בסתיו האחרון נפתחה בפריז מסעדת השף הצפה הראשונה על נהר הסן, Ducasse Sur Seine, של השף אלאן דוקס. מאחורי עיצוב המסעדה, שמשכה הרבה תשומת לב, עומדים טל לנצמן ומאוריציו גלנטה. בתחילת החודש הגיע לנצמן לביקור מולדת, במהלכו העביר סדנה בנושא תחזיות טרנדים לסטודנטים בתוכנית לתואר שני בעיצוב למהנדסים בשנקר, שבראשה עומדת מירב פרץ.
בתחזיות אופנה התמחה לנצמן כשהגיע לפריז, בתחילת שנות ה-80, בוגר צעיר של המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר. מאז הוא חי ועובד בבירה הצרפתית, ותחזיות אופנה הן רק חלק ממניפת העשייה הרחבה של הסטודיו שהקים עם שותפו לחיים ולעבודה, מעצב האופנה האיטלקי מאוריציו גלנטה. השניים עובדים על עיצוב פנים, מוצר, אופנה עילית, אוצרים תערוכות ונוגעים גם בארכיטקטורה ובאמנות.
מ-29 במרץ יציגו בגלריית גובלן שב-Mobilier National את "ציפורים רקומות", פרויקט אמנותי שלהם, שמלווה אותם כבר כמה שנים. ה''מובילייה נסיונל'', מסביר לנצמן, הוקם בתקופת לואי ה-14 כבית מלאכה לעיצוב וייצור חפצי אמנות, רהיטים, כלי מתכת ועבודות טקסטיל - כולם עבור בית המלוכה. היום מנהל את בית הרהיטים הלאומי משרד התרבות הצרפתי, והוא אחראי לשימורם של למעלה מ-200 אלף החפצים שבאוספיו, ומציע סדנאות עבודה למעצבים עכשוויים.
זו הפעם הראשונה שבה יציגו לנצמן וגלנטה את אוסף הציפורים בשלמותו. "עד היום ציפורים בודדות הוצגו במוזיאון לאמנות מודרנית בלוקסמבורג, במוזיאון לאמנות ותעשייה בסנט אטיין ובשבוע העיצוב של סאו פאולו, שם היינו אורחי הכבוד ביחד עם האחים קמפנה".
איך מגיעים מציפורים רקומות בעבודת יד לעיצוב בית מלון ומסעדה? לפני חמש שנים, כשעיריית פריז רצתה להפנות זרקור לקסמיה של העיר באמצעות תערוכת עיצוב - לנצמן וגלנטה היו הכתובת. בזמן קצר הם אצרו, הפיקו והעמידו את Lost in Paris, תחנות שונות שחיברו בין עיצוב לתיירות ברחבי העיר, והיו חלק מאירועי שבוע העיצוב הפריזאי. במהלך העבודה על התערוכה פגשו את היזם קריסטוף דה לינו, שהתפעל מיכולות העיצוב וההפקה של השניים. כשהקים חברה שמתמחה ב"ארכיטקטורה צפה", הזמין את גלנטה ולנצמן לחבור אליו כמנהלים האמנותיים של מיזמיו. ביחד הם מזהים פוטנציאל למיזם חדש, מנתחים את הצרכים, בונים ''סיפור'' ופונים למשקיעים.
לפני שנתיים עיצבו את OFF, המלון הצף הראשון על הסן, בן ארבעה כוכבים ו-60 חדרים, שעוגן באופן קבוע ליד תחנת הרכבת אוסטרליץ. בתכנונו נדרשו גלנטה ולנצמן להביא בחשבון את התזוזות הבלתי פוסקות של מבנה הספינה, שמזכיר את הקטמרן ומורכב משני חלקים, מלבניים וארוכים, שהגיעו בנפרד, חוברו במקום, ויש ביניהם תזוזה בלתי פוסקת.
"דלפק הקבלה, למשל, מרחף בין שני חלקי המלון, והיינו צריכים למצוא פתרון מחוכם, איך לאפשר לו להישאר יציב במקומו", מספר לנצמן. "צד אחד של הדלפק קיבענו לרצפה, ובצד השני הרכבנו בצורה נסתרת גלגלים מסיביים, כך שהוא גולש בדיסקרטיות עם תנועות הסירה.
"כדי לחבר את שני חלקיה זה לזה, עיצבנו בהשראת וילונות האקורדיון מגומי, שמחברים את קרונות הרכבת התחתית, וילונות הרבה יותר אלגנטיים מעור עבה. הווילונות נמתחים ומתכווצים עם תזוזת קירות הספינה וחוסמים את הרוח. אלמנט נוסף היה מגבלת המרחב. החללים הרבה יותר קטנים, כמו בית בובות, שהכל בו חייב להיות מחושב על המילימטרים. לכן למסעדה יצרנו כורסאות וספות מוקטנות מעט. הפרופורציות שלהן הרמוניות והן לא נראות מכווצות או מגומדות, אבל למעשה יצרנו אותן בגודל מדיום במקום לארג' או אקסטרה לארג', כדי שתתאפשר ביניהן תנועה, וכשאת נכנסת, העין תרגיש בנוח עם פיזור הרהיטים והרווחים ביניהם".
את הרהיטים והאלמנטים השונים עיצבו לנצמן וגלנטה במיוחד עבור המלון, וגם לייצורם היו אחראים. לנצמן: "יש לנו קשרי עבודה ארוכי שנים עם חברות יצרניות, רובן באיטליה. כך אנחנו חותכים נתח תיווך משמעותי, שמאפשר לנו להשקיע את הסכום הנחסך במקוריות. בעלי המלון היו מאוד מופתעים, כי הם רגילים לעבוד עם קטלוגים ועם רדי מייד. ברגע שהגיעו הפריטים הם הבינו שיש להם אוצר שהוא רק שלהם, וזה מעלה את הערך של המכלול".
בעיצוב OFF ביקשו גלנטה ולנצמן להדגיש את הנוף הייחודי של הנהר וגדותיו. הקירות שקופים, ממוסגרים במשקופי מתכת שחורים. ריצוף ואלמנטים מעץ מספקים את החמימות. בשתי סוויטות המעצבים מדגישים במעין משחק מראות את הקונספט: "לכל אחת מהן אווירה משלה. באחת הגוונים אפורים-ירקרקים, בהשראת מי הסן וגגות הצפחה של פריז. בשנייה הכל כתום, בהשראת גוני השקיעה בעיר".
גם ב-Ducasse Sur Seine הנוף משחק תפקיד חשוב, אבל כאן עומדת במרכז אמנותו של השף. "הרעיון היה לא להתחרות במנות ולא ליצור מסגרת שתאפיל עליהן ותגזול מהן את תשומת הלב. השווינו את זה לקופסה שבה מגישים תכשיט, והתכשיט זה ה-Know How של דוקאס. עיצבנו משהו שהוא מצד אחד בעל אופי וכריזמה, אך באותו הזמן הוא דיסקרטי, כזה שנותן מקום לפנינה", מספר לנצמן.
כמו ב-OFF, גם כאן העיצוב כולו קאסטום מייד. "הגענו אל הסן עם המניפה של פנטון ובחרנו באפרפר-ירקרק זהה לגוון המים, כגוון הדומיננטי. כשהגיעו השטיחים ופרשנו אותם, אפשר היה לראות את ההמשכיות שנוצרה בין גווני המים לגווני חלק מהטקסטורות של השטיח".
דוגמת השטיח היא מפת העיר, כשבמרכזה נקודת העגינה של הסירה. אותו מוטיב הודפס גם על בד הריפוד של הכיסאות. התקרה הדקורטיבית מורכבת מאלפי גלים בגווני כסף וזהב, שביניהם מוסווית מערכת של לדים. "התקרה משקפת את הנהר ואת אולם המסעדה. בשעות החשיכה יש תנועה הדרגתית ואיטית מאוד של התאורה, ובדיוק בחצות, כשדוקאס סור סן חוזרת מהפלגת הערב ואורות מגדל אייפל מהבהבים, מהבהבים אורות התקרה של המסעדה באותו הקצב".
גלנטה ולנצמן עיצבו גם את המפות וכלי השולחן. "צילום תחרה מתקופת הרנסאנס, שעיבדנו במחשב, הוא המוטיב של המפות והמפיות, ואף הודפס בצבעוניות עדינה בתחתית הצלחות. מוטיב נוסף הם הדפסים של אלמנטים ארכיטקטוניים בהשראת מסלול ההפלגה – שערים, ויטרז'ים וגגות לאורך המסלול. המלצרים מונחים איך להגיש את המנה באופן כזה שיזמן מבט חטוף בתחתיתה של הצלחת".
נקודת העגינה של Ducasse Sur Seine נמצאת מול מגדל אייפל. פעמיים ביום, בזמני ארוחות הצהריים והערב, יוצאת המסעדה להפלגה שאורכה למעלה משעתיים, במהלכה מוגשות ארוחות בנות שתיים עד שש מנות. בשעות אחר הצהריים, כשהסירה חונה בנקודת העגינה, אפשר ליהנות מהנוף על גג המסעדה, עם מתוקים ושתייה חמה, כוס יין לבן או שמפניה, ואפילו המחיר לא מפחיד: 36 אירו.
