"אחרי הגירושים חיפשתי דירה לי ולשלושת ילדי, שנמצאים אצלי חצי מהזמן", מספר איש נדל"ן בשנות הארבעים לחייו. "רציתי בית חם, שיהיה קרוב לגרושתי, שהבניין יהיה חדש עם פסיליטיז, ושיהיה קרוב לים". החיפוש הסתיים בפרויקט בלו (Blue) הסמוך לצומת גלילות, צמוד לשטח שבו פעל בעבר קאנטרי קלאב גדול. בפרויקט שישה מגדלים עגולים, בתכנון אילן פיבקו אדריכלים. הבניינים מתנשאים לגובה של 13 קומות, סדורים במרחב הפתוח בצורת האות ר', ומעוטרים ברצועות היקפיות לבנות מבטון. יש בהם כ-300 דירות.
את פני הבאים למתחם מקבל שומר בלובי בן קומה אחת במבנה משלו, שממנו יוצאים שבילי עץ, מלווים בצמחייה פורחת, אל הלובי הפרטי של כל בניין ולקאנטרי קלאב של המתחם, שבו יש בריכת שחייה קטנה, חדר כושר, מגרש טניס, ג'קוזי וחדר ישיבות. מהקאנטרי הוותיק שנהרס לצורך הקמת הפרויקט נותרה, כאנדרטה, רק המקפצה המרשימה.
את תהליך חיפוש הדירה עשה הדייר במשותף עם המעצבות שבחר, עדי טריפון ואוריאן דוביצקי (Studio TD) , מכרות שלו. "ראינו יחד עשר דירות לפחות", מספרת טריפון. "בהתחלה הסתכלנו על בתים פרטיים", מוסיף בעל הדירה, "אך בית עם שלוש קומות ומרתף הרגיש לי גדול מדי כשחצי מהזמן אני לבד".
לבסוף נרכשה, בקומה העשירית של אחד הבניינים ב"בלו", דירת דופלקס בשטח של 290 מטרים רבועים. בקומת הכניסה (200 מטרים רבועים) סלון, מטבח, חדר עבודה וסוויטת האב; ובקומה העליונה, שנבנתה כקומת גלריה (90 מטרים רבועים), שלושת חדרי הילדים (11, 8, 6). "הדופלקס התאים למה שחיפשתי", אומר האב. "כשהילדים פה יש קשר עין בין הקומות, וכשהם לא נמצאים, יש תחושה שהקומות מופרדות והבית לא מרגיש גדול מדי".
הדירה הייתה מעוצבת לגמרי כשנקנתה, כולל ריצוף, פרקט, חדרי רחצה, ארונות מטבח ואפילו רהיטים. מי שתכננה ועיצבה אותה היא חסיה גבעוני (כך היא נראתה לפני השיפוץ).
לאחר הקנייה ביקש בעל הדירה להלביש ולסגנן אותה מחדש, והכין את המעצבות לאפשרות שיגור בה רק שנים ספורות. "את הדירה אני בוחר לפי הנסיבות", הוא אומר, "יכול להיות שמחר אהיה עם מישהי עם שני ילדים, הבית הזה כבר לא יתאים ואצטרך לעבור למקום אחר". לכן, אומרת טריפון, "המטרה היתה להשקיע בכל מה שיוכל לקחת איתו הלאה".
בקשותיו לעיצוב הדופלקס היו "דירה מודרנית, לא עמוסה, נוחה וכיפית לילדים". טריפון ודוביצקי כמעט לא נגעו במבנה הקיים של הדירה: שינויים מבניים קלים בוצעו בסוויטת האב ובקומה העליונה. במטבח הוחלף חיפוי הקיר (הארונות והאי היו), מדרכי גרם המדרגות הוחלפו לעץ אלון, וגם הריצוף השחור, מאבן בזלת, נותר כשהיה.
דלת לבנה מכניסה את הבאים למסדרון קצר שמתפקד כמבואה. מצידו האחד שירותי האורחים, מצדו השני כניסה לסוויטת השינה של האב. בהמשכו גרם מדרגות שמוביל אל הקומה העליונה. גרם המדרגות מסתיר חלקית את המטבח, אך המעקה השקוף שלו מאפשר מבט פתוח למרחב. הסלון, המטבח ופינת האוכל משקיפים לנוף השדות. הקומה הולבשה בגווני לבן, אפור ושחור, עם מעט עץ בעיבודים שונים. "למרות המונוכרומטיות של החלל", אומרת דוביצקי, "בתפיסה שלנו יש בו צבעוניות שמושגת מעושר ושילוב של חומרים ומרקמים".
בסלון, שגובהו כפול, ספה אפורה, ארוכה ורחבה, מרופדת בכותנה טבעית. במרכז כורסאות עור ושולחנות שחורים על גבי שטיחי צמר, שהונחו אחד על השני. "הספה נהייתה להיט", מספר האב, "הילדים והחברים שלהם קופצים עליה בלי סוף". וילונות פשתן ארוכים יורדים מהתקרה ומכסים את החלונות שמשתרעים לכל גובה שתי הקומות. לצד הסלון יציאה למרפסת הצופה לים, ובה צמחייה פורחת באדניות מבטון וממתכת חלודה.
המטבח לבן, עם ארונות נמוכים וגבוהים, שמעוטרים בפסים אורכיים. הקיר מעל הארונות הנמוכים כוסה בלוחות טראצו אפוקסי ופורניר אלון. במרכז אי רחב עם כיריים ומקומות ישיבה. מהמטבח יש יציאה למרפסת קטנה, המשקיפה צפונה, לכיוון הקאנטרי קלאב הישן.
בפינת האוכל, שנמצאת מאחורי ספת הסלון, שולחן מעץ אלון עם רגלי ברזל, וסביבו כיסאות רשת. מנורה ממתכת חלודה יורדת מהתקרה ועל הקיר ציורי שמן של הציירת יהודית נוריאל-גלרמן. "התמונות בוצעו בהתאמה לבית", מספרות טריפון ודוביצקי, "היו חשובים לנו החומר והצבעוניות".
חדר העבודה מופרד מהמרחב הציבורי באמצעות מחיצת זכוכית עם מסגרת ברזל, כך ש"תהיה הפרדה אך שיחוש את הבית", אומרת דוביצקי. במרכז החדר שולחן עץ שהביא איתו הדייר, ומאחוריו, צמודה לקיר, שידת ברזל שעליה הונחו צילומים בשחור-לבן ומנורות שהביא איתו מתקופת שהותו בניו-יורק.
בשירותי האורחים הוחלפו הכלים הסניטריים ונוספו כיור ומראה. הקירות כוסו במשטח פורניר אלון. "רצינו", אומרת טריפון, "משהו מינימלי ומזמין, עם חן".
דלת הכניסה לסוויטת האב מובילה למסדרון שבו שתי דלתות – אחת לחדר ארונות (הממ"ד) והשנייה לחדר הרחצה הצמוד. בהמשך נפתח חדר השינה. על הרצפה פרקט לבן (שהיה במקור), ומהחלון הגדול נראים הנוף הפתוח והמקפצה הישנה שנותרה מהקאנטרי קלאב שנהרס.
במרכז חדר השינה מיטה שתחתיה נפרש שטיח גדול. לצדה שידות מאגוז אמריקאי ובקצה החדר כורסה.
בחדר הרחצה כוסו הקירות והרצפה באריחי גרניט-פורצלן כהים. מול הכניסה שידה מעץ אגוז עם שני כיורים ושתי מראות.
גם קומת הגלריה העליונה עוצבה בקו נקי, אך כאן שולבו צבעים. חדרו של הבן הבכור נותר כשהיה, מלבד שינוי בדלת הכניסה, המאפשר כניסה מבחוץ לחדר הרחצה הצמוד, שאותו חולק הבכור עם אחיו הצעיר. הסוויטה השנייה פוצלה לשני חדרים, עבור שני הילדים הקטנים יותר. מחדרה של הבת יש כניסה לחדר רחצה נוסף. טריפון ודוביצקי רצו לתכנן בקומה חדר משפחה, אך קונסטרוקציית הבניין לא אפשרה זאת, וחדר הארונות שהיה שם במקור נשאר.
בחדרו של הבן הבכור כוסה הקיר שבגב המיטה בטפט שחור עם הדפס של משוואות מתמטיות. בצד החדר שולחן כתיבה מעץ עם חיפוי קיר שנמשך עד תקרה, ובו חורים מעוגלים לתומכות מדפים, שניתנים להזזה בהתאם לצורך. ליד שולחן העבודה כניסה לחדר ארונות.
חדרי הילדים הצעירים הולבשו בצורה זהה: מיטה לצד חלון מכוסה בווילון כותנה; ממול שולחן מקיר לקיר עם שידת מגירות, ועל קיר מרכזי טפט צבעוני.
"נפגשנו עם כל אחד מהילדים", מספרות המעצבות, "ובחרנו טפטים בהתאם לתחביבים שלהם. הילדה סיפרה שהיא אוהבת פיות ונסיכות, ונבחר טפט ורדרד עם כוכבים. הבן האמצעי סיפר שהוא אוהב משחקי מחשב ומצאנו טפט עם איורי ג'ויסטיקים".
כבר כמעט שנה מתגוררים האב וילדיו בדופלקס. "בסופי שבוע - בארוחות שישי או כשחברים באים לחמין - יש פה בערך 15 ילדים", הוא מספר. "מצד שני, כשהילדים לא פה אין תחושה שהבית גדול מדי. בכל מקרה הוא עובד מעולה".
- קבלן: מייקאובר
- נגרות: תנדה - תומר למדני ואמיר גלעדי
- כלים סניטריים וחיפויים: HeziBank
- תאורה: לסרי
- עבודות זכוכית: גלעד עבודות אלומיניום
- מדרכי מדרגות: Haim karandagi
- אריחי טראצו: זימבריס סטון
- ריהוט: leelou home, tollmans, haim karandagi, הולנדיה, loft, Habitat.
- טפטים: דקו רום, Murals Wallpaper.
- אמנות: יהודית נוריאל גלרמן
- וילונות: ClassyKir
- שטיחים: צמר שטיחים, Haim karandagi
- גינון: פלוס גינונים
-----------------------------------------------------------------
באותו פרויקט, בקומה השמינית, עוצבה דירה כארמון מלא עיטורים.
לחצו על התמונה לכתבה:
