'כל חיי סובבו סביב אוכל. הייתי ילד שמן שגדל לנער שמן וגם הייתי חייל שמן. ניסיתי אינספור שיטות, החל מדיאטניות וכלה בבחור מ'לרדת בגדול' שעבד איתי במשך יותר משנה. כן הצלחתי לרדת מספר פעמים אבל כמו שמקובל בעולם הדיאטות, בסוף תמיד חזרתי למשקל שלי ועוד הוספתי כמה קילוגרמים. כשהשתחררתי באוגוסט האחרון מהצבא, נסעתי לטיול בדרום אמריקה שבסיומו הרגשתי שנמאס לי להיות שמן. הודעתי להורי שאני הולך לעשות ניתוח בריאטרי כי אין לי כוח יותר. שקלתי 125 קילו בגובה של 1.85 והרגשתי שאני רוצה להעניק לעצמי מתנה לקראת ההתחלה של החיים הרציניים.'
'בתחילת ספטמבר, פגשתי את המנתח ומתוך כל הדברים שהוא אמר משפט אחד נחקק לי בזיכרון: 'אני לא מנתח כל אחד, רק את אלה שעושים את השינוי בראש. ההצלחה מבחינתי היא לראות את הבן אדם עוד שלוש שנים חיי חיים בריאים ושומר על עצמו'. יצאתי מהפגישה בהרגשה שאני ממשיך עם הניתוח שנקבע לדצמבר. בינתיים הייתי אמור להשלים את הבדיקות ושאר השלבים הדרושים. חמישה ימים אחרי אותה הפגישה, חבר הזמין אותי להצטרף אליו, למשפחתו ולחברים למלון באילת. שם מבחינתי הכול השתנה'.
'הגענו למלון 'הכול כלול' וגיליתי שאחד מהאנשים שישבו איתנו לשולחן עבר את אותו הניתוח שאני תיכננתי לעשות. מאותו רגע לא הפסקתי לבחון כיצד הוא מתנהג. ראיתי אדם שנראה טוב מבחינה חיצונית, הוא שקל 85 ק"ג וגם אם היו כל מיני עניינים של עודפי עור הם פחות הפריעו. מה שכן, הייתי בהלם כשראיתי אותו פעם אחר פעם מעמיס צלחות שלמות של מאפים, גבינות שמנות ושאר הדברים הטובים שהוגשו, מניח אותן לפניו ולוקח כמה ביסים קטנטנים מכל הערימה הזאת. כל זה בחוסר כיפיות בולטת, בלי להנות בכלל מהאוכל.'
'התחלתי לחשוב עם עצמי שאני כאדם שמן, קודם כל אוהב לאכול. יכולתי לקום בבוקר, להודיע למפקד שאני מתעכב כמה דקות בדרך לבסיס, להיכנס למאפיה, לקנות קילו בורקסים, לאכול את הכול לבד ברכב תוך עשר דקות ולהגיע לבסיס כאילו כלום. האיש ההוא באילת גרם לי להבין שאני לא יכול לעשות את זה לעצמי כי לאוכל יש מקום חשוב בחיים שלי, כי אני אדם שאוהב לטעום ושאם אמשיך עם הניתוח הוא יהרוס לי את החיים. לקחתי את עצמי בידיים וקבעתי לי דרך משלי. לא קראתי לתהליך הזה דיאטה כי זה נועד לכישלון. אמרתי שאני מחליף את אורח החיים הקודם שלי באחד בריא יותר. לא נעזרתי בדיאטניות כי בסופו של דבר אדם שמן יודע טוב מאוד מה בריא לו ומה לא בריא. זאת לא חוכמה גדולה.'
'בוקר אחרי שחזרתי מאילת, ירדתי לים, פתחתי אפליקציה ויצאתי להליכה. בהתחלה הקפדתי להתאמן שלוש פעמים בשבוע ואז הגברתי כי הספורט הוא משהו שמתמכרים אליו. במקביל בניתי לי תפריט דל פחמימות שהתאים לי בול:
את הבקרים פתחתי עם חצי ליטר מים. לאחר מכן, הייתי מכין חביתה משתי ביצים בתוספת סלט וקצת גבינה 5%. אם הייתי רעב בצהריים, הייתי אוכל יוגורט עם תוסף סיבים שהיה סוגר לי את הפינה הזאת. את ארוחות הצהריים שלי התחלתי עם פילה בקר, כי אני מאוד אוהב בשר, אבל לאט לאט עברתי לדגים כי הבשר הכביד עלי והתמכרתי להרגשה הקלילה שהם נותנים. ליד הדג שמתי דברים בריאים שאני אוהב כמו כרובית או שעועית ירוקה וכמובן סלט. נכון בהתחלה לא שבעתי אבל הייתי חייב לעשות את השינוי כדי להרגיל את הקיבה לקבל כמויות קטנות יותר של אוכל ממה שהיא הייתה רגילה לקבל עד אז. את היום סיימתי עם טונה, קוטג' וירקות. אני אוכל רק דברים טובים, טריים ולא מעובדים וטעים לי!'
'עם התפריט והספורט קבעתי לי גם כמה כללי ברזל: הפסקתי לגמרי לשתות שתייה מתוקה. פעם הייתי שותה 5-4 ליטר קולה ביום, החלטתי לשתות במקום 3 ליטר מים. מים זה משהו 'חינמי', הם נותנים תחושת שובע ללא קלוריות, יותר מושלם מזה? הפסקתי לאכול אחרי תשע. גם אם אני יוצא לבלות עם החברים עד 4-3 בבוקר, אני מחזיק את עצמי. במקרה הכי גרוע אוכל איזה יוגורט ושותה המון מים.'
'התחלתי לשים לב ללעיסות וכדי להאריך את זמן הלעיסה אני מתעסק בנייד ומניח את המזלג בין לבין. גם האכילה בחוץ השתנתה וזה חלק חשוב מאוד: התחלתי באורח חיים חדש (ולא ראיתי את עצמי כפוצח בדיאטה!), הבנתי שאני גם צריך לאכול בחוץ, כי זה חלק מהבילוי אבל מבלי לוותר על הדרך שלי. מבחינתי הייתי צריך להשלים רק עם דבר אחד - לאכול בריא בחוץ יקר פי אחד וחצי מאוכל רגיל. מנה רגילה של שניצל וצ'יפס עולה 60 שקל. מנה של פילה לברק עולה קרוב למאה. אבל אני חייב את זה לעצמי ולכן אני הפנמתי שבילוי בחוץ לעולם לא ייסגר ב-60 שקל. שמתי את הבריאות בראש סדר העדיפויות שלי.'
'עכשיו כשרואים את התוצאות, מדברים איתי לא מעט אנשים בנוגע לתהליך הזה שעברתי. אני חושב שעליתי פה על דרך מגניבה בטירוף שגם נהנתי ממנה. אני חייב לשתף אחרים ולהעביר את כל הטוב הזה הלאה. ולכן אני עובד על מיזם משלי: אני רוצה לשבת עם כל מי שמעוניין לשיחה ארוכה אחת, לשמוע ולעזור למצוא את הדרך הנכונה. נכון, אני לא דיאטן אבל קחו את זה מאחד שעבר את זה, הצליח ורוצה לסייע לאחרים.'
'כל התהליך הזה גרם לי להבין שהשמיים הם הגבול. נכון, הרצון ההתחלתי הוא לרדת במשקל, אבל זה המשיך להרבה מעבר. אם הצלחתי לעשות את זה, שום דבר לא יכול לעצור אותי - אם אני רוצה משהו אני אשיג אותו ואין מה לפחד מעבודה קשה, היא תמיד חלק מהעניין כשיוצאים מאזור הנוחות בכל תחום.'
'הרבה אומרים לי עכשיו ש'הכי חשוב עכשיו זה לשמור על זה'.נכון זה אכן חשוב, אבל מה שהם לא מכירים זאת ההרגשה הזאת של ההצלחה. יש הרבה אנשים שמחים בעולם, אבל כשאני מסתכל על עצמי עכשיו זה סוג של אושר שאני לא יכול להגדיר במילים, הוא סובב אותי 24/7, אני כל היום בתחושה של היי. למה שאני אהרוס את זה? איזה סיבה יש לי לזרוק את ההישג שלי לפח? איזה בן אדם ירצה לחזור לסבול כשכל כך טוב לו בחיים והוא באטרף מהם?'
מוזמנים לפנות לאסף דובינסקי בפייסבוק
, באינסטגרם
או במייל: Asafdubi@gmail.com
כך הצליחה קטי גלצ'י לרדת 40 קילו ממשקלה
