה. הוא מאוד רצה ילד, וידע שהילדים שייוולדו בדרך הזאת יהיו שלו לכל דבר.
פנינו לבנק הזרע, ואחרי שלושה חודשים נקלטתי להיריון. שמחתי והתגאיתי, וכך גם בעלי והמשפחה. בספטמבר 1987 נולד לנו בן, שקיבל את שמו של חמי, יצחק (איציק). אף אחד, חוץ מהמשפחה הגרעינית, לא ידע שאיציק נולד מתרומת זרע. פחדתי שיתנכלו לו, וגם שמרתי על כבודו של בעלי.
פניתי שוב לבנק הזרע והפעם לקח לי שנתיים עד שנקלטתי, ובאוקטובר 1990 נולד מתן. ביקשתי שיהיה מאותו תורם, אבל זה לא הסתדר. שני הבנים היו שונים לגמרי. איציק היה ג'ינג'י עם עיניים ירוקות־חומות ומתן בלונדיני עם עיניים כחולות. בעלי היה אבא שאוהב אותם וגאה בהם.
"אחרי שאחיו נפטר ומתן נשאר עם לב שבור, רציתי מאוד שהוא ימצא עוד אחים מאותו תורם"
כשאיציק היה בן עשר ומתן בן שבע, בעלי, שהיה חולה סוכרת קשה, נפטר מדום לב בגיל 41. בשבעה הושבתי את הבנים ואמרתי: 'הוא לא היה האבא הביולוגי שלכם'. לא אמרתי להם קודם, כדי שיתייחסו אליו כאל אבא לכל דבר, אבל זה היה הרגע לגלות להם. סיפרתי להם שהייתה לי בעיה להיכנס להיריון והרופא עזר לי. ביקשתי שלא ידברו על כך בבית הספר והם הבטיחו וקיימו. הסוד נשמר.
הבנים גדלו כילדים רגילים ומוצלחים, והיו אחים קרובים ואוהבים מאוד. כשאיציק היה בן 25, סטודנט ללימודי ראיית חשבון וכלכלה, שמתי לב שהוא צולע וראיתי שיש לו גוש בשוק. בבדיקה התברר שמדובר בגידול סרטני בשלב 4. אמרתי 'נילחם', כמו שנלחמתי תמיד.
אני ומתן ליווינו אותו בטיפולים. אחרי כשנתיים אמרו לנו: 'ניסינו הכל', והפנו אותנו לטיפול ניסיוני. גם זה לא עזר. איציק נפטר בגיל 27 ושבעה חודשים. מתן היה לידו והודיע לי בטלפון שאבוא. זה היה כאב נורא שקשה להתמודד איתו. הייתי הרוסה, אבל איציק אמר לי לפני מותו: 'אמא, תמשיכי את החיים'. מבחינתי זאת הייתה הצוואה שלו.
ערב אחד מתן ראה בטלוויזיה נערה שמתראיינת בפתיחות על זה שהיא מתרומת זרע, ושאל את עצמו למה בעצם הוא שומר את העובדה הזו בסוד. הוא התקשר אליי וביקש שאלך לבנק הזרע ואבקש את פרטי התורם שלו.
עשיתי כבקשתו. כשהפרטים היו בידיו, מתן הצטרף לקבוצת פייסבוק של בוגרים שנולדו מתרומות זרע. אני מאוד תמכתי בזה ועודדתי אותו לפתוח את הסיפור. אחרי שאחיו נפטר והוא נשאר עם לב שבור, רציתי מאוד שהוא ימצא עוד אחים מאותו תורם.
בינואר 2017 מתן כתב על הנושא פוסט בפייסבוק, שזכה להמון תגובות ושיתופים. אחד מהם הגיע לחברה של ליאור הדר (23), שהיא ואחיה התאום, דורון, נולדו מתרומת זרע לאם יחידנית. החברה הראתה לליאור את הפוסט, והיא יצרה עם מתן קשר באמצעות הקבוצה. מייסדת הקבוצה ראתה את פרטי התורם של שניהם והבינה שהם אחאים – כלומר, אחים מאותו תורם, ועשתה את הקשר ביניהם.
מיד אחרי הפגישה עם ליאור, מתן בא וסיפר לי. מאוד שמחתי בשבילו. הרגשתי כאילו הוא מצא אוצר. הילד שלי השיג לא אח אחד אלא אח ואחות, פיצוי כפול על אובדן האח שלו. כשהקשר התגלה דורון היה בטיול במקסיקו, וליאור ומתן טסו אליו כדי לספר לו. הם מאוד דומים, שלושתם. כמו אחים ממש. דורון הוא מאמן כושר, וכשהוא נבחר להשתתף ב'נינג'ה ישראל', הוא הזמין את מתן לבוא איתו. הם סיפרו בתוכנית שפעם היו תרומת זרע והיום הם משפחה. פגשתי את ליאור ודורון, וביום הולדתו האחרון של מתן הכרתי גם את אמא שלהם.
מתן וליאור מעודדים את אחיהם דורון ב"נינג'ה ישראל"
היום מתן בן 28, סטודנט למשפטים, מנהל את עמוד הפייסבוק של קבוצת האחאים, שותף להקמה של עמותת הסדרת תרומות הזרע בישראל ומרצה בנושא ברחבי הארץ. הקשר שלי איתו ממש לא נפגע מזה שיש לו היום שני אחאים. אני הולכת איתו לכל אורך הדרך והוא בן קרוב ואוהב.
שורה תחתונה: אני שמחה שבחרתי ללדת מתרומת זרע ושהנושא נפתח לאוויר העולם, כי זה עזר לבן שלי לצאת מהמבחנה ולמצוא משפחה".
